רשב"ם על במדבר לא

(ה). וימסרו: בעל כרחן לפי שאמר הקב"ה ואחר תאסף אל עמך, מדרש אגדה:

(יב). את השבי: אדם:
ואת המלקוח: בהמות:
ואת השלל: מטלטלין:

(יג). אל מחוץ למחנה: כדי שלא יכנסו הבאים מן המלחמה במחנה מפני טומאת נפש:

(כג). אך במי נדה: של פרה אדומה לטהרם מטומאת נפש, ושאר דברים לנקותם מאיסור מאכל הנבלע בכלים:

(מט). עבדיך נשאו את ראש וגו' ולא נפקד ממנו איש במגפה, לפיכך ונקרב את קרבן ה' וגו' לכפר על נפשותינו שנדרנו מלפני החשבון שנימנינו כדי שלא ישלוט בנו נגף, ולפיכך ציוה הקב"ה לתתו על עבדת אהל מועד, שכן מצינו בכי תשא וגו' ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם וגו' ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון וגו', אף כאן ויביאו אותו אל אהל מועד לזכרון לפני ה', מאבא מרי הרב ר' מאיר שמעתי שיטה זו ועיקר: