רי"ף על הש"ס/גיטין/דף כח עמוד א

הלכות רב אלפס

פרק ה

לעשות לה' הפרו תורתך כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הלכה:

בור הקרוב לאמה. איתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתו ברישא ושמואל אמר עילאי שתו ברישא במיזל כ"ע לא פליגי כי פליגי במיסכר ואשקויי והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר מאן דאלים גבר:

מצודות חיה:

באוזלי ואוהרי כ"ע לא פליגי כי פליגי בלחי וקוקרי ר' יוסי סבר גזל גמור הוא ואע"ג דמדבריהם הוא מוציאין אותו בדיינין ורבנן סברי לא והלכתא כרבנן:

העני המנקף כו'. תנא אם נטל ונתן ביד הרי זה גזל גמור:

אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים כו':

ת"ר מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל. ומבקרין חולי עובדי כוכבים עם חולי ישראל מפני דרכי שלום וקוברין מתי עובדי כוכבים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:

מחזיקין ידי עובדי כוכבים כו'. מחזיקין והאמר רב דימי בר ששנא משמיה דרב אין עודרין עם העובדי כוכבים בשביעית ואין כופלין שלום לעוברי כוכבים לא צריכא למימר להו אחזוקי בעלמא כי הא דרב יהורה אמר להו אחזוקי רב ששת א"ל אשרתא:

ואין כופלין שלום לעובדי כוכבים רב חסדא הוה מקדים יהיב להו שלמא ר"נ בר יצחק אמר להו שלמא למר תניא לא יכנס אדם בביתו של עובדי כוכבים ביום אידו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש:

הדרן עלך פרק הניזקין

פרק ו

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

פרק ה

דבר מצוה:

כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הלכה תימה הוא דבגמ' מוכח בהדיא דהלכה כמ"ד אין כותבין:

בני נהרא שיש שדות רבים השותים מנהר אחד:

במיזל כשהנהר הולך דרך הילוכו ומפסיק כ"ע לא פליגי דעילאי שתו ברישא:

כי פליגי במסכר ואשקויי שאין בו כדי לדלות כולן יחד ורוצין העליונים שיהו סוכרין העליונים סמוך לשדותיהן ומשקים:

באוזלי ואוהרי אוזלי רשתות של חוטין ואוהרי של גמי והן מצודות שיש להן תוך וזכה לו כליו והלכך גזל גמור:

בלחי וקוקרי אין להם תוך:

אם נטל ונתן ביד הרי זה גזל גמור פי' אע"פ שלא נתוון לזכות דאי לא מאי קמ"ל פשיטא וכן הוא בירושלמי:

קוברין מתי גוים עם מתי ישראל פירש רש"י אם מצאום הרוגים עם מתי ישראל ולישנא לאו דוקא דה"ה כשנמצאו מתי גוים לבד שמתעסקים בהם מפני השלום וכן לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ובפירוש אמרו בתוספתא מספידים מתי גוים ומנחמים אבליהם מפני דרכי שלום ובירושלמי לא שנו עם בכל אלו כלל ומכל מקום לא שיהו קוברים אותן אצל ישראל דהא אין קוברין רשע אצל צדיק אלא לומר שמתעסקין עמהם:

אשרתא לשון חוזק כמו אשרתא דדייני שהוא קיום השטר:

מקדים יהיב להו שלמא כדי שלא יצטרך לכפלו אם ישאילוהו הם לשלום תחלה:

שלמא למר והיה לבו על רבו:

הדרך עלך פרק הניזקין:

פרק ו

האומר התקבל גט זה לאשתי וכו' רצה לחזור הבעל יחזור דגט חוב היא לה ואין חבין לאדם אלא מדעתו לעשות לו שליח לחובתו ומיהו כי מטי גיטא לידה מיגרשא ואע"ג דבעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא אפ"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך קאמר והכי איתא בגמרא וגרסינן בירושלמי בכל אתר אתמר התקבל כזכה הכא אתמר הכי [התקבל כהולך] שניא היא דאין חבין לאדם שלא בפניו כלומר וכיון דחוב הוא לאשה אפילו א"ל בפירוש זכה בשבילה אם רצה לחזור יחזור הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ומיהו במזכה גט לאשתו במקום יבם ובמקום קטטה איבעיא לן בפרק האשה שלום ולא איפשיטא הילכך חולצת ולא מתייבמת:

האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצה לחזור לא יחזור דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה ומיהו דוקא בשא"ל הבעל התקבל גט זה לאשתי או באמר ליה הילך דמפרש בגמרא דבהכי סגי דמשמע הילך כמו שאמרה אבל א"ל הולך גט זה לאשתי רצה לחזור יחזור לפי דעת הרי"ף ז"ל שהוא פוסק דהולך לאו כזכה ויתבאר גמרא בס"ד:

לפיכך אם אמר הבעל וכו' פרש"י ז"ל וכיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ א"ל הבעל לזה שעשאתו היא שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות כידה אלא שתהא שליח שלי להוליכו לידה ובכה"ג אם רצה לחזור כל זמן שלא הגיע גט לידה יחזור שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והכי קאמר שלא יהא גט עד שיגיע לידה כך פרש"י ז"ל ואין הלשון נח בכך לפיכך נראה לי דהכי פירושה דסד"א דכי תנן בהאומר התקבל רצה לחזור יחזור היינו משום דכיון דאיתתא לא ניחא לה לאו כל כמיניה לזכות לה גיטא על ידי אחר דחוב הוא לה אבל כשעשאתו היא שליח לקבלה סד"א שאע"פ שאמר הבעל לשליח שאין רצוני שיקבלנו מחמת שליחות אלא שיזכה מיד מחמת הבעל דלסגי ונימא דאם רצה לחזור לא יחזור קמ"ל שאם אמר הבעל אי אפשי שתקבלנו לה כלומר בשליחותה אלא הריני מזכהו לה על ידך והולך ותן לה למאן דאמר הולך כזכה אי נמי דא"ל הילך דלכ"ע הוי כזכה דכמו שאמרה משמע דהכי מוקמינן לה בגמ' אפ"ה אם רצה לחזור יחזור אע"ג דגליא דעתה דניחא לה משום דכי תנן ברישא דהאומר התקבל אם רצהלחזור יחזור היינו אפילו היכא דגליא דעתה וכטעמא דאמרינן בירושלמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה:

אף האומרת טול לי גיטי לשון קבלה הוא:

גמ' פשיטא איש הוי שליח להולכה פשיטא איש דבר שליחות הוא יכול ליעשות שליח לבעל להולכה דכיון דאיתרבי שליחות מקרא דושלחה פשיטא דודאי להולכה זכר הוי שליח לחבירו שכן בעל עצמו כשר להוליך גט לאשתו ובמידי דאיהו כשר שלוחיה נמי כשר ואשה אחרת נמי פשיטא לן דהויא שליח לקבלה מאחר דרבי קרא שליחות לקבלה מושלחה מביתו קרי ביה ושלחה בלא מפיק שכן היא עצמה מקבלת את גיטה:

איפכא מאי מי אמרינן כיון דהוא עצמו לאו בר קבלה הוא שאר זכרים נמי לאו בני קבלה נינהו וכן לענין הולכה דאשה:

שכן אב מקבל גט לבתו קטנה שהתורה זכתה לו לקבל קדושיה כדילפינן בכתובות מויצאה חנם ולקבל את גיטה דאיתקש יציאות להדדי הלכך בשליחות נמי כשר:

ואוקימנא בהולכה לעיל בפ' שני דהוינן בה אמאי צריכה לומר בפני נכתבו הא מכי מטא גיטא לידה איגרשא לה ותרצינן דאמר ליה הוי שליח להולכה עד דמטית התם הילכך בין איש בין אשה הוו שלוחי קבלה והולכה ונחלקו הראשונים ז"ל אם האשה עושה שליח להולכה או לא שר"ח כתב שאיין האשה עושה שליחל הולכה [והרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מהלכות גירושין שהאשה עושה שליח להולכה] וכן דעת הרמב"ן ז"ל ותימה הוא שאם אמר האשה לשליח שיביא לה גיה מיד בעלה והלך אצל הבעל ואמר ליה הבעל הוליכוהו לה בכה"ג ודאי מהני שהרי הבעל עשאו שליח אבל אם אומר לו הבעל שאינו רוצה שיהא שלוחו כלל היכי מיגרשה דהא איהי לא קבלה הגט לא מיד הבעל ולא מיד שלוחו ול"נ דאפשר דכיון דשלוחו של אדם כמותו הרי הוא כאילו היא קבלתו אלא שהיא מתנה שאינה רוצה שתתגרש אלא כשיגיע לידה ומתניתין דפירקין

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט