שירים (שאול טשרניחובסקי)/כל שירי/אנשי-חיל חבל

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל / שאול טשרניחובסקי

"ויקומו כל איש וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול ואת-גוית בניו מחומת בית-שן ויבאו יבשה וישרפו אותם שם; ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה" (שמואל א' ל"א, י"א – י"ג) }}

" ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש" (דברי-הימים א' י"א, י"ב)

צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ:
אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵּי בֶן-קִישׁ –
הֵם נוֹשְׂאִים בִּשְׁנַיִם, שְׁנַיִם וּבַמּוֹט
בַּאֲרִיג מִצְרַיִם אֶת שְׁלָשׁ הַגּוּפוֹת.
שְׁלָשׁ גּוּפוֹת בְּמֶשֶׁךְ, כָּל גּוּפָה בְּאוֹנָהּ,
וּרְבִיעִית נִדְגֶּלֶת – הִיא אַחֲרוֹנָה.
הַגּוּפָה בּוֹלֶטֶת דֶּרֶךְ הַסָּדִין, –
אֵבֶר וְאֵבֶר הֶדֶר כֹּחַ – אִישׁ עָדִין.
יֵשׁ נִדְמֶה, וּכְאִילּוּ הוּא גָּדוֹל וָרָם
מִהְיוֹתוֹ בַּלָּחֶם – בַּמִצְפֶּה – בָּעָם,
עַז, עַלִּיז-עֵינַיִם וְיָמָיו טוֹבִים,
טֶרֶם מְשָׁחוּהוּ שֶׁמֶן נְבִיאִים,
טֶרֶם הִלְבִּישׁוּהוּ אַרְגָּמָן וָבוּץ,
עַד לֹא יָצָא שֵׁם לוֹ לְמִדָּן וְעַד עוּץ.
 
הֵם נוֹטִים הַשֶּׁכֶם בְּכֹבֶד הַגְּוִיָּה,
הֵם נוֹטִים אֶל עֵבֶר יְשִׁימוֹן-צִיָּה,
בְּמִשְׁעוֹלֵי הַלַּיִשׁ, בְּעִקְּבוֹת זְאֵבִים,
גֶּבֶא לָמוֹ דֶּרֶךְ – צְמֵאִים רְעֵבִים –
נִכְחָם בָּטֶרֶשׁ וּבִשְׂדֵי-חִטִּים
הֶרָה: כִּי בָעֵמֶק מַשּׁוּאוֹת פְּלִשְׁתִּים –
לַגִּלְעָד יָבֵשָׁה... הִנֵּה הַגִּלְעָד!
כָּל הַלַּיְלָה אֶמֶשׁ יִרְתְּקֵם כַּסָּד.
לֹא כָשְׁלָה הָרֶגֶל, יַד לֹא מָעֲלָה, –
בַּמֶּרְחָק – שָׁם אֵשֶׁל... אֵשֶׁל אוֹ אֵלָה?
 
צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ,
אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵי בֶן-קִישׁ,
עֵמֶק... נַחַל מַיִם... רֶכֶס הָר... צֵלָע...
הִנֵּה שָׁם מִנֶּגֶד, נֵזֶר הָאֵלָה.
שָׁמָּה יִקְבְּרוּהוּ – גִּבּוֹרָם-מַלְכָּם!
לֹא יַצִּיבוּ נֶפֶשׁ, אֶבֶן לֹא תוּקָם.
אֵשֶׁל יֵשׁ כּוֹרֵת לוֹ, יֵשׁ נוֹסֵר אֵלָה, –
וְיִמָּחֵק לָנֶצַח זֵכֶר לְהַלָּה.
אִישׁ לֹא יֵדָעֶנּוּ. לֹא יִמְצָא קִבְרוֹ,
לֹא יְחַלְּלֵהוּ פְּלִשְׁתִּי בְּעָבְרוֹ.
זָר לֹא יַכִּירֶנּוּ, אַף לֹא בֶן-עַמִּי,
וַאֲפִילוּ עֶבֶד זֶה בֵּית-הַלַּחְמִי.
 
יֵשׁ מִי יִזְכְּרֵהוּ וִיסַפֵּר לַדּוֹר
זֶמֶר-הַגִּלְבּוֹעַ, כֶּשֶׁף בְּעֵין-דּוֹר
לַיָּחִיד הַמֶּלֶךְ מִתְנַבֵּא-בָעָם,
בְּרִית כּוֹרֵת עִם-חֶרֶב וּמְשַׁלֵּם בַּדָם;
הָאֶחָד בְּתִפְאֶרֶת לֶב-נָדִיב, עָנָיו,
שֶׁמִּגֵּר לַשֶּׁלַח לִבּוֹ וְלֵב-בָּנָיו.
הֲיִבְגּוֹד הַלַּיִשׁ בִּמְעוֹן-טְרָשָׁיו? –
וַיִּפּוֹל כַּלַיִשׁ: הוּא וְכָל-אֲנָשָׁיו...
 
ירושלים 1935

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.