קטגוריה:בראשית לג א

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וישא יעקב עיניו עד ויבא יעקב שלם. זכר הכתוב שכאשר זרחה השמש והוא צולע על ירכו מהמראות שראה ומה שנעשה בו מיד סמוך לזה ראה והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש וראה שלקח לו הדרך באופן שבא אצל המחנה אשר שם יעקב מעבר הנהר עם נשיו וילדיו והוא עמהם וכאשר ראה יעקב שאין המלט מלבא לפני עשו בטח ביעודיו הטובים ובטח גם כן במראה אשר ראה שלא יזיקהו עשו ולכן לא התקין עצמו למלחמה כי ידע שלא יכול לו עוד ולא יתנהו השם להרע עמו אבל הכין נשיו וילדיו ללכת להשתחוות לפניו במוסר וסדר נאות והגון. ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות רוצה לומר ששם עם כל אחת את ילדיה כדי שלא ילכו כל הילדים יחד פן ישלוט בהם עין הרע. ושם השפחות עם ילדיהן בתחלה ואת לאה וילדיה אחר כך כי היה אחרון אחרון חביב ולכן היה רחל ויוסף אחרונים. האמנם יעקב עבר לפני כלם כי הוא היה העקר גם כדי שיהי' עמו בהשתחוות נשיו וילדיו ויוכל להגיד לו מי הוא כל אחד מהם. והנה השתחווה יעקב שבע פעמים עד גשתו אליו כעבד לפני אדוניו וכאשר ראה עשו רוב הכנעתו וטוב מוסרו רץ לקראתו ונכמרו רחמיו עליו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו כי בהיות יעקב משתחוה לפניו נפל עשו על צוארי יעקב וישקהו ויבכו שניהם מתוך חבה וזכרון אחוותם והשנים שנפרדו שלא ראו איש את אחיו. והנה שאל עשו על הנשים ועל ה לדים מי אלה לך כי חשב כי היו מהם נשיו ובניו ומהם קרובי נשיו וזולתם מהמתקבצים אצלו אבל יעקב לא דבר מהנשים בתשובתו אלא מהילדים בלבד כמו שאמר הילדים אשר חנן אלדים את עבדיך והיה זה לפי שכסתה כלימה פניו של יעקב לומר שהיו לו ד' נשים פן ילעיג עליו עשו ויאמר האתה הוא הצדיק המושל ביראת אלדים ולא נסתפקת מאשה אחת או שתים והלא אני עשו הרשע לא לקחתי כי אם שלשה נשים ואתה הוספת עליהם ומפני זה לא השיבו כי אם מהילדים בלבד ויחשוב עשו שהיו קצת הנשים נשיו וקצתם מניקות בניו. ואחרי שבאו כל הנשים עם ילדיהן להשתחוות לו שאלו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי כי הוא לא ראה מכל קניני יעקב ורכושו רק המנחה וחשב שלא היה לו יותר מזה ולכן תפשו למה יתנהו לשום אדם יהיה מי שיהיה. והיו דברי עשו בזה הכנסת דברים כאלו אמר מי לך או מה ענין כל המחנה הזה אשר פגשתי מחנה גדול כי הוא לא שמע עדין כי מנחה היא שלוחה כי הוא לא שאל עליה כשראה אותה. ויעקב השיבו למצא חן בעיני אדוני ועשו השיבו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך רוצה לומר איך חשבת כי אני חסר מקנה ובאת לתתו לי לתועלתי דע לך אחי כי יש לי רב אין לי צורך למתנותיך לכן יהי לך אשר לך. ויעקב ענהו כל מנחה ודורון אין ספק שהוא אם לצורך המקבל אותו כמו מי שנתן פרוטה לעני שהוא נותנה לו כפי צרכו או שהיא לתועלת הנותן עצמו כמו המביא קרבן או מנחה לשם יתברך. ואני לא שלחתי אליך המנחה מפני צורך ותועלתך כי אם מפני צרכי וזהו אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ר"ל אל יאמר אדוני כן שהכוונה מאתי במנחה היא לצרכך ולתועלתך אמנם אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי רוצה לומר אף שלא קבלת אותה מידי השלוחים קח אותה עתה מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלדים כלומר שאין מנחתי אלא כערך האדם המקריב קרבן