היהודים במצרים בסוף ימי טראיאנוס
רד
ועל כן בישבו למשפט באלכסנדריא על המעשים הנוראים אשר עשו שס העמים ליהודים, המעשים אשר נעשו על ידי הרומיים והיונים ויתר העמים, ובמצאו כי אך שקר טפלו עליהם היונים והרומיים, עד כי צוה גם להמית את ראשי מסבי ההרג הרב ביהודים,
הנה יחד עם זה צוה גם לבנות החרבות, בחלק גדול מעיר אלכסנדריא אשר שם גרו היהודים, אשר נהרסו על ידי התושבים מהעמים, וגם על ידי לגיוני רומא אשר לקחו חלק בכל התלאה אשר מצאה שם את היהודים.
והיהודים הי׳ מספרם רב מאד באלכסנדריא ובימי פהילא היו שם יותר ממילליאן נפש אדם מהיהודים לבד, וגרו שם גם בחלק מיוחד, וגם בתוך המבואות הכוללות כמו שיוצא מכל דברי פהילא בספרו המלאכות אל גאיוס.
וגם אלו לא דרש אז אדריאנוס טובת היהודים הי' עליו לצוות לבנות החרבות לבלי תראה העיר הגדולה והמפוארה הזאת בירת התבל כעיר הרוסה.
אבל כי באמת כן הדבר אשר אדריאנוס בשנה הראשונה לממשלתו השתדל לקנות לו לבב היהודים ויבואר לפנינו.
ואחרי אשר נתבאר לנו כל דבר המעשים במצרים הנה הדברים פתוחים לפנינו להבין דבר קירענע וקיפראס.
פרק נ.
היהודים בקירענע וקיפראס. קוראים אנחנו כהיום את כל דבר המעשים האלה ממצרים ואלכסנדריא בסוף ימי טראיאן בתור דברי הימים לבני ישראל, וכבר הורגלנו בדברי צרותיהם של ישראל, עד שגם כל זה נקרא ולא נתרגם.
אבל נוכל להבין את נפש האומה בימי המעשים ההם, את החרדה הגדולה אשר נפלה עליהם בראותם כי קמו עליהם לבולעם חיים, ואת כל האימה חשכה אשר נפלה על כל היהודים היושבים בין היונים בכלל ובמקומות הסמוכים למצרים בפרט, בהשמע הדבר הנורא הזה, כי קמו היונים באלכסנדריא, ובתחבולות ערמה ובעזרת לגיוני רומא הרגו שם את כל היהודים.
אלכסנדריא של מצרים היתה עד אז העיר רבתי עם, והמקום היותר גדול בין כל מושבות בני ישראל בגוים.
גם עשרם הי׳ גדול מאד בהיות העיר רוכלת עמים, ובירת התבל אחרי רומא.
וסחרם ואתננם הי׳ שם גדול יתר מאד בשכנם לחוף ימים וישלחו מערבם לקצוי ארץ.
אף גם היו לקהלה ראשית בכל ישראל קהלה מסודרת לכל דבר תורת ד' כלשונו של רבן שמעון בן גמליאל בברייתא בכתובות ד׳ כ"ה:
״חזקה לכהונה נשיאות כפים וחילוק גרנות בארץ ישראל ובסוריא ובכל מקום ששלוחי ראש חדש מגיעין נשיאות כפים ראי׳ אבל לא חילוק גרנות ובבל כסוריא רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה (היינו לפני ההרג הכללי הזה) מפני שבית דין קבועין שם".
