שולחן ערוך חושן משפט קיא ח

בד"א שטורף ממשעבדי כשאינו מוציא ביד הלוה בני חרי לגבות חובו מהם אבל אם מצא ביד הלוה בני חרי לגבות אפילו הם זיבורית לא יטרוף ממשעבדי לא שנא אם הם לקוחות או מקבלי מתנה לפיכך אם נתן הלוה מתנה לאחרים וכתב להם ק"ק לפלוני וש' לפלוני ות' לפלוני ואין בנכסיו כדי שיספיק לכולם אין אומרים כל הקודם בשטר זכה אלא חולקים הנכסים לט' חלקים ויקח בעל הק"ק ב' חלקים ובעל הש' ג' חלקים ובעל הת' ד' חלקים ואם יצא עליהם שטר חוב גובה מכולם וכפי החלוקה יפרע כל אחד מחלקו אבל אם אמר ק"ק זוז לפלוני ואחריו ש' לפלוני ואחריו ת' לפלוני כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליהם שט"ח גובה מהאחרון ואם אינו מספיק גובה משלפניו ואם אינו מספיק גובה משלפני פניו:

הגה: י"א דה"ה אם אמר ר' זוז לפלוני ור' זוז לפלוני ור' לפלוני דמאחר דנותן לכולם בשוה ולא כללם ביחד הוי כאילו אמר אחריו לפלוני (הרא"ש סוף פרק יש נוחלין) ויש חולקין (המ"מ פ"י מהל' זכייה בשם הסכמת המפרשים):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אפי' הם זיבורית הטעם דמן התורה דינו דבעל חוב בזיבורית אלא משום כדי שלא ינעל דלת תקנו שיגבה מבינונית ובמקום פסידא דלקוחות לא גזרו וכמ"ש בסוף סי' ק"ח סי"ט דמהאי טעמא אין גובין גם מיורשים אפי' הן גדולים אלא מזיבורית:

לפיכך אם נתן כו'. בל' זה כתב ג"כ הטור ובפרישה כתבתי דל' "לפיכך אינו מקושר יפה עם מ"ש לפני זה וצ"ל דמשום סיפא נקטוהו דמסיק וכ' אבל אם אמר ק"ק לפלוני ואחריו ש' לפלוני כו' ויצא עליהן שטר חוב דגובה מהאחרון וזהו מטעם משום דאין נפרעין ממשועבדים במקום שיש בני חורין אפי' הן זיבורית ומה שביד האחרון נחשב לבנ"ח נגד הראשונים דבשעה שגבו הראשונים נשאר מה שגבה האחרון ביד הלוה בנ"ח ועמ"ש עוד מזה:

ק"ק לפלוני וש' לפלוני כו'. בזה הכל מודים משא"כ כשנתן לכל א' ק"ק דיש בו פלוגתא וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה גם נקט הכי לרבותא דאע"פ דגילה דעתו שהאחרון חביב בעיניו כיון שנתן לו טפי. אפ"ה ברישא הן שוין ובסיפא הוא גרוע מהראשונים:

אין אומרים כל הקודם בשטר זכה. וה"ט כיון שלשלשתן נתן בשטר אח' אמרינן שנתכוין שיחול מתנותיהן יחד אלא שא"א לבני אדם להוציא ב' דברים כא':

חולקין הנכסים לתשע' חלקים בפרישה כתבתי דאין זה דומה למ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ד ס"י דמי שיש עליו ג' ב"ח שחייב לזה מאה ולזה מאתים ולזה ג' מאות ואין ביד הלוה אלא כדי ג' מאות דחולקין בשוה ונוטל כל א' ק' דשם כל א' הלוה להלוה מעותיו ובשעת הלוא' נשתעבדו נכסי הלוה לבעל המאה כמו שנשתעבדו לבעל הג' מאות מה שא"כ בנותן מתנה מנכסיו מרצונו הטוב דשורת הדין נותן שלמי שהראה כונתו להרבות בנתינה יתן לו יותר ומשום הכי נוטלין לפי ערך:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ו) לפיכך אם נתן הלוה כו' מכאן עד סוף הסעיף לקמן סי' רכ"ג ס"ט ועיין שם:

באר היטב

עריכה

(יב) חולקים: כתב הסמ"ע דה"ט כיון דלשלשתן נתן בשטר א' אמרי' שנתכוין שיחול המתנ' ביחד אלא שא"א לבני אדם להוציא ב' דברים כאחד ואין זה דומה למ"ש הט"ו בסי' ק"ד ס"י דמי שיש עליו ג' בע"ח שחייב לזה ק' ולזה ר' כו' דחולקין בשוה דשם כל א' הלו' מעותיו ובשעת הלוא' נשתעבדו נכסי הלו' לבעל הק' כמו לבעל הש' משא"כ בנותן מתנ' מרצונו הטוב דשורת הדין הוא למי שהרא' כוונתו להרבות בנתינ' יתן לו יותר ומש"ה נוטלין לפי ערך וע"ל סי' רנ"ג ס"ט.

(יג) כאילו: עמ"ש הט"ז בזה ע"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}