שולחן ערוך הרב אורח חיים כא
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן כא | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א עריכה
ציצית תשמישי מצוה הן, כלומר שאין בעצמן שום קדושה, רק שמשתמשין בהן לשם מצוה. לפיכך אחר שנפסקו מן הטלית יכול לזורקן אפילו לאשפה. אבל כל זמן שהן קבועין בטלית, אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום ביזוי מצוה. ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזרקן באשפה או לכל מקום מגונה (אבל יכול לזרקן שלא במקום מגונה), ואין צריך לגונזן לפי שאין בהם קדושה. ואע"פ שהלכה כסברא הראשונה, מכל מקום המחמיר ומדקדק במצוות תבא עליו ברכה. ויש בעלי הנפש שמחמירין לגונזן או להניחן תוך ספר אחד לסימן, הואיל ונעשה בהם מצוה אחת יעשו בהן מצוה אחרת:
סעיף ב עריכה
טליתות של מצוה שבלו, אדם בודל את עצמו מהן ואינו מותר לקנח את עצמו בהן ולא להשתמש בהן שום תשמיש מגונה, אלא זורקן והן כלין מאליהן:
סעיף ג עריכה
מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא, לפי שאין זה ביזוי למצוה כל כך. במה דברים אמורים? בבגד שעשוי למלבוש ואינו מיוחד להתפלל בו; אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן מיוחדים [אלא] רק להתפלל בהן, אין נכון שיכנס בהם לבית הכסא. וכן ההולך לפנות ביום הכיפורים צריך לפשוט את הקיט"ל, כיון שאינו מיוחד [אלא] רק להתפלל:
סעיף ד עריכה
אבל מותר לישן אפילו בטליתות של מצוה, לפי שאין זה גנאי כל כך. וכן מותר ליתנם לכובס, אפילו הוא נכרי:
סעיף ה עריכה
יש ליזהר שלא יהיו ציציותיו נגררים על גבי קרקע, משום ביזוי מצוה: