שולחן ערוך חושן משפט שנה ב

במה דברים אמורים? בדבר שאין בו רוח חיים. אבל הגונב טלה מן העדר וידעו בו הבעלים, והחזירו לעדר שלא מדעת בעלים, ומת או נגנב -- חייב באחריותו. ואם מנו את הצאן והיא שלימה פטור. ואם לא ידעו הבעלים, לא בגניבתו ולא בחזרתו, אע"פ שמנו את הצאן והיא שלימה -- חייב באחריותו, עד שיודיע את הבעלים כדי שישמרו את הטלה הגנוב, שהרי למדו דרך אחרת חוץ מדרך שאר הצאן שבעדר זה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

במד"א כו' אבל הגונב טלה כו': דין טלה לא נשתנ' מדין גונב מעו' הנ"ל כ"א בלא ידעו הבעלי' לא מהגניב' ולא מהחזר' שבשאר דברי' שאין בהן רוח חיים נפטר מיד בהחזר' מה שא"כ בדברי' שיש בהן רוח חיים משום דאנקט' להו נגרי ברייתא וכדמסיק המחבר בטעמו וק"ל:

ואם מנו את הצאן כו': דכיון דידעו מהגניבה ידעו שלמדו לילך דרך אחר וישמרנו שמירה מעליא יותר משאר הצאן (הג"ה בב"י יש מי שכ' שאם הי' הטל' שגנב נקוד וטלוא ואין כמותו בעדר אם ידעו הבעלים בגניבתו והחזירו לעדר אע"פ שלא מנו הצאן פטור שהרי הוא ניכר כו' עכ"ל ע"ש שהאריך ד"מ ב'):

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}