עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/21

הדף הזה לא עבר הגהה

האמצעיים כלומר מן חצי חציה השנייה של הראשונה על חציה השנייה וכן להיפך אבל אינו מפריש מן הראשון על הראשון כלומר מחצי חציה הראשונה על חצי חציה הראשונה וריב"ל חולק על ר"י ואומר דמשום שינוי דעת בלבד לא נחשבו כשתי שדות ולאו כלום הוא ויכול להפריש בכל השדה כרצונו ודווקא כשחציה אחת הביאה שליש וחציה השנייה לא הביאה שליש וכשקצר חצי חציה הראשונה נתבשלה כולה וקצר חציה השנייה ואח"כ קצר חצי חציה השנייה של הראשונה דבזה הוה הדין כמו שאמר ר׳ יוחנן וקיי"ל כריב"ל נגד ר׳ יוחנן כמ"ש הגאונים (תוס׳ חולין צ"ז. ד"ה אמר רבא) (ופי׳ הפ"מ דחוק ולחוץ והכ"מ בהל׳ י"ו כתב שאין להירושלמי הבנה ע"ש ולפמ"ש א"ש אך הרמב"ם היתה לו גירסא אחרת כמו שיתבאר בס"ד):

טז. וז"ל הרמב"ם בפ"ג דין י"ז שדה שהגיע חציה עד שליש וחציה לא הגיע והתחיל וקצר בחצי שהגיע חציו ואח"כ הביאה כולה שליש ואח"כ גמר החצי הראשון שהגיע בתחלה מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון ועל האחרון עכ"ל כלומר שגמר החצי הראשון וזה נקרא אמצעיים ואח"כ קצר החציה השנית וזהו נקרא אחרון ולכן הראשון והאמצעיים

מחוברים מפני ששניהם הביאו שליש מקודם והאמצעיים והאחרון מחוברים מפני שקצר האמצעיים אחר שהביאה כולה שליש אבל הראשון עם האחרון אינו חיבור לפי שהראשון הביא מקודם שליש ונקצר קודם הבאת שליש של האחרון וכן היתת גירסת הרמב"ם בירושלמי בהך דריב"ל ופליג על ר׳ יוחנן דלא לבד שמחשבה אינה כלום אלא אפילו הבאת שליש אינו מפריד זו מזו אא"כ גם קצרה קודם שהאחרת הביאה שליש (וכך הוא הגירסא להרמב"ם מפריש מן הראשין על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון ועל האחרון אבל אינו מפריש מן הראשון על האחרון כצ"ל):

יז. כתב הרמב"ם בפ"ג דין י"ח המוכר מקומות מקומות משדהו לאנשים הרבה אם מכר כל השדה כל אחד ואחד נותן פאה מחלקו שלקח ואם התחיל בעל השדה לקצור ומכר מקצת ושייר מקצת בעל השדה נותן פאה הראויה לכל שכיון שהתחיל לקצור נתחייב בכל ואם מכר תחלה (קודם קצירה) מפריש הלוקה על מה שלקח ובעל השדה על מה ששייר עכ"ל ואם התחיל לקצור ומכרה כולה לאחד הלוקח מפריש על מה שקנה וגם על מה שקצר בעל השדה כמ"ש בסי׳ ד׳ סעי׳ ד׳ ע"ש:

ז מה נקרא הפסק באילנות ובו י"ב סעיפים:

א. כל ההפסקות שנתבארו אינן אלא בשדות תבואה וזרעים אבל באילנות אין מפסיק אלא גדר שגבוה י׳ טפחים והטעם משום דתבואה וזרעים זורעים ביחד בלא הפסק אבל נטיעות אילנות רחוקים זה מזה בזקנים ג׳ לבית סאה ובנטיעות עשרה לבית סאה וא"כ בלא"ה הרי יש הפסקות בין אילן לאילן ומה יועילו ההפסקות שנתבארו ולכן כולם הוי כשדה אחת ורק גדר הוי הפסק דזהו מחיצה גמורה ולכן אין מפרישין פאה מאילנות שבצד הגדר על האילנות שבצד השני של הגדר:

ב. וכך שנו חכמים במשנה (פ"ב מ"ג) הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פאה

לכל כלומר אם הענפים נטושים על פני הכותל עד שמתערבים ענפי האילנות שמצד זה לצד זה בטל הגדר ונעשים שדה אחת ובירושלמי שואל מה כותש כעלה במכתש או כותש על גבי גדר (ופשיט לה) מן מה סער כותש אין הגדר כותש הדא אמרה כותש על גבי גדר עכ"ל:

ג. ומדברי הרמב"ם פ"ג דין י"ט שכתב שדה אילן אין מפסיק בה אלא גדר גבוה המבדיל בין האילנות אבל אם היה הגדר מבדיל מלמטה והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו ה"ז כשדה אחת ונותן פאה לכל עכ"ל ולדבריו היתה השאלה בירושלמי או כעלה במכתש אף שאין נוגעין בגדר או דווקא כשנוגעין בגדר ופשיט מדקתני סער כותש

ואגדר