רשב"ם על דברים טז

(ב). צאן ובקר: חכמים פירשוהו כתרגומו, כי לפי הפשט גם נדריהם ונדבותיהם ברגלים היו מביאין כמו שכתב בפרשת שור או כשב ובפנחס:

(ז). ובשלת: צלי:
ופנית בבקר: אינך צריך להתעכב כל שבעת ימי הפסח:

(ט). מהחל חרמש: כתרגומו, כי העומר נקרא ראשית קצירכם:

(י). מסת: די לפי כח נדבת ידך וכן פתר דונש ופשר מסת די, כברכת אל שדי כדי כח ידי, במתן ונדרים, והמדמה מסת אלי מס הוא חמס:

(יג). באספך מגרנך: כמו שפירשתי הטעם על כי בסכות הושבתי את בני ישראל:

== פרשת שופטים ==

(יח). ושוטרים: השופטים מצוים לשוטרים לרדות המסרבים בדברי השפטים:

(כא). אצל מזבח: כי שם היו רגילים לעשות כדכתיב בגדעון ואת האשרה אשר עליו תכרת, כזכר בניהם מזבחתם ואשירהם על עץ רענן:
לא תטע לך אשרה כל עץ. שום אילן, שלא יבואו לעובדו כמנהג הגויים:

(כב). ולא תקים לך מצבה: לשמים להקטיר בשעת איסור הבמות מאחר שיהיה לך מזבח קבוע לאחר ירושה כדכתיב לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' להקריב בכל מקום, וכדכתיב בדברי הימים אך הבמות לא סרו, ומפרש שם לא היו מקטירים כי אם לה':