פסיקתא דרב כהנא טו ד



ד.    [ עריכה ]


(ירמיהו ט, טז): "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וגו'" , ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן.

ר' יוחנן אמר, למלך שהיו לו שני בנים כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו והגלהו, אמר אוי לו לזה מאיזה שלוה נגלה, וכן לשני כעס עליו ונטל את המקל והגלהו. אמר אנא הוא דתרבותי בישא.

כך כשגלו עשרת השבטים, אמר להן הקב"ה (הושע ז, יג): "אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי" וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין, כביכול אמר הקב"ה, (ירמיהו י, יט): "אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי" .

וריש לקיש אמר, למלך שהיו לו בנים כועס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופירפר ומת, התחיל מקונן עליו, וכעס על השני וחבטו ופירפר ומת, אמר אין בי כח לקונן עליו, אלא קראו למקוננות ותקוננו עליו.

כך כשגלו עשרת השבטים הקב"ה מקוננן (עמוס ה, א): "שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה" , כיון שגלו שבט בנימין ושבט יהודה כביכול אמר הקב"ה אין בי כח לקונן עליהן, אלא "וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וגו'"

"וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי" עליהם לא נאמר אלא עלינו, דידי ודידהון. ותרדנה עיניהם דמעה אין כתיב כאן אלא "עֵינֵינוּ" דידי ודידהון. ועפעפיהון יזלו מים אין כתיב כאן אלא "וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם", דידי ודידהון.

ורבנן אמרין, למלך שהיה לו שנים עשר בנים,

מתו שנים התחיל מתנחם בעשרה,

מתו עוד שנים, התחיל מתנחם בשמונה,

מתו עוד שנים התחיל מתנחם בששה,

מתו עוד שנים התחיל מתנחם בארבעה,

מתו עוד שנים התחיל מתנחם בשנים,

וכיון שמתו כולן התחיל מקונן עליהם, "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד".