תוכחת חיים פתיחה לכרך ג'

פתיחה

זאת לפנים בישראל, בחלק בראשית ובחלק שמות, פרשתי בכונת הכתוב האמור במשלי סי' ט"ו, אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, מאשר חנני ה', ועתה מצוה להביא מן החדש בכמה אופנים.

א והוא עמ"ש הרב לחמי תודה ד"ד ע"ב וז"ל ומוטל עלי להוכיח את העם אולי יתעוררו איזה מהם ליכנס דברי באזניהם. ומן הראוי היה לסדר דברי תוכחה, בדברים קשים ומרים, כמו שדרשו רז"ל על קרא, שפתותיו שושנים נוטפות מר עובר, אל תיקרי מור, אלא מר. רק דמשלו משל לרופא שכותב רפואה לחולה דברים המרים בתערובת בתוכם כמה דברים מתוקים בל ירגיש החולה דברים המרים. וזה שסיים קרא, ממולאים בתרשיש. רוצה לומר להכניס דברים ערבים ומתוקים בתוך דברי התוכחה כדי להמתיק המוסר זה תורף דבריו. ובכן זה אומרו אוזן שומעת תוכחת חיים, שיהיה בתוכחת, הני מילי מחיים בקרב חכמים, כלומר בקרב של התוכחת של חכמים שהוא מר, יהיה חיים, ואז תלין דישמע ובטוב ילין אתו דישאר עמו על דרך לא תלין פעולת שכיר אתך, וכן ולנה בתוך ביתו דיכנסו הדברים באזניו ויעשו רושם.

ב ויתכן לפרש הכפל דקאמר שומעת ותלין, והוא עמ"ש במד"ר ס' דברים פ' ט' דכשם שמטה אזן לשמוע דברי תורה מאחר, כך הוא כשדורש דבריו נשמעין ע"כ. אם כן היינו אומרו, אם תהיה אזן שומעת אתה, מאחרים תוכחת חיים, אז מה שאתה דורש, בקרב חכמים תלין על שלך. והוא מידה כנגד מידה.

ג או נאמר דנקט לשון לינה, עמ"ש בזוהר הקדוש ס' בחקותי, דקי"ג ע"א וז"ל לברנש דרחים לחבריה ובעא לדיירא עמיה מה עבד, נטל ערסא דיליה ואייתי לביתיה. אמר דא ערסא דילי בביתך בגין דלא ארחיק מינך ערסא. כך קודשא בריך הוא ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ע"כ. וזהו שרמז קרא אזן שומעת תוכחת חיים וכל כך יהיה חשקו לעשות אזניו כאפרכסת לשמוע התוכחה עד שיעור דבקרב חכמים תלין, וילן שם דמביא מיטתו אצל החכמים כדי לשמוע בהילוך אחד.

ד ואם תראה עוד עמ"ש רז"ל ורש"י ס' דברים על פסוק ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה וכו'. ולכאורה זוהי שקשה דאנו עוקרים מצות הוכח תוכיח דנכתב בתורה לכל עת ולכל זמן, אך התשובה לזה פשוטה דזה הוכחה על מה שעברו ועשו דמאי דהוה הוה דהיו חייבים מיתה, כענין ראובן ושמעון ולוי. וכן משה בעון העגל. אבל כשמוכיחו סתם שלא יחטא על העתיד לאפרושי מאיסורא ואינו מזכיר העונש שחייב מיתה, לית לן בה. דוק בלשון המאמר דהוא תירוץ אמת ויציב. והשתא היינו דקאמר אזן שומעת תוכחת חיים, דאינו תוכחת מיתה דחייב מיתה, תוכחה כזו בקרב חכמים תלין דהיינו שיתמידו בזה החכמים להוכיח בדרך זה ודוק.

