132
הגזרות בימי אספסינוס
רבות ורעות ובפרט כי הי' צריך לקיים הדברים בכתבי המלכות ולכתוב שם כי נתחלק בין היורשים כדין.
ומכל זה מבואר לנו כל הדבר כמו שהוא:
א) כי כן הדבר שבאו כל הנכסים בארץ יהודה תחת יד המלכות, והן דברי יאזעפוס אשר באו סתומים.
ב) אבל זה הננו רואים מפורש כי לבנים ולבנות השיבו את נכסי אביהם ואף כי להבעלים עצמם.
ועל כן מבואר כי לא נחלט לגנזי המלך כי אם נכסי ההרוגים אשר מתו הם ובניהם.
ג) וגם מזה מבואר כדברי יאזעפוס שהי׳ זה לא רחוק מימי החרבן "אמרה ליה בעינא דניפלגו לי בנכסי דבי נשי",
והיינו שהי׳ זה מיד אחרי אשר שקטה הארץ, כי רבן שמעון בן גמליאל מת או נהרג בימי מצור ירושלים, ועדיין לא נתחלקו הנכסים מירושת אביהם.
ואמנם שיש לנו על זה גם משנה מפורשת בנוגע להדינים היוצאים מזה.
ורק מפני ששם באו הדברים יחד עם דין סיקריקון חשבו שזה ענין אחד.
אבל באמת הנה מפורש במשנה עצמה שהם שני ענינים. ונבאר הדברים:
פרק ל״ה.
במשנה ובגמ׳ גיטין ד׳ נ"ה באו לפנינו דברים מפורשים בנוגע לנכסי ההרוגים שנהרגו כבר בשעת המלחמה.
והמשנה עצמה תבדיל מפורש בין זה ובין את אשר הי׳ אחר המלחמה אשר קמו סיקריקון פרטים ולקחו שדותיהם בחזקה.
אבל מפני שרבותינו הראשונים ז״ל לא היתה זה מעין מלאכתם לחקור חקירות דברי הימים, נשארו הדברים שם סתומים, כי נתחברו דבר הרוגי המלחמה אשר הבעלים מתו ונהרגו ונכסיהם נשארו אחריהם, עם סיקריקין אשר הבעלים עצמם חיים ונכסיהם נלקחו מהם בחזקה.
ועל ידי זה הוכרחו רבותינו הראשונים לאמר כי הגמ׳ שם והתוספתא חולקים בעיקר התקנה.
ועל ידי זה הוכרחו לאמר שגם הבבלי והירושלמי חולקים, אם כי בדברים כאלה אין מקום למחלוקת.
ועל ידי כל זה גם הוכרחו להוציא את המשנה עצמה מפשטה.
ועל ידי כל זה גם בא שם בגמ׳ טעות סופר קטן ובא "דאמר רב אסי" תחת "אמר רב אסי",
לפי שדברי רב אסי הנם באמת דבר חדש ולא קאי כלל על הדברים הקודמים.
על אורייתא דמשה אתיתי״, ובימים ההם היו כתביהם כחומר חותם וכל אחד הטם לחפצו וכפי רצונו באותה שעה.
ואחר זה באו בלולים יחד, וגם דבריו לפני זה ודבריו אחר זה יש שם כהנה וכהנה ויבואר לנו במקומו.
