פסיקתא דרב כהנא יב א


א.    [ עריכה ]
"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וגו'"

ר' יודן בר סימון פתח (משלי לא, כט): "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל" .

אדם הראשון נצטווה על שש מצות, ואלו הן, ע"ז, ועל ברכת השם ועל הדינים, ועל שפיכות דמים, ועל ג"ע, ועל הגזל, וכולם בפסוק אחד, דכתיב (בראשית ב, טז): " וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" .

  • "וַיְצַו", זו ע"ז, כמד"א כי הואיל הלך אחרי צו (הושע ה:יא),
  • "ה'", זו ברכת השם, כמד"א ונוקב שם ה' (ויקרא כד:טז),
  • "אֱלֹהִים", אלו הדיינים, כמד"א אלהים לא תקלל (שמות כב:כז),
  • "עַל הָאָדָם", זו שפיכות דמים, כמד"א שופך דם האדם (בראשית ט:ו)
  • "לֵאמֹר", זו גילוי עריות, כמד"א לאמר הן ישלח איש את אשתו (ירמיה ג:א)
  • "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל", זו הגזל, כמד"א מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו (בראשית ג:ג).

נח נצטווה על אבר מן החי, שנאמר אך בשר בנפשו דמו וגו' (שם ט:ד),

אברהם על המילה, שנאמר ואתה את בריתי תשמר (שם יז:ט),

יצחק נתחנך לשמונה ימים, שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים (שם כא:ד),

ויעקב על גיד הנשה, שנא' על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (שם לב:לג),

יהודה על היבמה, שנ' ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה (שם לח:ח).

תבנית:משלי לא אבל את בסיני נצטווה תרי"ג מצוות,

רמ"ח מצות בעשה, ושס"ה מצות בלא תעשה,

רמ"ח מצות עשה, כנגד רמ"ח איברים שיש באדם, כל אבר ואבר אומר לאדם [בבקשה ממך] עשה בי את המצוה הזאת,

ושס"ה מצוות בלא תעשה, כנגד ימות החמה, כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעש בי את העבירה הזאת.

שקר החן והבל היופי וג' (משלי לא:ל). שקר החן, שקר היה חינו של נח, ונח מצא חן (בראשית ו:ח). והבל היופי, הבל היה יופיו של אדם הראשון, תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה, ולא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ומה אם תפוח עקיבו היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה.

ומכלם, אשה יראת י"י היא תתהלל (משלי שם), זה משה.

תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה (משלי לא:לא).

א"ר יוסי בר ירמיה מפני מה הוא מושל את הנביאים כנשים, אלא מה האשה הזאת אינה בושה לתבוע צורכי ביתה מבעלה, כך אין הנביאים מתביישין לתבוע צורכיהן של ישר' מלפני הקב"ה.

אמר הקב"ה לישר' בניי, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו שאתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה. אימתיי, בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים (שמות יט:א).