לגבוה שהלא לתועלתו לא לצורך האל כן היא המנחה שהבאתי אליך מכוונת לתועלתי לא לתועלתך כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים כי על כן ובעבור המנחה הזאת ראיתי פניך כראות פני אלדים שיביאו לפניו מנחה משום ולא יראו פני ריקם ובעבור שעשו אמר לו אחי יהי לך אשר לך רוצה לומר שלא היה צורך לעשו במנחה והיה בה צורך וחסרון כיס ליעקב והיה שכבר השיבו למניעות אשר מצד עשו בא להשיבו גם כן למניעות שהיה מצד יעקב ועליו אמר קח נא את ברכתי אשר הובאת לך רוצה לומר כי מן היום שנסעתי מחרן הבאתי אותו באותו סדר והגבלה לך וקראה ברכה כדי להמעיט ענינה שאין ראוי להקרא מתנה אלא ברכה והלול ושבח שהוא שם יאות מהקטנים אל הגדולים. ואמר קח עתה אותה כיון שהובאת לך כי יהיה לך לחרפה וקלון אם לא תקבל אותה כיון שהובאת לך משם ולא תחוש לחסרון כיסי. כי חנני אלדים וכי יש לי מקנה אחר רב מכל מין ומין ולא רצה עשו לקחתה אלא שהפציר בו ויקח מפני ההפצר. והנה אם כן יהיו שני הפסוקים האלה תשובה לשני חלקי מאמר עשו שאמר שהוא לא היה צריך אליה ועל זה השיבו על הא' שאין התכלית בה מה שחשבו. ועל הב' אמר כי חנני אלדים וגו'. ואפש' עוד אצלי לפרש שכאשר אמר יעקב לעשו שהיה למצא חן בעיניו אמר לו כמלעיג בדרך שמחה בזכרון הדברים שקרו ביניהם יש לי רב אחי יהי לך אשר לך רוצה לומר יש לי רב וגבור שהוא אחי ואיך אם כן אקח מידו מנחה אינו ראוי כי הקטון יקריב מנחה לגדול לא בהפך ומפני זה אחי יהי לך אשר לך ועל זה השיבו יעקב אם לענין המנחה אל יעשה לי אדוני עתה קלון בזה אבל אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי אף על פי שלא רצית לקחת אותה מיד שלוחי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלדים ותרצני ר"ל התרצה לפני בזה. ואמנם לענין הברכו' שעליהן אמר לו יש לי רב אחי השיב יעקב קח נא את ברכתי אשר הובאת לך רוצה לומר הברכה אכר ברכני אבי במרמה קח אותה כי מודה אני שהובאת לך ולא לי כי מבלתה חנני אלדים וכי יש לי כל הצריך לכבודי ומה לי בברכות. ובכל א' מדרכי הפירושים האלה הותרה השאלה הי"ט. והנה אמר עשו ליעקב נסעה ונלכה ואלכה לנגדך כאלו רצו שילכו בחברה ויתעלסו באהבים. ולפי שראה עשו שהיה צריך יעקב ללכת לאט מפני מקנהו הוצרך לומר אלכה לנגדך רוצה לומר אלך לאטי כמו שתלך אתה. אבל יעקב חשש שמא ישתנה רצונו ויהפך לו לאויב ולכן משום אל תלך בדרך אתם השיבו אדוני יודע כי הילדים רכים כי היה מהם בן ו' שנים ומהם בן י' ומהם בן י"ב וגם כן הצאן והבקר עלות עלי ר"ל הצאן והבקר ההרות שנקראו עלות מפני שעלו עליהם העתודים כדברי הראב"ע וכפי רש"י עלות הם המגדלות עולליהם מלשון עולל ויונק ואמר שהם עליו לפי שעליו מוטלת הנהגתם ודפקום יום אחד ר"ל אם ידפקום הרועים יום אחד ללכת יותר מהראוי ימותו כלם ולכן יעבור נא אדוני לפני עבדו כלומר שישוב למקומו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה שהם הצאן ובקר כי הם מלאכתו ולרגל הילדים. ואמרו עד אשר אבא אל אדוני שעירה יראה זה כי לא מצאנו שהלך יעקב אל שעיר ולמה כזב ושקר בדבריו. וכתב הרמב"ן שהיה ליעקב בבואו אל ארצו דרך בארץ שעיר ושלכן אמר לו עשו ואלכה לנגדך ר"ל שילך עמו עד שעיר לעשות לו עמו כבוד בעירו ויעקב השיבו אלך לאיטי עד אשר אבא אל אדוני שעירה ושם תכבדני כרצונך ועכ"ז התרחק ממנו ולא בא שם כי לא היה זה ממנו נדר ועשו לא היה צריך אליו. וכדי להרחיק את יעקב מן שוא ודבר כזב נראה לי לפרש הפסוק באופן אחר שהוא מסורס יאמר יעבור נא אדני לפני עבדו שעירה ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר אתי עד אשר אבא אל אדוני. ותהיה הכוונה עד אשר אבא אל אדוני על יצחק אביו שילך לאטו עד אשר יבא לאטו אל יצחק שהוא האדון שלו באמת. ואין להרחיק שיאמר אדני על עשו ועל יצחק אביו ג"כ באופן אחד כי הנה האח הגדול הוא משתתף בכבו' אל האב כמו שדרשו חז"ל כבד את אביך את לרבו' אחיך הגדול. וכפי זה לא אמ' יעקב שילך אל עשו ולא שילך אל שעיר כ"א שילך אל אביו כאשר הלך. והנה עשו כשיעקב לא חפץ בחברתו אמר לו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ר"ל שיחלק מאנשיו שילכו עם יעקב לשמירתו ויעקב השיבו למה זה אמצא חן בעיני אדוני. ורש"י פי' למה תעשה לי טובה שאיני צריך לה אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה שום גמול ע"כ. ואתה רואה שהעקר חסר מן הספר. והנכון אצלי שהיתה כוונת יעקב שלא היה צריך לשמיר' כי בהיותו מוצא חן בעיניו לא ישאר לו בעולם אויב ושונא לשיצטרך אנשים להשמר ממנו ועל זה אמר למה זה רוצה לומר למה זה תשלח אנשיך עמי לשמור אותי כיון שאמצא חן בעיני אדוני כי בהיותו בשלום עמו לא אירא מפח יקוש והותרה בזה השאלה הכ'. וספר הכתוב ששב ביום ההוא עשו אל ארץ שעיר שבא משם כי מיד שדבר עם יעקב שב לדרכו. ויעקב נסע סכותה והיה מרוב עשרו וקניניו ששם בנה לו בית לעצמו כאלו היה רצונו לדור שם תמיד ולמחנהו עשה סכות כי היה כ"כ שהיה צריך לסכות הרבה ונכתב כל זה בתורה כדי להודיע נדיבות יעקב וגובה לבו שלא רצה להתאכסן בבית אדם כלל ועם היות שלא היה דעתו לעמוד שם כי אם זמן מועט עשה לו בית וסכות למקנהו ולפי שהיה זה דבר רשום בעיני בני אדם קראו שם המקום סכות וזה ספור ענין הזה מענין יעקב ועשו. וכבר אז"ל בנועם מאמריהם שכל מה שקרה ליעקב עם עשו היה סימן עם בני עשו וזרעו. כי כמו שגדלה אצל יעקב היראה מעשו כן גדלה אצל בניו יראת בני עשו ורעתם וכמו שהתקין יעקב עצמו לתפלה לדורון ולמלחמה כן יקרה לנו בכל דור ודור שיהיה השתדלותנו להנצל מיד עשו וזרעו ראשונה בתפלה ותחנונים לפני אלדי יעקב ובדורון שוחד ומתנות אליו. ובמלחמה לברוח ולהציל מתחת ידו. וכמו שיעקב מדעתו ולא ברצון גבוה שלח מלאכים והשלים עם עשו כן מלכי בית שני באו בברית עם אדומים והיא היתה סבת נפילתם בידם כמו שזכרו חכמים זכרונם לברכה. וכמו שאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפלטה. כן היה בגלות שלא עשו בני עשו כליה עמנו למחות שמנו אבל עשו רעות עם קצתנו בקצת ארצות שהיה שם מלך אכזרי ומלך אחר מרחם בארצו ומציל את הפלטים וכמו ששרו של עשו לא יכול ליעקב להפילו ולהרגו אבל נגע בכף ירכו. כן מלכות אדום לא יכול לכלותם מעל פני האדמה אבל נגע בכף ירכו שהם כמו שאמר בב"ר הצדיקים העתידים לצאת ממנו זה דורו של מקדשי י"י. וכמו שיעקב אמר לעשו יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי וגומר עד אשר אבא אל אדוני שעירה כן היה שעבר זרעו של עשו לפני זרע של יעקב בקדימת הטובות הזמניות ימים רבים כמו שאמר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל וזרע יעקב התנהל לאטו בארץ ובגלות עד אחרית הימים שיבא שעירה וכמאמר הנביא ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לי"י המלוכה. וכמה יש מההערות זולת אלה שהעירו בספור הזה על העתיד: