ר׳ אליעזר בפרש
קצא
והאם יש כאן מקום לטעות שהי׳ זה קללה מר׳ אליעזר, והי' הדברים
מבוארים שאמר זה רק לאשתו אימא שלום שלפי קבלתו מרבותיו אי אפשר
שיוציא שנתו.
והדברים מוכיחין על עצמן שלא הי׳ בזה כל קללה, שאם לא כן איזה ענין יש לשאלת החכמים ״רבי נביא אתה״.
ומה ענין נבואה לכאן, הוא קללו וקללתו נתקיימה.
ואיזה ענין יש לתשובתו ״לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני וכו'״,
והלא דברי ר׳ אליעזר לאשתו לא היו דרך נבואה כי אם דרך קללה.
אבל הדברים פשוטים כי באמת מעולם לא קלל ר׳ אליעזר לאותו תלמיד, כי אם אמר לאשתו האותות מראש כי בודאי ימות באותה שנה וכאשר שאלוהו וכי נביא הוא לדעת זה מראש, השיב לא נביא אנכי ולא בן נביא אבל אמרתי זאת מראש מפני שכך מקובלני מרבותי.
והדברים פשוטים כן.
וכיוצא בזה ממש נמצא גם על ר׳ עקיבא אשר הוא בודאי הי׳ נח לכל אדם ומעביר על מדותיו.
ובא במס' מנחות ד׳ ס"ח:
״יתיב ר׳ טרפון וקא קשיא ליה (על דברי יסוד המשנה שם) מה בין קודם לעומר לקודם שתי הלחם אמר לפניו יהודה בר נחמי׳ לא אם אמרת קודם לעומר שכן וכו' שתק ר׳ טרפון צהבו פניו של יהודה בן נחמי׳ אמר לו ר' עקיבא יהודה צהבו פניך שהשבת את זקן תמיהני אם תאריך ימים אמר ר׳ יהודה בר' אלעאי אותו הפרק פרס הפסח הי׳ כשעליתי לעצרת שאלתי אחריו יהודה בר נחמי' היכן הוא ואמרי לי נפטר והלך לו״.
ולא ר' אליעזר אמר דבריו דרך קללה, ולא ר' עקיבא אמר דבריו דרך קללה, שניהם היו דבריהם מתוך אמונתם הגדולה כי מד׳ כל מצעדי גבר, וכי עין ד׳ אל יראיו.
ור׳ עקיבא בהיות זה נוגע לכבודו של ר׳ טרפון אמר זה בבית המדרש ובפני ר׳ יהודה בר׳ נחמי׳ עצמו, ור' אליעזר גם זה לא עשה ויהיו דבריו רק בביתו לאשתו, לאמר שעל פי קבלתו מרבותיו בהכרח יהי׳ הדבר כן. ואמונתו זאת ודבר הקבלה מרבותיו, אשר ידע שכן הוא, וכי ראה עין בעין שנתקיים למעשה אצל אחד מתלמידיו, אמונתו הגדולה הזאת בהשגחת ד', יבפרט בנוגע לנושאי דגל התורה, זה עצמו הכריח אותו לשמור את ר' יוסי בן דורמסקית, ולהצילו מעונש כזה.
וכבר העיר בצדק המהרש"א בחידושי אגדות בחגיגה ד' ג׳ שם וכתב:
״אמר לו יוסי פשוט ידיך וכו' ולפי שהי' זה כמורה הלכה בפני רבו וחייב מיתה הי' נידון בעונש סומא לפי שעה דסומא הוא מהחשובים כמת במס' נדרים״.
והדברים גם יורו על עצמם שלא אמר דבריו בדרך קללה, כי אם להצילו מענשו.
