רש"י על בראשית כא
<< · רש"י על בראשית · כא · >>
פסוק א
"כַּאֲשֶׁר אָמָר" - בהריון.
"כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" - בלידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגו' דבור היה דבר ה' אל אברם בברית בין הבתרים ושם נאמר לא יירשך זה וגו' והביא היורש משרה.
"וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" - לאברהם.פסוק ב
"למועד אשר דבר אתו" - דמליל יתיה את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו למועד אשוב אליך שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד
"לזקניו" - שהיה זיו איקונין שלו דומה לופסוק ו
פסוק ז
"מלל" - שינה הכתוב ולא אמר דבר גימטרי' שלו ק' כלומר לסוף מאה לאברהם
"היניקה בנים שרה" - ומהו בנים לשון רבים ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוקפסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יד
"ואת הילד" - (ב"ר) אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו (ב"ר)
"ותלך ותתע" - חזרה לגלולי בית אביה (ב"ר)פסוק טו
פסוק טז
"כמטחוי קשת" - כשתי טיחות והוא ל' יריית חץ בל' משנה שהטיח באשתו ע"ש שהזרע יורה כחץ וא"ת היה לו לכתוב כמטחי קשת משפט הוי"ו ליכנס לכאן כמו (שיר השירים ב) בחגוי הסלע מגזרת (ישעיהו יט) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא ומגזרת (תהלים קז) יחוגו וינועו כשכור וכן (שם סה) קצוי ארץ מגזרת קצה
"ותשב מנגד" - כיון שקרב למות הוסיפה להתרחקפסוק יז
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כה
פסוק ל
"לעדה" - לשון עדות של נקבה כמו ועדה המצבה
"כי חפרתי את הבאר" - מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא ועלו לקראת אברהםפסוק לג
פסוק לד
<< · רש"י על בראשית · כא · >>