רשויות (ארלוזורוב)/נאומים והרצאות/נאום בקונגרס הארבעה-עשר (וינא, 1925)

זוכר אני דברים שאמר ויצמן בימי שהותו הפעם האחרונה בארץ-ישראל, בנאמו באספה פומבית בירושלים. מי יתן – אמר – ונתרחק במשך השנתים הבאות מכל פוליטיקה, הן להלכה והן למעשה. יש גרעין-אמת בדברים האלה. שכן עיקר עבודתנו – בשאלות הבנין מהבחינה הכלכלית, לאמר בשאלות ההון. אך אל נלמד מזה כי פטורים אנו מבדוק כראוי את המצב הפוליטי. אף ההנהלה המדינית תקבל ברצון כל בקורת מהותית, שתעשה בכובד- ראש. תמים-דעה אני עם ויצמן, כי המבקרים את הפוליטיקה שלנו מחויבים לדעת את כל העכובים והמעצורים שקמו עלינו לשטננו. שאם לא כן – לא יעריכו את מצבנו במידת-היושר. ואם נשים אל לבנו, כי העבודה הפוליטית צריכה היתה להעשות במיעוט אמצעים פוליטיים, וכי התפתחותה של מדיניות העולם סותרת לפרקים את דרישותינו – נוכרח להעריך את עבודתה של ההנהלה הציונית הערכה חיובית. ברם אל נשכח, כי במשך שתי השנים שחלפו נהדפנו גם אחורנית, ובשבעה דרכים נהדפנו. די להזכיר מה שאירע בג'ניבה, את פעולתו של הדו"ח שיצא מלפני ועדת-המנדטים והשפעתו על צוררינו הפוליטיים שבכל העולם. בלתי-נכון ובלתי-מספיק הדבר, אם ההנהלה מתנצלת ומסתמכת על טעות פורמלית. אין לטשטש בהתנצלות זו את העובדה, כי עמדתנו לפני כס חבר-הלאומים היתה, לפני זמן מה לפחות, רפויה מאוד. רק איש אחד היה שם, אשר במלוא כובד ראש ואחריות כלפי ענינינו סמך ידיו על הבית הלאומי היהודי ונלחם קשה ובעוז-נפש – וזה האיש היה סיר הרברט סמואל. ומשום כך אומר אנכי, כי על הקונגרס הזה לחוות את דעתו מתוך התבוננות ושקידה על חלוף האישים שחל בממשלת א"י. אמנם הועדה הפוליטית תטפל בשאלה זו, אולם רואה אנכי חובה לעצמי להגיד, כי הישוב הא"י ימנה את שלטונו של הרברט סמואל על הפרקים הגדולים ומרובי –הערך שבפוליטיקה הציונית. לדעתי אין להצדיק את הדבר, כי אותם החוגים שנלחמו במשך חמש שנים בפוליטיקה של סמואל – מתקיפים כיום את ההנהלה הציונית... אני נמנה על מפלגה, אשר על אף כל משבר תמכה בכוונה וביסודה של מדייניות סמואל, ובפרט בפוליטיקה שלו כלפי הערבים. ועל כן אטול רשות לעצמי להגיד היום, כי רצינו ורוצים אנחנו גם היום שמצד ההנהלה יעשה כל דבר למען החזיק בסמואל בתורת חייל-חלוץ בחזית הפוליטיקה הציונית. גם אנחנו ידענו, כי סכנות ידועות נשקפות לנו מעמדתה של הממשלה הממונה עלינו, אך אין מתפקידנו, תפקידה של מפלגה סוציאליסטית, לעסוק בתורת-ההתנגדות לשמה. ואף בקרתנו התכופה לגבי הפעולות הכספיות והכלכליות של ההנהלה – מבוססת על הכרותינו ונסיונותינו שרכשנו לנו תוך כדי עבודתנו ההתיישבותית בארץ. ההנהלה הכספית והכלכלית של ההסתדרות הציונית היתה חסרת-אונים, ולא עלה בידה להשתלט על העליה שהלכה הלוך וגדול ועל השאלות הכרוכות בה; היא לא יכלה לכוון את הזרם. לא היה ביכלתה לנהל פוליטיקה של התיישבות מקיפה ונועזה, כי זה שנקרא בפיו של מר הלפרין: "המשחק החפשי של הכוחות" גרם בארץ-ישראל לדברים מדברים שונים, כגון עליה מרובה ויציאה מרובה ופרוליטריון של בעלי-מלאכה וסוחרים. בתנאים הקיימים כעת לא יוכל להתגשם הדבר שאנחנו רוצים בו, לאמר – ישוב ארץ-ישראלי בריא מהבחינה הכלכלית ובנוי על העבודה, בקצור – חי נושא את עצמו. כשנסתכל במה שקרה במשך השנתים שעברו – נמצא מיד כמה וכמה שאלות שבפתרונן נכשלה ההנהלה לגמרי. כמה ארך הזמן עד שההנהלה מצאה פתרון לדברים פעוטים שבפעוטים! כמה ארך הזמן עד שהספקת-הכספים הסתגלה לצרכיה של ההסתדרות הציונית! השאלה המרכזית שבעבודתנו היא שאלת הקרקע. לפני שנים מספר, כשאנשים אחדים – הללו היו בין היושבים בספסלי-השמאל – הצביעו על התפתחות המחירים ודרשו פוליטיקה קבועה ונמרצת בעניני הקרקע; וכאשר דרש רופין, כי הקונגרס ישתמש בחברת הכשרת הישוב, כדי להשפיע על קניות-הקרקע – לא נמצא בכל הקהל איש שיבין בדבר. ועכשיו – לאן הביאונו בשטפם המים העזים? ה"תוהו-ובוהו" השורר בשוק הקרקעות הקיף את כל הארץ. נשתררה ספסרות משוללת כל יסוד כלכלי. ללא-רצון, ללא-עזרה, נסחבת בזרם המאורעות – כך עומדת ההנהלה הציונית בתוך מערבולת זו. ואם כן, למה זה לנו בכלל הנהלה כספית וכלכלית? האם כדי לקבוע הלכות כלליות בפוליטיקה הכלכלית, כאלה שהציע הלפרן, או כדי לפתור שאלות ישוביות ממשיות? והנה רק עכשיו מצאו האדונים שבהנהלה זו את המהלך החדש – הוטלה האשמה על ראשו של החקלאי העברי העובד בעצם ידיו. ואשר לעליה הרביעית – לכו נא ושאלו, היכן מצאו האלמנטים היוצרים שבקרבה סיוע וידידות, ויגידו לכם כי בקרב העובדים – ולא בקרב הפוליטיקאים! – נשתוו האינטרסים כליל. ד"ר הלפרן דבר על אודות שווי-המשקל של העבודה בכפר ובעיר. ברם יאמר נא מה פירושו של "שווי-משקל" זה – בזמן שנגד יהודי אחד אחד עומדים חמשה ערבים ונגד חקלאי יהודי אחד – 42 איש מתושבי-הארץ? על ההסתדרות הציונית להקדיש מתוך דעה צלולה את כוחה ואת הונה כדי ליצור בארץ-ישראל צבור חקלאים יהודים בעלי עבודה עצמית. איני יודע אם יעלה בידנו להשיג שווי-משקל זה גם לאחר שנאמץ את כל כוחותינו. הד"ר רופין יכול להגיד לכם, כי אחרי עבודה בת 15 שנה ורבת עמל מצאנו את הדרך, וכי עומדים אנו באמצע העבודה לחזק את אשיותיו של הישוב החדש ולהפוך את עבודתו לעבודה אשר שכרה אתה – ואני מודה במלוא אחריותי, כי עובדה זו יש בה משום הצלחה התיישבותי מהמדרגה הראשונה, ההצלחה היחידה שזכינו לה בארץ-ישראל עד עכשיו. הד"ר סוסקין הרצה כאן באזנינו על שיטת-עגבניות קוסמית, פילוסופיה כללית של ירקות. מבחינה זו אציין כרגע רק דבר אחד: כי פוליטיקה בשל אילוזיה ופרספקטיבה בלתי-בטוחה תסור מהדרך שהלכנו בה בשנים אלו – תסתור כל כלל של עבודת התיישבות בריאה. אגע עוד בשאלה אחת. כשנסיים את הקונגרס הזה – יהיה עלינו לקחת אתנו תכנית של ציונות רחבה. יודעים אתם, כי בשם "ציוניות רחבה"איני מתכוון לאותו היצור הפוליטי, שקבוצות אחדות בקרב הציונים משתמשים בו כדי להטיל אימה ופחד על הבריות, כדחלולין אלה שבשדה. הנה זה בעיני פירושה של ציוניות מורחבת: כי עלינו להגיע לעבודת-התיישבות מקיפה ומתוכנת, שתקיף כל מיני סוגים מקרב העם – ובלבד שתעמוד על העיקר של עבודת ידים עצמית. אם הדברים יוסיפו ללכת כמהלכם עכשיו – תהא נשקפת לנו הסכנה, כי משקלנו היחסי בהתיישבות יפחת ואנחנו נרד למדרגת ועדת חובבי-ציון, ואפילו למטה הימנה. ונשאלת איפוא השאלה: כיצד נשתלט על זרם העליה, כדי לסול לו דרך שתתאים למטרותינו? אני באמונה שלמה, כי לא נוכל להשיג את האמצעים הדרושים לעבודה זו אלא אם נקים את המוסדות הכספיים הגדולים. לפני שבועות אחדים אפשר היה לקרוא בעתונות מכתב-חוזר של ממשלת-אוסטרליה, שיש בו משום ענין לגבינו. הרפובליקה האוסטרלית יישבה אחרי המלחמה בחקלאות 36.000 חייל לשעבר. דבר זה עלה ב-52 מיליון לי"ש, והממשלה מודיעה, כי מסך זה תנכה 20 מיליון לי"ש בערך בתורת דמי הפסד של התיישבות. בקונגרס האחרון – גם באספת הפלנום וגם בועדה הכספית – עוררתי את השאלה בדבר השגת אשראי גדול בשביל ההסתדרות. תכנית כזאת תוכל להבנות אך ורק על שתוף-הפעולה מצד כל הגורמים הפוליטיים והלאומיים. שימו נא אל לבכם, כי כיום הזה מתקיימת על ידי חבר-הלאומים ועדה מיוחדת לשאלות ההלואות בשביל הממשלות של מדינות-המנדטים-הרי שיש נקודות-אחיזה לפוליטיקה כספית רבת-מידה.