שולחן ערוך אבן העזר קמג ו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמג · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אמר לה על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד או נגנב אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד עצמו או שיאמר לה ליהוי גיטא בלא שום תנאי ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת הדמים הוי גט.
מפרשים
בית שמואל
(י) ויש מ"ש: כ"כ הרא"ש אם הוא מרוצה לקבל המעות הוי גט וע"כ צ"ל רבנן ורשב"ג פליגי כשאינו מרוצה א"כ קשה הא מוכח נתינה בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דקי"ל כוותיי' וכן הקשה בדרישה וב"ח בשם מהרש"ל ולא תירצו, וי"ל נתינה בע"כ היינו אם היה התנאי ליתן מעות ונתנה בע"כ אבל ליתן מעות בעד הכלי וניתן בע"כ לא אמרינן נתינה בע"כ הוי נתינה לכן כתבתי בה' קידושין ריש סימן כ"ז בשם מהרש"ל וא"ל מדאמרי רבנן איצטליתא דוקא קאמר ת"ל אפילו אם לא היה אמרי' דוקא קאמר לא הוי נתינה בע"כ אלא ודאי במעות הוי נתינה וקשה על הרא"ש דס"ל נתינה בע"כ הוי ספק ודוחק לומר דה"ק איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה כלל אבל אם היה מתנה על מעות הוי ספק ואפשר דס"ל להרא"ש נתינה ליד הב"ד שלא בפניו הוי נתינה כשא"י לנו דלא ניחא ליה ומותרת להנשא ולא כתשובות רשב"א שהביא הב"י בחושן המשפט ריש סימן ע"ג לכן קאמרי רבנן איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה אפי' ליד הב"ד שלא בפניו, ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ט פסק ג"כ בנתינה ביד הב"ד הוי נתינה, ובאמת ראי' של הרשב"א לכאורה תמוה דהבי' ראיה מדהלל תיקן ליתן המעות ללשכה ש"מ בעלמא לא הוי נתינה ליד הב"ד דשם גילה דעתו דלא ניחא ליה שאני אבל אם א"י דעתו י"ל דהוי נתינה, מיהו קשה לרבה דאמר שם הא לא אצטרך וקאמר דאתי' כרבנן אף על גב לרבנן דוקא איצטלית' קאמר משום לצעורי קמכוון ואיירי להרא"ש בנתינה בע"כ אם כן נשמע אפילו לא נתן אותו דבר שהתנה ונותן בע"כ מכל מקום הוי נתינה לאו משום לצעורי קמכוון וכן קשה על דברי מהרי"ט שהבאתי רסכ"ז:
ט"ז - טורי זהב
אותו כלי או אותו בגד כו' דלצעורה קא מכוון והא לא מצטערה ע"כ הגט בטל:
שאם הוא מתרצה כו' זה דעת הרא"ש וז"ל ויראה דמדעתו הוה גט ואע"ג דמחולין לך לא הוה גיטא שאני התם דלא ציערה אבל הבא דיהיב דמי וציערה על גוף הטלית יכול למחול עכ"ל ורש"ל הקשה ע"ז א"כ כי פליגי רבנן ורשב"ג באצטלית דלרבנן אצטלית דוקא קאמר ולא בדמיה היינו שאינם מתרצ' א"כ קשה תפשוט מדקי"ל כרבנן דנתינה בע"כ לא הוה נתינה והרשב"א פירוש להדיא דאפי' מתרצה בקבלת דמים לא מיקיים תנאה ולא הוה גט עכ"ל רש"ל. ול"נ דלק"מ דיש לנו לומר אף רבנן ס"ל בעלמא בע"כ הוה נתינה משא"כ כאן דמן הדין חייבת ליתן אצטלית כאשר התנה עם הבעל רק באם הוא מתרצה לעשות לפנים משורת הדין וליקח מעות אז הוה עכ"פ גט ואם אינו מרוצה אין שייך כאן נתינה בע"כ כיון שהוא נגד הדין ע"כ ס"ל לרבנן לא הוה גט ולרשב"ג הוא הדין כן ליקח מעות וקי"ל כרבנן זה נ"ל פשוט ותמהני על הרב רש"ל שלא הרגיש בזה:
באר היטב
(ד) תנאי: מלת בלא שום תנאי הם דברי הבעל בעצמו שאומר יהא גט בלא תנאי עיין ספר מקור ברוך סימן כ"ו. כנה"ג קע"ד ע"ב.