תולדות תנאים ואמוראים/ח/ר' חנינא בן דוסא
ר' חנינא בן דוסא עריכה
בספר כפתור ופרח פ"מד יאמר בפשטות שהיה בנו של ר' דוסא בן הרכניס, ואם כי שבל"ס היו שניהם בזמן אחד אבל אין שום ראיה שהיה בנו, ואדרבא מאבות פ"ג ה"ט שמביא מקודם דברי רחב"ד ואח"כ דברי ר"ד בן הרכניס משמע שלא היה בנו.
הוא היה תלמידו של רבן יוחנן ב"ז כברכות לד: מעשה ברחב"ד שהלך ללמוד תורה אצל ריב"ז, אבל גם אז היה כבר גדול הדור ונודע לצדיק וחסיד, וכשחלה בנו של רי"בז אמר לרח"בד בני בקש עליו רחמים ויחיה, הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה, אמר רי"בז אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בן ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחין עליו, אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך? א"ל לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך וכו'.
הוא ראה עוד הבית בבנינו כאשר יסופר בריש קה"ר שראה בני עירו (שהיה דר בעיר ערב סמוכה לציפורי כירושלמי ברכות פ"ד ה"א־כח:) מעלין נדרים ונדבות לירושלים (והוא שהיה עני גדול ולא יכול לעשות כמותן) יצא למדברה של עירו וראה אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים, בקש לשכור פועלין נזדמנו לו ה' בני אדם – א"ל תן לנו ה' סלעים, אך לא היה יכולת בידו ליתן להם כ"כ – זימן לו הקב"ה ה' מלאכים בדמות ב"א והמה הביאו אותו ואת האבן לירושלים ונכנס ללשכת הגזית וכו'.
וביבמות קכא: יסופר מעשה שנפלה בתו של נחוניא חופר שיחין (לעולי רגלים) שנפלה לבור הגדול באו והודיעו לרח"בד, שעה ראשונה א"ל שלום – שלישית א"ל עלתה – א"ל נביא אתה? א"ל לא נביא אנכי – אלא דבר שהצדיק מתעסק בו יכשל בו זרעו? וגם מזה אנו רואין שהיה כבר בזמן הבית אדם גדול וידוע לבעל מופת.
מתורתו לא נתקיימה לנו, ונזכר במשנה אך ג' פעמים, ברכות פ"ה מ"ה אמרו עליו על רחב"ד שהיה מתפלל על החולין ואומר זה חי וזה מת, א"ל מנין אתה יודע א"ל אם שגורה תפלתי בפי יודע אנו שהוא מקובל וכו', ובאבות פ"ג מ"ט נשארו לנו מאמריו היקרים כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת – וכל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת – כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו.
ובסוף סוטה נזכר פטירתו כשמת בטלו אנשי מעשה.
ובפרקי דר"א פ"כט מצינו רחב"ד אומר כל הנימולים ביום השלישי כאב הוא להם, ושם ספ"לא אמר אותו האיל (שהקריב אברהם) לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד שע"ג המזבח וכו', ומדרש משלי פ"יא אמר אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, ובמכלתא דרש"בי הנדפס בהפלס ש"ב חוברת א' מובא ממנו דרשה שאמר אין אדם אלא ישראל. והנה אף שמתורתו לא נשארה לנו אף מעט מהרבה אבל מחסידותו והנסים הגדולים שנעשו ע"י מצינו הרבה מאוד יותר מעל כל חבריו התנאים.
מלאכתו שהתפרנס ממנה נראה שהיה סותת אבנים מלאכה כבדה מאוד כדמוכח ממדרש ריש קהלת שהבאנו לעיל. ומלאכתו לא הביאה לו כדי מחית נפשות ב"ב, אך הוא הסתפק בקב חרובין מע"ש לע"ש כברכות יז: ותענית כד: אר"י אמר רב בכל יום ויום ב"ק יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובין מע"ש לע"ש.
ולא נהנה מן הע"הז כלום כדאמרו ברכות סא: לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי (העו"הז) ולר"ח בן דוסא (העו"הב), ובחגיגיה יד. דרשו ונשוא פנים זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה כגון ר' חנינא ב"ד, ולא הוציא מפיו שום דבר שקר מעולם עד שאמרו עליו מכלתא יתרו פ"ה אנשי אמת כגון ר' חנינא ב"ד וחבריו.
ובתענית כד: יסופר כל הנפלאות שנעשה ע"י שפ"א אזל באורחא (והיה דרי צנא דמלח על רישיה, עין יעקב) אתא מטרא אמר לפניו רבש"ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער פסק מטרא, כי מטא לביתיה אמר לפניו רבש"ע כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת אתא מטרא. ועניותו גדלה כ"כ עד שלא היה לו מה לאכול ולהכין לכבוד שבת, ואשתו היקרה בנשים והצנועה קבלה באהבה את רוע מזלם, וכדי שלא יתודעו השכנים מעניותם היתה רגילה כל ע"ש להחם התנור והניחה שם דבר שמעלה עשן כדי שידמו השכנים שאופים בביתה, אך שכנה אחת שידעה שאין להם כלום דפקה על הדלת, ואשת רחב"ד כדי שלא תתבייש נחבאתה בחדר הקטן, וכשבאתה השכנה לבית מאצה שהתנור מלא לחמים והעריבה מלאה בצק, והתחילה לצעוק שתביא מהר המרא לרדות את הפת מן התנור שלא תשרוף, ותען לה אשת רח"בד הלא גם אני הלכתי לחדר הקטן להביא המרדא, וגם היא היתה מלומדת בנסים וידעה שיעשה לה נס שלא תתבייש. ואשתו לא יכלה נשא את הדחק והעוני ואמרה לבעלה עד מתי נצטער כ"כ בעי רחמי דניתבו לך מידי, בעא רחמי ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא, וחזיא בחלמא שעתידין צדיקים שיאכלו על שלחן של זהב בשלש רגלים ושולחנו יהיה בעל שתי רגלים, וסיפר זאת לאשתו, א"ל א"כ לא בעינא, בקש רחמים ויקחו להם את אשר נתנו לנו וכן היה. ופ"א אירע שמצא את בתו יושבת עציבא, א"ל בתי למאי עציבת, א"ל כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת א"ל בתי, מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק, והיה דולק כל היום עד מוצ"ש.
ופ"א בנתה שכנתו בית והיו הכשורי קצרות ובאת וסיפרה לפני רח"בד א"ל מה שמך א"ל "איכו", א"ל איכו נימטו כשוריך והגיעו עד שיצאו אמה לכאן ולכאן.
ופ"א עבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של רח"בד, א"ל אל תאכלי מביציהן, והרבו ביצים ותרנגולין והיו מצערין אותן ומכרן וקנה בדמיהם עזים, ובאו וא"ל שעזיו יפסידו בשדות אחרים א"ל א"כ הוא יאכלום זאבים ואם לא תביא כל עז זאב בקרנה, ויהי כן, והנה לעת ערב הביאה כל חדא וחדא זאב בקרניה, ולאחר זמן עבר אותו האדם שהניח התרנגולין על פתח רח"בד ונתן לו סימן וא"ל הא לך העזים שהן שלך, והיה זה למשל בפי החכמים לאמר אי הות חזית לאתרחיש לך ניסא הוה אתרחיש לך ניסא כרח"בד דמתיין עיזי דובי בקרנייהו כב"מ קו..
והיה זהיר מאוד להפריש מעשר כאשר יסופר בירושלמי דמאי פ"א ה"ג שפ"א ישב לאכול בליל שבת ונפחת השולחן, וסיפרה לו אשתו ששאלה משכנתה תבלין (שחייב אך בדמאי) ולא עשרתיו, והזכיר תנאי (שהמעשר יפריש ממק"א לאחר השבת) ועלה השלחן מאליו.
ולא לבד שהיה זהיר כ"כ עם ב"ב אבל גם לחמורו לא היה נותן לאכול עד שעישר, וכאשר יסופר אבות דר"נ ספ"ח שפ"א גנבו את חמורו וכשהניחו לפניו לאכול לא טעם כלום, ויאמרו הגנבים מה בצע לעכבו עמנו הלא ימות ברעב, ופתחו לה הדלת עד שבאת לרח"בד כיון שהגיעה אצלו שמע בנו קולה – א"ל בני פתח לה הדלת שכבר מתה ברעב, והיתה לשיחה בפי החכמים שבת קיב: אם ראשונים כמלאכים אנו כב"א ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של רח"בד.
תפלתו היתה בכונה כ"כ ממש כדין המשנה ברכות פ"ה מ"א שאפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, וכשהתפלל לא הרגיש בשום דבר וכאשר יסופר ברכות לג. מעשה במקום אחד שהיה ערוד שהזיק את הבריות והודיעו לרח"בד והראו לו את חורו, נתן עקבו על החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבהמ"ד א"ל ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית, באותה שעה אמרו – אוי לו לערוד שפגע בו רח"בד, (ובירושלמי שם פ"ה סה"א שנברא מעיין תחת כפות רגליו).
ולא על חנם באו אליו שיתפלל על החולים שתפלתו היתה זכה כ"כ בלי שום מחשבה זרה והיה בטוח שישמע ה' תפלתו, וכאשר יסופר ברכות לד: שרי"בז שלח אליו שיתפלל על בנו, וכן ר"ג וא"ל לכו שחלצתו חמה וכשבאו לר"ג מצאו כי באותה שעה שאמר אז חלצתו חמה ושאל מים לשתות.
ובני דורו ראו שהוא מורם מעם ושולח ממרום להציל נפשות כאשר יסופר עירובין כט: שפ"א אכל חצי בצל וחצי נחש שבו (ארס שרף הבצל) וחלה ונטה למות ובקשו חבריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו, ובגמרא שם איתא מעשה בר' חנינא אך האמת כדברי המהרש"א שם שהוא ר"ח בן דוסא.
ועל אשתו הצנועה אמרו בדרך מליצה ב"ב עד. ר' יוחנן משתעי פ"א הלכתי בספינה וראיתי קרטליתא וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות וסביב לה כל מיני דגים ונחית בר אמוראי לאתויי ויצתה ב"ק א"ל מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרח"בד דעתידא דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי.
ובפסחים קיב. יסופר שפ"א פגע רח"בד באגרת בת מחלת א"ל אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו סכנתיך, א"ל אי חשיבנא ברקיע גוזר אני עליך שלא תעברי בישוב לעולם.
וכשנפטר אמרו עליו במשנה סוף סוטה שבטלו אנשי מעשה. ובירושלמי שם שפסקה החסידות.
מב"ב ידוע לנו שהיה לו בת כמפורש תענית כד:, וגם בן כמפורש אבות דר"ה ספ"ח.