קטגוריה:בראשית לד יד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו
המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ.
פרשני המקרא
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרוּ לְהוֹן לָא נִכּוֹל לְמֶעֱבַד פִּתְגָמָא הָדֵין לְמִתַּן יָת אֲחָתַנָא לִגְבַר דְּלֵיהּ עָרְלָא אֲרֵי חִסְדָּא הִיא לַנָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרוּ לְהוֹם לָא נֵיכוֹל לְמֶעֱבַד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין לְמִתַּן יַת אַחֲתָנָא לִגְבַר דִילֵיהּ עוּרְלְתָא אֲרוּם גְנוּתָא הוּא לָנָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד יד.
כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ
עָרְלָה
מתגובת האחים אנו רואים שהם התעלמו מדברי שכם ולא הזכירו מוהר ומתנות בכלל. האחים נותנים כבוד לחמור ולא מדברים רק עם שכם. האחים עונים לחמור ולשכם ביחד. האחים השתמשו בדברי חמור כדי להמשיך בתוכניתם, והם מקבלים את ההצעה ששני העמים יתאחדו, אבל דורשים שאנשי שכם יעשו מילה כמוהם, כי ערלה זה חרפה להם.
עָרְלָה
האחים השתמשו במילים "עָרְלָה" ו"לְהִמֹּל" - חמור ושכם לא שאלו מה זה, ואיך עושים את זה. גם נכבדי העיר בשער העיר לא שאלו. ניתן ללמוד שהם ידעו במה מדובר, ידעו את התהליך והדבר היה מקובל בכנען. בהמשך "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (ביאור:בראשית לד כד). ניתן להבין שאנשי שכם ידעו איך למול ומלו את עצמם לבדם. אנשי שכם לא בקשו שבני יעקב יעזרו להם לעשות את המילה. ניתן להבין שאנשי שכם לא ניסו להתחכם ועשו חיתוך זעיר, אלא עשו מילה מלאה.
לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה
זאת לא שאלה של כסף ומתנות. פשוט אי אפשר בשום כסף שבעולם. זאת תהיה חרפה לנצח. מעניין ששכם וחמור האמינו לשקר הזה.
שכם וחמור שמחו שהם לא צריכים לשלם והסכימו בשמחה לדבר הקטן הזה.
אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה
כדי שהעמים יתאחדו, כפי שהצעתם, אתם צריכים להיות כמונו - מולים - "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד" (ביאור:בראשית לג טז).
כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ
אנו רואים שני סיפורים שזורים:
- סיפור אהבה של נסיך ונסיכה, שכם ודינה.
- סיפור קיומו של עם ישראל והשרדותו.
במסגרת תוכניתו של אלוהים: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ; הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג ט), היתה חובה, לפחות בהתחלה, להפריד בין בני ישראל לגוים. כאן אנו רואים שהערלים הם חרפה לנו, ותוך זמן קצר נשמע שאנחנו "תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מג לב). וכך הצליח אלוהים לשמור את זהותם ותרבותם של בני ישראל.
מקורות
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לד יד"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.