המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ויבתר אותם" - חלק כל אחד לשני חלקים ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת ברית עמו לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ כדכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו' ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה כמה שנאמר להלן (ירמיהו לד) העוברים בין בתרי העגל אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש
"ואת הצפור לא בתר" - לפי שהאומות עכו"ם נמשלו לפרים ואילים ושעירים שנא' (תהלים כב) סבבוני פרים רבים וגו' ואומר (דניאל ח) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס ואומר והצפיר והשעיר מלך יון וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שיר השירים ב) יונתי בחגוי הסלע לפיכך בתר הבהמות רמז על העכו"ם שיהיו כלין והולכין
[יד] ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. דאם לא כן למה היה צריך לעבור בין הבתרים, דאי בא לומר באיזה זכות יתקיימו - אפשר לומר לו בעל פה שיתקיימו בזכות הקרבנות, אלא עיקר הדבר בא לכרות ברית עמו כדרך כורתי ברית, אלא שבחר אלו המינים לרמוז בו גם כן קיום ישראל בארץ, כי אחר שעל כל פנים יש ליקח בהמה ולבתרה בתוך ולעבור בין בתריו - רמז לו עם זה קיום ישראל:
[טו] לפי שהאומות וכו'. ומה שהאומות נמשלו לבהמות, לפי שהבהמה גדולה, והאומות גדולים בכמותם, אבל תור וגוזל הוא קטון, נגד ישראל שהם קטנים בכמות. ועוד כי הבהמות יש להם גוף עב וגס, וכזה הם האומות, והעוף יש לו חומר דק, ולפיכך הם פורחים באויר. ולפיכך ישראל נמשלים בהם שגם אין להם חומר גס ועב. ולפיכך העופות הם מוכנים להגיד העתידות, וכדכתיב (ר' קהלת י, כ) "כי עוף השמים יוליך הקול", וכן תמצא בישראל הנבואה מה שלא תמצא בשום אומה:
ויתן איש בתרו — דע, כי מלת "איש" כמו "בעל", וכן: "איש מלחמה" (שמות טו ג), "והאיש גבריאל" (דניאל ט כא). ופירושו "בעל", כמו עצם הדבר, וכן "איש בליעל" (שמואל ב כ א), סמוך. גם כן בחיות (ראו יחזקאל א ט) וביריעות (שמות כו ג) "אשה אל אחותה". נתן בתר כל איש לקראת רעהו, כי הבהמה והאדם שנים המה:
"ויבתר אותם בתוך" - לכרות עמו ברית לעבור בין הבתרים האלה ונרמז לו גם כן כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף כי הגוזל בן יונה ואמר בו גוזל שלא הוכשרו במין ההוא אלא הקטנים ואף על פי שכל קטני העופות יקראו גוזלים שנאמר (דברים לב יא) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף הבין אברהם מעצמו המין הנבחר או הקריב בן יונה ברצונו והכתוב בחר לעולם במין אשר הקריב הזקן והנה ידע שאלה יהיו הקרבנות וכל הקרבנות יבתרו העולה לנתחים והשלמים לחזה ושוק וחלבים והחטאת והאשם לחלביהן
"ואת הצפור לא בתר" - נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו כי גם הם היו בברית אבל לא בתר אותם בתוך כי בכל העוף הקרב נאמר לא יבדיל (ויקרא א יז) ובבראשית רבה (מד יד) הראה לו הקב"ה שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף
ואת הצפור לא בתר. מה שבתר הבהמות ולא העופות. לפי שהבהמות רמז לעובדי אלילים שנמשלו לבהמות שנאמר (תהלים כב) סבבוני פרים, וכתיב (דניאל ח) האיל אשר ראית, וכתיב (שם) והצפור השעיר, והם עתידים להיות כלים, אבל ישראל נמשלו ליונה, שנאמר (שיר ה) יונתי תמתי, וכתיב (שם ב) יונתי בחגוי הסלע, וישראל יהיו קיימים לעולם, ועל כן לא בתר העופות.
(י) "ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם". שאברם כבר הכניע את חומרו בכל חלקיו לעבודת ה', אם את כח דמיונו שלא נטה כחוט השערה מהאמונה האמתיית, אם את כח המתעורר שמאס בבצע, ואמר אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם כח המתאוה, כמ"ש חז"ל שאברם כרת ברית עם היצה"ר, וע"ז ציין שבתר אותם לגזרים, היינו שבטל כחות גופו והמית אותם בל ישלטו שלטת, ואמר "שבתרם בתוך", כי בכל מדה יש שני קצות והדרך האמצעי, ושני הקצוות הם רעים והדרך האמצעי הוא טוב והוא הנמצא בתוך, וע"כ רמז במ"ש עגלה משולשת, על שני הקצוות והאמצע, והוא אחז דרך התוך והאמצעי, ונתן את הבתרים איש לקראת רעהו, ששני הקצוות ינגדו זא"ז וישובו אל השווי שהוא האמצע, אבל "את הצפור לא בתר", כי העוף בת שמים שהיא נפשו האלהית לא מתה בקרבו, רק היתה חיה ורבת פעלים ומושלת על כל כחות גויתו:
ר' יהושע אומר: לקח אברהם חרבו ובתר אותם כל אחד לשנים, שנאמר: ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך. אילו לא בתר אותם, לא היה העולם יכול לעמוד, אלא הואיל ובתר אותם תש כחן וכו'. ואת הצפור לא בתר וגו', לא היה שם אלא בן יונה.
ויקח לו את כל אלה. ר' שמעון אומר: כל הכפרות כולן הראה לו, עשירית האיפה לא הראה לו. ורבנן אמרין: אף עשירית האיפה הראה לו; נאמר כאן: את כל אלה, ונאמר להלן: "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'" וגו'. ואת הצפור לא בתר, הראה לו שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף.
ויקח לו את כל אלה. ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: שרי אומות העולם הראה לו וכו'. על דעתיה דרבי יהודה, קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין; ועל דעתיה דר' נחמיה, ששם היתה סנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל. ואת הצפור לא בתר, הראה לו כל מי שהוא מעמיד פנים בגל, הגל שוטפו, וכל מי שאין מעמיד פנים בגל, אין הגל שוטפו.