תנחומא על סדר ויהי כל הארץ



טז.    [ עריכה ]
ויהי כל הארץ שפה אחת. ילמדנו רבינו בית שנותנים בו עירוב מהו שהוא צריך לעירוב, כך שנו רבותינו ר' יעקב בר אחא שאל את רבי אבהו בית שנותנין בו עירוב מהו שיהא צריך עירוב, אמר ליה ב"ש אומר צריך וב"ה אומר אין צריך, והלכה כב"ה, אמר רבי יהושע בן לוי לא התקינו עירובי חצרות אלא מפני דרכי שלום, כיצד אשה משלחת בנה לחברתה והיא גוחנת עליו ונושקתו ואמו אומרת הרי אוהבת אותו והיה בלבה עליה ונמצאו עושות שלום ע"י העירוב, אמר הקדוש ברוך הוא אני עושה שלום בעולמי ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם, ומנין שחלקו על הקב"ה ממה שקראו בענין ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:



יז.    [ עריכה ]
ויהי כל הארץ שפה אחת. זש"ה (תהלים, נט יב) אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו. פסוק זה דוד אמרו כנגד אחיתופל ודואג, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אל תהרגם כשאר בני אדם פן ישכחו נסים שעשית עמי אלא הניעמו בחילך שיהיו מטולטלים בעולם והורידם מגדולתן למה כי מרו בך, (תהלים, נט יג) חטאת פימו, שיהיו חוטאין בפיהם ומדברים בשפתותיהם דואג אמר ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב (שמואל א, כב) אחיתופל אמר אל אבשלום בא אל פלגשי אביך אשר הניח וגו' (שמואל, ב), ד"א אמר דוד כנגד דור הפלגה אל תהרגם פן ישכחו בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הניעמו בחילך טלטל אותם בעולם כמ"ש ויפץ ה' אותם משם, והורידמו על שאמרו הבה נבנה לנו עיר למה כי מרו בך:



יח.    [ עריכה ]
ויהי כל הארץ שפה אחת מה כתיב למעלה מן הענין אלה משפחות בני נח ומאלה נפרדו הגוים וגו' אחרי כן ויהי כל הארץ שפה אחת, אמר שלמה (משלי, כז) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו, מי שהוא מכה את האויל עד שהוא מעלה את השבט לשנות לו שוכח את הראשונות, בתוך הריפות בעלי עד שהוא עולה הוא שוכח את השניה אף על פי כן לא תסור מעליו אולתו, נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמני אמר למה"ד לצנצנת מליאה חגבים עלה הראשון ונפל עלה השני ונפל והשלישי ונפל, שלישי לא למד מן השני השני לא למד מן הראשון כך עמדו דורו של אנוש קראו שמו של הקב"ה לעבודת כו"ם שנאמר (בראשית, ד) אז הוחל לקרוא בשם וגו', והקדוש ברוך הוא קרא ים אוקיינוס והציף שלישו של עולם, שנא' (עמוס, ה) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ לה' שמו, ואומר (איוב, יד) אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת. דור המבול אמרו לאל סור ממנו ולא למדו מדור אנוש עד שמחה זכרם, דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונות הוי אם תכתוש את האויל במכתש, מהו בתוך הריפות אלו דור הפלגה שהיו מחרפין בפיהם אחר יחידו של עולם, שפה אחת שי"ן כתיב ששפו פורעניות לעולם, אמרו לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לנו התחתונים נעלה לרקיע ונכהו בקרדומות, ונחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם וא' אומרת נעשה עמו מלחמה, וא' אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כו"ם, זו שאמרו נעלה ונשב שם, משם הפיצם ה', וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה נעשו קופין רוחין ושדין, וזו שאומרת נעבוד שם עבודת כו"ם בלע ה' פלג לשונם שנאמר ויפץ ה' אותם משם, רבי איבו בשם רבי יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקדוש ב"ה, אחת כאן, ואחת בימי יהושע שנאמר (יהושע, ט) ויקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד, ואחת בימי גוג ומגוג שנא' (תהלים, ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו', וכאן ויאמרו איש אל רעהו כוש לפוט ופוט לכנען, הבה נלבנה לבנים אמר הקב"ה רשעים בהבה פשעכם, בהבה אבלבל אתכם שנא' הבה נרדה ונבלה שם שפתם. א"ר חייא בר אבא מגדל שעשו שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים, מי שעולה לראשו רואה דקלים אשר ביריחו כחגבים. אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו מעשיהם, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו מעשיהם. דור המבול בא איוב ופרשן שנא' (איוב, כד ב) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, שהיו נכנסין זה בגבולו של זה, עדר גזלו וירעו, שהיו גוזלין זה צאנו של זה. (איוב, כד ג) חמור יתומים ינהגו, שהיו רואין חמור של יתום באים ונוטלין אותו ממנו. (איוב, כד ג) יחבלו שור אלמנה, אלמנה שמת בעלה והניח לה שור באין ונוטלין אותו ממנה, כיון שרואים שאר בני אדם כך, מפשיטין בגדיהם והולכין ערומים שנא' (איוב, כד ז) ערום הלכו בלא לבוש, ואין כסות בקרה (איוב, כד ז), על שאמרו לאל סור ממנו (איוב, כא יד), מה שדי כי נעבדנו (איוב, כא טו). למה היו דומין דור המבול ודור הפלגה? לשני בני מלכים האחד אומר למלך איני יכול לעמוד בך ולא בטרחותך, והשני אומר לא כל הימנך אלא אומר הבה נבנה לנו עיר ירד הוא למטה ואנו נעלה לשמים, ואם לאו נעשה עמו מלחמה, ואעפ"כ הניחם ואמר להם עשו שנאמר (בראשית יא, ו) ועתה לא יבצר מהם, (תהלים, ב) יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו, שאלולי לא בנו היו אומרים אלו בנינו היינו עולין לשמים והיינו נלחמים כנגדו, והצליח להם ועשו, הביט בהם והפיצם שנאמר ויפץ ה' אותם משם, אמר להם אתם אומרים פן נפוץ תהיו נפוצים על פני כל הארץ, הה"ד (משלי, י) מגורת רשע היא תבואנו. וירד ה' לראות, וכי הוא צריך לרדת ולראות? והלא הכל צפוי וגלוי לפניו שנאמר (דניאל, ב) ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא, אלא ללמד לבריות שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין, ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהן מהו ועתה, אע"פ שמרדו בו ובעטו ועשו מגדל פשט להם הקדוש ברוך הוא ימינו לעשות תשובה כמ"ש (דברים, י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', והן אומרים לא יבצר מהן אפילו אותן אנשים נבצרים מן העולם אינן עושין תשובה כדאמר (ירמיה ו, ט) כבוצר על סלסלות:


יט.    [ עריכה ]
"הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם". בלבל לשונותם ולא יבין אחד מהן לשון של חבירו שהלשון הראשון היו מדברים בלשון הקדש ובו בלשון נברא העולם, אמר הקב"ה בעה"ז על ידי יצה"ר חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון אבל לעוה"ב משוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי שנאמר (צפניה ג, ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" ויבטל שעבוד העכו"ם מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה שנאמר (תהלים ק, ב): "עבדו את ה' בשמחה" אבל העכו"ם יהיו עובדין אותו ברעדה כגון אדם שבנו משרת לפניו משרת בשמחה אומר אם אקלקל מעט לפני אבי אינו יכעוס עלי שהוא אוהב אותי לכך עובד בשמחה, אבל העבד הנכרי משרת ביראה אומר אם אקלקל לפניו כועס עלי לכך עובדו ביראה, כך העכו"ם מה כתיב עליהם (שם ב, א) "למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק" כל המזמור מדבר על העכו"ם, מה כתיב בסוף המזמור (שם,) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה נשקו בר", אמר להם דוד הזהרו בעצמיכם, לא תסלפו הדרך פן יאנף ותאבדו דרך כלומר בדבר מועט הוא כועס עליכם, אבל על ישראל מה כתיב "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" ואותו המזמור על ישראל נאמר שהרי יסדו דוד על התודה כדכתיב "מזמור לתודה":