ה ויעלה עמ"ש מוה"ר אישי כהן גדול בספרו החשוב שבט מוסר פרק י"א דעם הארץ שאינו יודע לעסוק בתורה ידבק עם התלמידי חכמים לשמוע דברי תורה מפיו כי התורה היא חייך ואורך ימיך ואם אין לו ת"ח ידבר בתוך ביתו עם בניו ואשתו מעניינים של מיתה וקבורה דברים המכניעים לבו של אדם עכ"ד. וזה יהיה כוונת הכתוב שם במשלי ס' ט"ו, מוסר לעוזב אורח ושונא תוכחת ימות. כלומר מוכרח ליקח לעצמו מוסר רע דהיינו לדבר בתוך ביתו דברים הרעים ממיתה וקבורה כדי להכניע את לבו יען עוזב אורח, דהוא התלמיד חכם דנקרא ארח חיים. כדכתב מוה"ר ז"ל, וכיון דאין לו חכם ללמוד ממנו כה יעשה מוסר רע, לפחות נקוט מיהא, דאם שונא תוכחת לגמרי אפילו זה ימות. וכדי שיחיה, צריך לעשות כן, דבוחר הרע במיעוטו דאין לו ת"ח לשמוע ממנו מוסר. ובכן קום קרא הניצב לפנינו, אזן שומעת תוכחת חיים, דהיינו כי היא חייך ואורך ימיך, והיכי דמי להשיג זה, אם לא דבקרב חכמים תלין, וכיון דהולך אל חכמים לשמוע מוסר ישיג אורחות חיים, ובמקום מוסר רע של קב'ר אותיות קב'ר, יהיה חיים בקרב חכמים תלין, ולא ענייני הקב'ר וק"ל.

ו ויבא עמ"ש הרב הפרישה והט"ז ביו"ד סי' של"ד, דאין לנדות ולשמת בזמן הזה על הרוב, יען כי הדור פרוץ ויבואו לבעט בנידוי ושמתא, וגם דפקר טפי, כי אם היו באים לפני חכמים לאיזה עת מן העתים לשמוע תוכחות מוסר יתרחקו מהם ויוסיפו על חטאתם פשע. ואם כן אדרבא במקום נידוי ושמתא דהוא נוטריקון שם מיתה, צריך לדבר דברים רכים לפי העת והזמן והאדם וזה אומרו אזן שומעת תוכחת חיים דבמקום נידוי ושמתא דהוא שם מיתה, יהיה אדרבא תוכחת חיים ובזה תהיה זוכה שלא יתרחקו מעל גבולי החכמים למאוס בהם חס ושלום כי אם אדרבא בקרב חכמים תלין לא באקראי כי אם ללון שם.

ז ויגיע עפ"י מה שכתב הרב מוהר"י אבראבאניל ז"ל ס' שמות דקל"ג ע"ד, על פסוק והן לא יאמינו לי וז"ל המאמין עפ"י האותות יש בו דופי, דאפשר שנעשה הנס על ידי להט וכישוף אבל להיות הנס בעיני הרואים דבר מוכחש אמיתי מאין ספק בו ולמה לא תקנה הנפש הרואה אותו אמונה קיימת הכרחית כפי מה שראה. אמנם מה שטענו על מה שאמרה תורה ובחרת בחיים שהוא נאמר על הדעות אמיתיות, תשובתו מבוארת ממה שזכרתי שהבחירה היא לשמוע בלימודים ולבקש את דבר ה' וללמדו כראוי עכ"ל. וזה שאמר אזן שומעת תוכחת חיים דהיינו ובחרת בחיים, אך כדי לאמת הדבר איזה דרך החיים, הדבר תלוי בקרב חכמים תלין ומהם תעשה הבחנה מהו ובחרת בחיים דרך ישרה שיבור לו האדם.

ח ויראה [דף ג] עמ"ש בזוהר הקדוש סדר בראשית דף נט ע"א על פסוק דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו וז"ל, לא ידעו וכי לא ידעין, אלא חייביא אזלי בעקימו דאורחא בהאי עלמא ולא בעאן לאסתכלא דזמין לון קב"ה למידן להו בההוא עלמא ולאעלאה לון בדינא דגהינם ואינון צווחין ואמרין ויי לן דלא אוריכנא אונין ולא אציתנא בההוא עלמא ובכל יומא אמרין ויי עכ"ל. ופירש שם בגליון אות ב' וזה לשונו שלא הטינו אזנינו לשמוע דברי מוסר בעולם הזה והוא דבר אשר מעוות לא יוכל לתקון לכן יטרח האדם בערב שבת שהוא עוה"ז כדי שיהיה לו לאכול בשבת שהוא העולם הבא עד כאן. הרי שאם האדם יטה אזנו לשמוע מוסר בעוה"ז זוכה להנצל מדינא של גהינם גם אמרינן בחגיגה בסופו דתלמיד חכם אין אור של גהינם שולטת בהם יע"ש. אם כן זה שאמר אזן שומעת תוכחת חיים דאזנו נותן לשמוע מוסר, יזכה דבקרב חכמים, דאין גהינם שולטת בהם, תלין עמהם במנוחת העוה"ב, בשוכבך תשמור עליך ושכבת וערבה שנתך.

