שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁדִּבֵּר בְּעִנְיַן מַחֲלֹקֶת, וְאָמַר שֶׁלִּכְאוֹרָה מַאי אִכְפַּת שֶׁזֶּה מְדַבֵּר עַל זֶה, אַךְ בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִים עַל אֶחָד - יְכוֹלִין ח”ו לְהַפִּיל אוֹתוֹ מִמַּדְרֵגָתוֹ, ח”ו.

וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל, שֶׁרָצוּ לִמְנוֹת גַּם אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע”ה וְכוּ’ עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵיהֶם וְכוּ’ (סַנְהֶדְרִין קד:). כִּי הָיָה לָהֶם כֹּחַ לִדְחוֹתוֹ ח”ו עַל יְדֵי דִּבּוּרֵיהֶם.

וְאָמַר שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה (תְּהִלִּים קיט): ״שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם״, הַיְנוּ שֶׁגְּדוֹלִים וְ״שָׂרִים רְדָפוּנִי״, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּ״חִנָּם״, שֶׁאֵינָם פּוֹעֲלִים כְּלָל בְּמַחֲלֻקְתָּם עָלַי.

וְהַסִּימָן כִּי “וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי” - שֶׁאֲנִי מְפַחֵד מִדְּבָרֶיךָ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לִי יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינִי נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתִי ח”ו; וְזֶה סִימָן שֶׁהָרְדִיפָה שֶׁלָּהֶם חִנָּם, בְּחִינַת “שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם”.