הרדיפות בימי דאמיטיאן
קעד
והן דברי הספרי דברים פרשה וזאת הברכה על הכתוב אף חובב עמים.
״וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמרה להם לכו ועשו עצמכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא ושנו את וכו׳״.
ואף כי הדבר הזה כבר הי׳ בימי הקיסר נערווא כמו שיבואר לפנינו, אבל זה ודאי כי לא אצל הקיסר הישר באדם הזה הוכרחו לעזוב את יבנה וללכת לנוד לארץ הגליל באושא.
כי אם שתחלת ביאתם לשם הי׳ בימי דאמיטיאן כמבואר, וישבו שם עוד במות דאמיטיאן ואז כאשר נערווא שם עינו לטובה על ישראל (יבואר לפנינו) שלח לבחון תורתם לדעת אם יש ממש בכל המלשינות והדיבות הרעות אשר שמו עליהם אויביהם.
ומבואר כי בימי דאמיטיאן הוכרחו לעזוב את יבנה ואת ארץ יהודה כולה ולבוא לארץ הגליל.
ועל העת ההיא אשר היו אז כולם בהגליל, ולא יכלו לעבר שנים ביהודה הוא שנאמר בתוספתא סנהדרין פרק ב׳:
״העיד חנניה איש אונו לפני רבן גמליאל שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עכרוה בגליל שהיא מעוברת".
והיינו כדברי הירושלמי סנהדרין פרק א׳ הלכה ב׳ דזה הוא רק אם אינם יכולים לעבר ביהודה.
״העיד חנניה איש אונו שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל"(מג).
ומזה הננו רואים גם זאת שהיתה אז עת צרה לישראל בארץ יהודה עד כי גם לא יכלו לעבר השנה בארץ יהודה.
והוא זמן העת אשר ישבו באושא בהגליל כמבואר.
אבל גם בארץ הגליל לא הונח להם ובכל אשר נתכווצו באושא, וכל דבר המתיבתא שם היתה רק בדרך ערום ראה רעה ונסתר, ובזעיר אנפין מאד, בכל זה הוכרח רבן גמליאל והזקנים עמו לנוד כפעם בפעם גם משם עד יעבור זעם ולהתחמק משם ולשבת במקומות אחרים, וגם שם רק כמתארח בבית אחרים.
והן הדברים במס׳ שבת ד׳ קט"ו (ובמס׳ סופרים פ"ה הט״ו) ״אמר ר׳ יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל ברבי לטבריא
הערה (מג): ועל כן אין בזה כל סתירה בין הבבלי והירושלמי ותוספתא, כי בבבלי סנהדרין ד׳ י"א נאמר:
״תנו רבנן אין מעברין את השנים אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת העיד חנניה איש אונו שאם עברוה בגליל אינה מעוברת אמר ר׳ יהודה בריה דר׳ שמעון בן פזי מאי טעמא דחנניה איש אונו אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת וכו׳."
והיינו דחנניה איש אונו העיד דבר שלם, דכשיכולים לעבר ביהודה ״אם עברוה בגליל אינה מעוברת" וכן דברי הברייתא בבבלי.
ואם אינם יכולים לעבר ביהודה זה הם דברי עדותו בתוספתא וירושלמי.
והן דברי ר׳ יהודה בן פזי לשכנו תדרשו ובאת וכו׳ דקאי בזמן שזה אפשר.
אבל ודאי דבימי גלות בבל עברוה גם בחוץ לארץ.