ט וירצה עמ"ש במדרש רבה ס' שמות פ"א וז"ל, כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב ולמד מה שלמדו אביו ואח"ך פירש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ ע"כ. הרי דמי הביאו להיות בישיבת בית עבר אינו אלא מה ששמע מוסר אב, א"כ זה אומרו אזן שומעת תוכחת חיים כמו יעקב הנה זכה דעל ידי זה בקרב חכמים תלין דנטמן בישיבת עבר דשם היתה לינתו וניצול ממוקשי מות דעשו ולמפרע זכה לחיים טובים להנצל מהריגת עשו.

יוד וישמע עמ"ש הרב מוהרמ"א ז"ל ריש סדר דברים על פסוק אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל במדבר בערבה וכו', שדרז"ל ורש"י בחומש שהוכיח את ישראל ברמז בכל המקומות שחטאו, דקשה דלמה היה ברמז ולא באר היטב. ועוד דאחר כך כבר באיר רחובות כל החטאים הללו. וישב כי המוכיח צריך בתחילה להתחיל דרך רמז ולראות פני המקבל התוכחת דאם יסביר פנים ומשים אזנו לשמוע ולקבל אז המוכיח מרחיב הדברים ואם יראה שהוא כועס ומבעט אדרבא ימנע מלהוכיחו שמא יהא פקר טפי ויצא שכרו בהפסדו זה תורף דבריו אם כן זהו שיעור הכתוב אזן שומעת, כשיביט המוכיח דיטה אזנו לשמוע ואינו קץ בתוכחתו אז תוכחת חיים יעשה לו תוכחת דהוא לחיים להמקבל תוכחת הא לאו הכי במקום לתת לו חיים יהיה בגדר שונא תוכחת ימות, דיחטא יותר במה שכועס ובועט, וגם דמוטב שיהיו שוגגין ועתה יקרא מזיד וגורם דיוסיף על חטאתו פשע. וזה רמז קרא בסדר קדושים הוכח בתחילה בלשון נסתר ובסתום חכמה ואם ראית שמקבל, תוכיח בפירוש לנכח, אך ולא תשא עליו חטא דפקר טפי, כדברי רבינו מוהר"מ אלשיך ז"ל.

יא ויפקד עמש תיקונים תיקוף קביע". כי אלף דמות און נינה. וכ"כ המקובלים ז"ל על פסוק שמעה אזני ותכן לה ומשם עולה לחכמה. וכתב בס' הקנה והביאו הרב משנת דרבי אליעזר בב"ר פ"א אות ב', כי אלף מעלמא דדכורא סימנא דחיי יעוין שם. נמצא כי באלף שהוא בחינת אזן יש בו רמז לחכמה ובינה. וידוע כי החכמה תחיה בעליה, דחכ"ס גי' חיים, גם בינ"ה עם הכולל גי' חיים לזה אמר אז'ן שומעת בינה תוכחת יהיו חיים לנפשיך דבקרב חכמים תלין דהחכמה תחיה בעליה ומהבינה עולה דבקרב חכמים תלין. ועיין להרב ראשית חכמה שער הקדושה פ"ב, כי השב בתשובה היא בחינת בינה וזוכה להעלות לבחינת חכמה הנקרא בעל תשובה ועיין בקונטריס דרכי חיים פ"ד מכ"ג דקכ"ט ע"ב.

יב ויזכר עמ"ש המפרשים בכונת הכתובים בסדר מטות ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות וכו' ויקרבו אל משה הפקודים לאלפי הצבא וכו', והוא כי מדרך המוסר כל מי שיקצוף עליו הגדול שבדור להוכיחו בשבט פיו לא יקפיד על זה כי אדרבא יבקש להתקרב אליו יותר דבעבור טובתו הוא כועס עליו כדי להדריכו בדרכי ה' אם כן זה אומרו אחר כי ויקצוף משה על שרי האלפים עם כל זה הם לא הקפידו עליו אלא אדרבא ויקרבו אל משה הפקודים לאלפי הצבא דהוסיפו אהבה וקריבות יותר עד כאן תורף דבריו. א"כ היינו קראין אזן שומעת תוכחת חיים דזהו תפארתו דבמה יודע איפה כי לא הקפיד בראותינו דבקרב חכמים אשר הוכיחו אותו תלין להתקרב אליהם בשוכבו ובקומו.

יג ונפשי יסובב לפרש עמ"ש ביומא דף ע"ב ע"ב דהעוסק בתורה לשמה על מנת לקיים נעשה לו סם חיים ונראה דהיינו טעמא דבכלל יו"ד דברים דנקראו חיים הוא הת"ח. דהוא כשעוסק בתורה לשמה, הא לאו הכי חס ושלום נעשו לו סם המות ע״כ עוד נראה מ"ש במד"ר ס' בשלח ע"פ מימיו נאמנים, דכשיהיה מוכיח לאחרים יהיה פיו ולבו שוין שלא יהא אוסר לאחרים ומתיר לעצמו. וכן אמרו במדרש קהלת וחכמת המסכן בזויה זהו שממסכן מדברי תורה שמלמד לאחרים והוא בעצמו אינו מקיים. וידוע מ"ש רז"ל דדברים היוצאין מן הלב נכנסין ללב. אם כן זה שאמר אזן שומעת שיהיה נכנס ללב דדבריו נשמעין הוא כשיהיה תוכחת חיים מת"ח דתורתו יקרא שמו חיים דהוא לשמה על מנת לקיים דהם דברים היוצאים מן הלב דהוא מקיים תחילה מה שמשמיע לאחרים והיינו דמפרש דזה התוכחת בקרב חכמים המוכיחים תלין דיש אתם דנזהרין לקיים אותו דבר שמוכיחין לאחרים. או נאמר דהכונה באומרו בקרב חכמים תלין, על דרך זה, והוא כדאמרינן בגמ' כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש ולזה אמר כיון דהורה גבר דפיו ולבו שוין אז בקרב חכמים תלין דמקבלין אותו בסבר פנים יפות שיכנס לבית המדרש.

יד וקסת'י בידי תחליף [דף ד] לפרש עמ"ש רז"ל על פסוק את הברכה אשר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו דהברכה היא מה שתשמעו את מצות ה', והקללה היא מה שלא תשמעו, היא גופא הקללה, והיינו כמ"ש בכתובות, לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר, לשון חכמים מרפא, כי מה שמוציאים מפיהם תורה ומוסר מזה נמשך כל הטובות הללו וזה בעצמו רמז הכא אזן שומעת תוכחת השמיעה עצמה היינו טובה וברכה חיים וזה בקרב חכמים תלין דבקר"ב, ר"ת קר"ן, דהיינו קרנו תרום בכבוד הוא עושר, רפואה, ברכה, דהני תלת מילי דמשנ'ו רבנן בדיבורייהו רמוזות בתיבת בקריב.

טו עוד לאלוה מילין עמ"ש במד"ר ס' יתרו סוף פרשה ז"ך וז"ל, שמעו דבר ה' בית יעקב, הה"ד שמעו ותחי נפשיכם, כל הגוף מלוכלך בעבירות והאזן שומעת אז כל הגוף מקבל חיים, שנא' שמעו ותחי נפשיכם. וכן אתה מוצא ביתרו שעל ידי השמיעה זכה לחיים ששמע ונתגייר, שנא' וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל וזכה על ידי זה ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים, וכה תאמר בהאי קרא, אזן שומעת תוכחת עושה רושם לכל הגוף חיים כדכתיב שמעו ותחי נפשיכם, וכגון יתרו דזכה בקרב חכמים תלין דאהרן וכל הסנהדרין ומשה היכן היה עומד ומשמש ונמצא דבקרב חכמים תלין ע"י וישמע יתרו ודוק.

טז והנני יוסיף להביא מה שפירשתי בחלום בחזיון לילה בהיותי קורא משנה דאבות פרק קמא עשה לך רב וקנה לך חבר, כי אפי' יהיה האדם חכם גדול הנה טוב דתמיד יבא אליו חכם אחד ללמוד לו בספרי מוסר, כמו שמצינו להרב מוהרש"ל ז"ל שהיה לו חכם הלומר מוסר לפניו בכל יום, כמ"ש בס' שם הגדולים ובשאר ספרים כיעויין שם והיינו בהיותו רב שמא יגבה לבו ומי הוא אשר יקרא לפניו תועבת ה' כל גבה לב והגאה כאילו עובד עבודה זרה ושאינו קם בתחיית המתים. וכן הכועס כאילו עובד עבודה זרה וכל כיוצא בזה ולא יכנע את לבבו וכן בשאר מידות שאינן טובות בהוה ורגיל ושכיח וזהוא עשה לך רב אך וקנה לך חבר שייסר אותך אפילו שהגעת למדרגת רב. והיינו קראין אזן שומעת תוכחת חיים, לא לבעלי בתים לבד אלא בקרב חכמים ג"כ תלין תוכחת, דכל אחד לפי מדרגתו ומצב שלו צריך תוכחת מוסר. ומצאתי במדרש משלי על פסוק זה וזה לשונו אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין כל תלמיד חכם שהטה אזנו לתוכחת חיים זוכה לישב בישיבת חכמים ע"כ והיינו על דרך שפירשתי בחלומי, והן הם הדברים אשר דיבר בקדשו הרב ח"י בימים נוראים מוסר ודעת דאפי' ת"ח שיושב ועוסק בתורה כשישמע מוסר מת"ח הדורש בבית הכנסת ובבית המדרש יפסיק מלימודו כדי לשמוע מוסרו וגם הרב חיד"א ז"ל בספריו היקרים ומכללם בס' דבש לפי הזהיר מאד להת"ח ללמוד מוסר והביא מעשה רב הנ"ל מרש"ל שהיה לו מוכיח כיע"ש. והשתא שפיר נקט קרא בקרב חכמים, כי לא למי שהוא רב לבד צריך מוכיח אלא כל החכמים דיהיה מי שיהיה.

טוב ולו אוסיף עוד לפרש עמ"ש רבינו בחיי סדר ויצא וז"ל, וכן שמעון מלשון שמיעה כי השמיעה מכח הוי"ו שבשם שהיא שש קצוות ולכן אמרה כי שמע ה' עכ"ל. וידוע כי אות וי"ו הוא סימנא דחיי כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים ובמקובלים בכמה מקומות וז"ש אזן שומעת תוכחת דהוא בחינת וי"ו יזכה לחיים והיינו מה שאמר ישעיה שמעו ותחי נפשכם וק"ל.

חי ואם נפשך לומר על פי מ"ש הרב כלי פז בריש ישעיה דף א' ע"ב עמ"ש, דהגדולה מקברת את בעליה משום כי לא היו מקבלים תוכחת הנביאים. וכן כתב בספר כבוד הבית בחידושיו לפסחים לדף פ"ז ע"ב סי' ט"ל כי ע"י שאינם מקבלים תוכחת הנביאים ומבזים דבריהם ושומעים חרפתם, הרי אמרו בחגיגה דאותן שנים שנחסרו משנות רשעים הם ניתנים לצורבא מדרבנן דמעביר אמיליה זה תורף דבריו. והשתא לזה כיון קרא אזן שומעת תוכחת יזכה לחיים הפך מקברת את בעליה כיון דשומע ומקבל המוסר ודבר והפכו דאלו שנות חיים אם לא יקבל מוסר אז בקרב חכמים תלין דהחיים של זה ניתן לצורבא מדרבנן כדאמרן.

יט ובדרך אחרת עמ"ש הרב בינה לעתים בדרוש פרקי אבות. דהשומע מוסר מהחכם הדורש שהוא בחיים, דפיו ימלא תוכחות מוסר, הוא מסביר הדברים וממתיקם, ואינו כמו קורא מתוך הספר ונכנסים יותר בלב השומעים ממה שקורין בספרי מוסר יע"ש בארוכה בדברי קודשו. וזה שאמר הכא אזן שומעת תוכחת חיים דהוא הן בעודנו חי אהני זה התוכחת דבקרב חכמים תלין דנכנסים בלב השומעים.

ך ותו איכא למימר עמ"ש הרב הקדוש ראשית חכמה שער היראה פרק י"ד דף מ"ה ע"ב וז"ל הרי מוכח בפירוש שהבור ירא מהעונש ולא מהחטא, ולכך אין בור ירא חטא, ויצא לנו קושיא של הרשב"י ע"ה, למה כתב כל העונשים שנזכרו בהיכלות הטומאה ובשאר המקומות, וכבר אפשר לומר שהבורים וחסרי דעת ישמעו העונשים ויחזרו בהם מפני העונש ומתוך שלא לשמה יבא לקיים היראה הטובה עד כאן דבריו. וזהו פסוק הנ"ל, מוסר רע לעוזב אורח, דמוסר רע היינו מיראת העונש למי שהוא בור. דהוה ליה עוזב ארח התורה, וא"כ זה שאמר אזן שומעת תוכחת חיים, ולא מיראת העונש זה שייך בקרב חכמים תלין, לאפוקי עם הארץ ובור דאז צריך התוכחה מעונשים ממוקשי מות וכדומה. [דף ה]

אך חזרתי על המקרא לפרש עמ"ש בספר ילקוט חדש במערכת גן עדן וגהינם אות יו"ד וז"ל. שר של גהינם ערסיאל שמו, והוא הולך לפני נשמת הצדיק, ומבקש ממנו בבקשה ממך תן לי הנפש של החוטאים ואל תצילם בצדקותיך מגהינם. והרכוש קח לך, אותן שעשו תשובה. באותה שעה נשבע הצדיק שלא להציל את הרשעים, מאחר שלא קבלו מוסר שלו עכ"ל. נמצא דמי שמקבל תוכחה מהחכם זוכה שיצילהו בצל כנפיו מגהינם מידי עוברו. וזה שאמר הכתוב שם במשלי סי' ה', ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטתי אזני כמעט הייתי בכל רע, דידוע דאין רע, אלא גהינם. ורצה לומר דבשביל שלא שמעתי מוסר ממורי וממלמדי הא גרמא לי, דרע שהוא גהינם, שלט עלי והייתי שם, והיינו הך דקאמר נגד זה והוא לטיבותא, אזן שומעת תוכחת חיים, זכה בזה, בקרב חכמים תלין, להצילו מגהינם, דתחסה בסתר כנפיהם להצילך מגהינם.

בך הדרי בי לפרש על פי מ"ש הרב רבינו בחיי ז"ל, ריש סדר נצבים וז"ל, טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, שלמה המלך עליו השלום, הודיענו בספרו עקרים רבים וגדולים במדת התוכחה ולמד דעת את האדם, כי החיים דבקים עם התוכחת, והמיתה דבקה עם מי ששונא תוכחת. החיים דבקים עם התוכחת, הוא שכתוב ודרך חיים תוכחות מוסר וכתוב ארח לחיים שומר מוסר, וכתיב מרפא לשון עץ חיים. יאמר כי רפואת הלשון דהיא התוכחה הוא עץ החיים. והמיתה דבקה במי ששונא תוכחת, הוא שכתוב מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות, ואומר כי עוזב אורח והוא שעובר על דברי תורה לשעה, אבל איהו שונא התוכחת, יהיה נשפט במוסר רע ייסרנו השי"ת למען ישוב מדרכו הרעה, אבל מי שהוא שונא התוכחת לא יספיק לו שיהיה נשפט ביסורין כי כי אין לו תקנה, וע"כ יהיה נשפט במיתה. אהבת התוכחות הוא אות המופת על טובי המדות. ושנאת התוכחות עדות גדולה על רוע הטבע ועל פחיתות המדות. ועל זה אמר הכתוב אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך ע"כ וכן כתב עוד רבינו בחיי שם ריש סדר שמות על פסוק שונא תוכחת ימות, כי השונא התוכחת אינו נמחל במוסר רע ועונש יסורין בלבד אלא יענש עונש מיתה יעויין שם. ושם כתב כי השונא תוכחת גורם ביטול תורה יעויין שם והשתא זהו שאמר אוזן שומעת תוכחת, דבזה מביא לו חיים, והטיבותא הזאת אינה אלא דבקרב חכמים תלין. ואל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך ולזה דייק לומר בקרב חכמים והלנה היינו שלא יהיה ביטול תורה.

כג אני ארבה לפרש על פי מה רבינו מוהר"מ אלשיך ז"ל ס׳ נצבים ע"פ כי תשמע בקול ה' אלהיך בלי ספק כי תשוב אל ה' אלהיך לומר כי תלך לבית המדרש שאז חשמע בקול ה' אלהיך, כי השומע תורה בבית המדרש מרבו, כשומע מפי השכינה כנודע, אז כי תשוב אל ה"א בכל לבבך, בשני יצריך והוא הנודע, מאמר רבותינו ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ועל פי דרך זה יהיה מאמר רז"ל שאומרים, כי המצוה הזאת, על התורה הנזכר ידבר, אך לבל יתפרש אותה המצוה רק על מצוה פרטית. יתכן, כי על התשובה הנזכר למעלה ידבר אלא ; שמדבריהם ניקח כי פסוק כי תשמע וכו' על התורה ידבר שעל ידה תמשך התשובה כמדובר, לומר שע"י לימוד התורה בביה"מ יכנע היצה"ר ותבא התשובה ע"כ ואמרינן בגמרא בברכות דף י"ט אם ראית ת”ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, כי בודאי עשה תשובה. והיינו טעמא דכיון שיש בו אור תורה יתחרט תכף ויחזור בתשובה. וא"כ זה שאמר הכא אוזן שומעת תוכחת חיים דהיינו כי תשמע בקול זה שאמר הכא אוזן שומעת תוכחת חיים דהיינו כי תשמע בקול ה' אלקיך וזה צריך דבקרב חכמים תלין, דילך לביה"מ דאז תשמע בקול ה' אלקיך וכדברי רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל, (ואתמר במדרשא ס' נשא פי"ג אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, ר' חנין דאמר מפני שקנתרן, ולפי שקיבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן וכן הוא במדרש חזית ע"פ כולך יפה רעיתי וכו', והביאו ברש"י ישן, ס' וארא ע"פ אלה ראשי בית אבותם וכו' וז"ל, ובפסיקתא רבתי ראיתי לפי שקנטרם יעקב אבינו לג' שבטים הללו בשעת מותו חזר הכתוב ויחסן כאן לבדם לומר שחשובים הם ע"כ. גם אמרו באגדת בראשית ריש פרשה פ"ג וז"ל, שמע אלי יעקב וישראל מקוראי וכו'. זה שאמר הכתוב אתם ראיתם אשר עשיתי וכו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, לא באתם אלי אלא שתשמעו בקולי, הוי שמע אלי יעקב אמר ר' אלעזר לעתיד לבא עתידין להיות תמיהין כנגד מי ששמעו להקב"ה, ואומר מהו כך פלוני שישב ולא שנה מימיו ולא קרא והרי הוא יושב עם האבות ומסיח עמהם, והקב"ה אומר להם מה לכם תמיהין, לא זכו אלו אלא מפני ששמעו בחייהן שנא' אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, הוי שמע אלי יעקב עכ"ל ונראה לפרש כי השמיעה בקול ה'. היא שמיעת המוסר והתורה מהתלמיד חכם ובזה זוכה לעוה"ב וק"ל. עוד אמרו שם באגדת בראשית פרשת ס״ט דבר אחר אזן שומעת ועין רואה אמר אשיאן בשם ר' חלקיה. לפי שבעוה"ז גרמו העונות ונעשו ישראל חרשים מן התורה ועורים מלראות בשכינה וכו' ע"כ.

