היצורים – ואת הכח היסודי הזה תקרא בשם "אלהים"; אבל מה פעלת לך בזה, הן אתה תוכל רק להדביק את הכח היסודי הזה מתחת להשרשרת הגדולה, להיות נחשב לך בתור הכח הראשון, רק בתור החוליא הראשונה אל השרשרת ההיא.– אכן את ה׳ אלהיך, את האלוה מקרוב, האל הקדוש, מלוא כל הארץ כבודו, את אדון העולם בטרם כל יציר נברא, ואשר יהיה גם אחרי ככלות הכל, את אל תורתנו הקדושה, את המושל בכל ואשר בטובו ובחסדו יחזיק את הכל, אשר ברצונו ולתכלית חכמתו, קרא את כל הנמצאים אל מציאותם, את אל חי וקים, והשליט היחידי בכל התפתחות העתים והזמנים, את ה׳, שהוא ה׳ אלהיך ומקדשך – אותו לא תכיר ולא תדע בשכלך זה; הוא לא יהיה לך על פיהו: אל אדון על כל המעשים, כל יכול, חי וקים, אל צדיק ורב חסד, גבוה ונשא על הכל, רחוק רחוק ונעלם מכל, גם קרוב אליהם במאד מאד; את השליט היחידי, את האל היחיד ומיוחד, אשר עין השגחתו משוטטת בכל, אותו לא תמצא בשכלך זה בשום אופן, אתה תבוא ותגיע בלכתך אחרי שכלך זה בלבד לכחש בה׳ או לכפור בו – מינות–.–
ג.
עין גופך – היא בפני עצמה תתור ותביט בראש וראשון רק בקרבת הגוף, היא תכונן מבטה ביחוד רק על הגוף, ואתה אם תלך אך אחרי עיניך בהשקפתך על התבל, אז, אף את התבל בכללותה לא תחזה בה, יען למראה העין הזאת התבל תתפורר להיות המון פרטים מיוחדים ואישים בודדים, אשר כל אחד מהם יחיה רק בעד עצמו, כל אחד מהם מתחרה רק להשיג ולקנות לו את הנאתו – אבל את החוק השורר בכולם ועל כולם, אותו לא תראה ולא תביט, את החוק, אשר שכם אחד יעבדו אותו כל יצורי עולם, וסרים המה למשמעתו גם עם התחרותם ופעולתם בעד עצמם, ואשר אמנם החוק הזה יקראך להתרומם אל על – ובהשקפתך זאת, בהתבוננך כי יש לגופך, אשר אותו תעבוד העין ותשמשהו, גם כן נטיות, כי גם הוא חפץ להנות ולהתענג, אם כן תחשוב למה תגביל אותן ולמה תכלא ממך מאויי לבך? מדוע לא תשגה גם אתה בתענוג והנאה? למה לא תהיה גם אתה כבהמה וכצומח, אשר נטיותיהם הלא תתפתחנה בחופש ובלי מעצור? האם לא קרוב אתה אל שניהם כאחד ביחס שוה! – אף תתחבר עמהם ומני אז תתהפך להיות כמוהם צומח ובהמה – כבהמה הנך לך לשגות בהנאה בהמית – זנות–.–
ד.
ומבעד לשניהם תשׂתרע הדרך, אשר תוביל אותך ישר אל עבודת אלילים – ההנאה והתענוג הלא קרובים אליך במאד, וממעל להמעבר אל ההנאה, כנודע, מרחפת סכנת כפירה וכחש בה׳ – כי אם אך תחשוב לך את ההנאה לתכלית החיים, אז לא תבין ולא תשכיל עוד
