ר' אלעזר בן עזריה, ועיר לוד בכלל
קפו
ואמנם כי גם כאשר הוכרח ר' אלעזר בן עזריה ובית הנשיאים של רבן גמליאל לעזוב את לוד ולשבת בהגליל, התחזקו זקני ישראל להשאר עוד בלוד.
אחדים מהם עזבו גם הם את לוד, אם מאונס כמו ר׳ חוצפית המתורגמן או מרצון כר' ישבב ור׳ יוחנן בן נורי.
אבל רבים מזקני הדור נסו להשאר בלוד, ולקיים אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח.
ואף כי לא יכלו גם הם להתאסף יחד בבית המדרש, וגם לא בבית ר׳ טרפון, קבעו להם מקום כינוס בבית איש פרטי, בית נתזה בלוד.
ובתוספתא שבת פרק ב' ובמס׳ שבת כ"ט:
״אמר ר' יהודה פעם אחת שבתנו בעליית בית נתזה בלוד והביאו לנו שפופרת של ביצה ומלאנוה שמן ונקבנוה והנהנוה על פי הנר והי׳ שם ר' טרפון וזקנים ולא אמרו לנו דבר אמרו לו משם ראי' שאני בית נתזה דזריזין הן".
והנה הדבר ידוע כי ר׳ טרפון הי׳ מושבו הקבוע בלוד, והי' שם ביתו, והוא הי' עשיר גדול, וכבודה רבה.
ובכל זה הי׳ שובת בבית נתזה יחד עם הזקנים ״פעם אחת שבתנו בעליית בית נתזה בלוד וכו׳ והי׳ שם ר׳ טרפון וזקנים".
וכל זה יורה לנו את עמלם הגדול והנפלא להחזיק את עמוד התורה בכל אופן האפשר, ולהשתדל לבלי יהי׳ כלה ונחרצה פיזור החכמים.
ונראה ונשתומם עוד כאשר נראה כי גם בבית איש פרטי לא יכלו לשבת יחד לדון בהלכה, ועל כן התחכמו לתת לישיבתם יחד שם תואר של מסובים לאכול יחד.
ובא בקדושין ד׳ מ׳ ובספרי (דברים פרשה עקב על הכתוב והי׳ אם שמוע):
״וכבר היו ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד, נשאל שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה ר׳ טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר׳ עקיבא ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה".
ומזה הננו יודעים כי נשארו שם גם אז עוד הרבה זקנים מראשי חכמי התורה, וגם גבור האומה ר׳ עקיבא נשאר שם אז גם הוא ויחד כולם השתדלו לבלי יבוטל התמיד אצל חכמי התורה.
ואם כי אז עדין לא הי׳ שם שמד ואונס ליחידים על מעשי המצות, אבל ראו חכמי התורה והרגישו את עב הענן אשר עולה ומחשיך, ועל כן עמדו אז למנין גם על זה, ובא בסנהדרין ד' ע"ד:
״אמר ר׳ יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבר ואל יהרג חוץ מעכו״ם וגילוי עריות ושפיכת דמים".
והחוקרים האחרונים טעו לחשוב כי הי׳ זה אחר ביתר בימי השמד, והחכם גרעץ (חלק ד׳ נאטע 17) בנה על זה מצדדים גדולים בדברי תהו.