כד ובזה בין תבין סמיכות הכתובים שם מאור עינים ישמח לב, שמועה טובה תדשן עצם, אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין כלומר דהטעם דבעולם הזה הם כעורים וכחרשים, לא הכל כי אם אותם שלא שמעו תוכחת, דמהאי טעמא אמרו במרגניתא דר' מאיר והובא בספר ראשית חכמה שער היראה פי"ב ד"מ ע"ב, אוי לאזנים שלא קיבלו תוכחת דהאוי הוא דנחשבים כחרשים ושהם נכוות תחילה בגהינם כל לעומת זה מרובה מידה טובה, דמי שמקבל תוכחת, אפילו שהוא בעוה"ז יש לו עינים לראות ואזנים לשמוע וזה שאמר מאור עינים ישמח לב. דיזכה לראות [דף ו] פני שכינה, דאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ושמועה טובה, דהיינו דשומע בטוב ואינו חרש, תדשן עצם, כי אינו בסוג ותהי עונותם על עצמותם, או ורקב עצמות קנאה, ומי יזכה לזה, אינו אלא, אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, דיקרא אזן שומעת ולא כבדו אזניו משמוע משום דנפשו חשקה לקבל תוכחת חיים.

ועל סמך קרא דא, ראו קראתי בשם הקונטריס הלזה תוכחת חיים כאשר הגדתי מראש בפתיחתי לספר בראשית וספר שמות. ועתה הנה הבאתי מספר ויקרא וספר במדבר וספר דברים, תלתא כחדא יען בשני חלקים הקודמים הפרקים הם ארוכים, והוא טורח על הקורא ועל השומעים ולא ישיגו לקרות כל הפרק בשלימות ויחנו בחסרות ועומדים באמצע הפרק, לכן בחרתי לעשות עתה הפרקים בדרך קצרה להקל מעל הקורא והשומעים דאל תקוץ בתוכחתו ובא עד קיצו החל וגמור. וגם הוספתי עוד פרקים לכל זמן ועת לכל חפץ אשר תקראו אותם במועדם כדי לזכות את הרבים. והמצא תמצא בכמה מקומות דבמוסר עצמו מאז דברתי בפרקים הקודמים באותו ענין גופה נמטייה סיבה בשביל דבר שנתחדש או להרחיב הדברים, וגם דמצוה בחזרת משום כפל, הוכח תוכיח דסובל הדבר להפריז על המידה בעיקר הדת הלכות יסודי התורה הפוך בה והפוך בה וכולי האי דיזכנו ה' ברחמיו דיהיו דברינו נשמעים. והאמת אגיד דהיה לי על שלישים ועל רבעים פרקים בכל פרשה ופרשה מבראשית ועד וזאת הברכה, והכל היה למאכולת אש, כאשר הגדתי בהקדמתי לקונטריס חיים לראש, וכל זה שכתבתי אחר השריפה מדאגה מדבר משום דלא נילף ריקם, ויהיה לי למשיבת נפש קצת. והאל כרוב רחמיו וחסדיו יזכנו לקיים כל הכתוב לחיים אנחנו וזרעינו וזרע זרענו מעתה ועד עולם אכי"ר. והבט נא וראה כי לעת זקנתי, אחר שנכנסתי למרביץ תורה דראיתי ענין כבוד התורה דאזלא ומדלדלא ונוטל כבוד מתופסי התורה ומדור לדור פוחת והולך, לכן שמעתי פני לכתוב מוסרי ברובא דאיתי קמן על כבוד התורה ולומדיה ובהנהגות התלמידי חכמים ובפרט ראשי עם קדש, ובכן אל יחר בעיני הקורא, והיה כראותו כי אני הכבדתי בעניינים כאלו אינון ואבזרייהו, דהזמן גרמא לשלוח ידי חיים ביד לשון מדברת לפי העובד בדורות הללו משום ישוב העולם ועינינו אל ה׳ אלהינו. דישלח לנו משיח צדקנו. והוכיח במישור לענוי ארץ ותבנה ביהמ"ק במהרה בימינו. אכי"ר פי המדבר. קטן המחבר. ברוב עוז ושלום.

וגדול המזכה את הרבים נודע בשערים שם תהלתו. יקר ת"ח גדולתו. הגביר החכם השלפ והכולל עצום ורב רודף תדקה וחסד גבר חסדו ואמיתו. כמוהר"ר מסעוד סאיימאן נר"ו. באשר ה' אתו הוא ואשתו הרבנית המעטירה הגברת מלכת שבה סולטאנה מב"ת נבת ביתו ויזכו לראות בשמחת ביניהם שמעון ישמרהו האל ואליהו יצ"ו וסביב לשלחנם בסעודת שלמה בשעתו נסו"א.