ואמר חולין ז: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, וב"ק נ. כל האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו, ואמר שבת נה. חותמו של הקב"ה אמת, ובתרומות פ"ח ה"ג מעשה בטבח שהאכיל טרפות לישראל – ומפל מאיגרא ומת – ואכלו כלבים את בשרו – ובאו ושאלו לר' חנינא א"ל ארפונון מדידהון אינון אכלין, ואמר ברכות לג: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובסנהדרין סז: יסופר שפ"א עשתה לו ההיא איתתא כשפים – אמר לה אי מסתייעך זיל עבידי אין עוד מלבדו כתיב, ואמרו שם שאני ר' חנינא דנפיש זכותיה.
ומה עמקו מחשבותיו בדעות אלהות כברכות לג: שההוא דנחית קמיה דר' חנינא ואמר האל הגדול – והאדיר – א"ל סיימתינהו לכולהו שבחא דמרך?
אהבתו הגדולה לת"ח ממאמרו סנהדרין צט. שאמר איזהו אפיקורס זה המבזה ת"ח, ומאמרו הידוע ת"ח מרבים שלום בעולם סוף ברכות.
ובתענית פ"א ה"ג־ג חד בר נש איחטא בלישניה אתא לגביה ר"י ושלחיה לגבי ר' חנינא א"ל איזיל תהי בך ולעי באורייתא.
והיה ותרן גדול בממונו שמלבד שבנה ב"המד מכספו כדמובא לעיל, מצינו ברכות נא: שר' חנינא היה כהן וכשהיה לוקח דמי פדיון הבן היה מחזירם לבעליהם,
והיה גדול כ"כ בעיני בני דורו עד שקראוהו ר' חנינא הגדול או ר' חנינא רבה כתענית כז:, יבמות מג., יבמות פ"ד ה"א, ולדברי התוס' בכורות מט: ד"ה ר' אסי שד' חנינא היה תנא.
וקנה לו בא"י זכות אזרח שבכ"מ שאמרו אמרי במערבא הוא ר' חנינא כסנהדרין יז: לגרסת הרמ"בם בהקדמתו לזרעים, וכן הוא בשל"ה בחלק תורה שבע"פ (ובבכורות טו: מצינו אמרי במערבא משמיה דר' חנינא), ובירושלמי ר"ה פ"ב סה"ד יסופר שהלך פ"א לעין טב למימנא (והמשרה הזאת היתה על שכם ר' חייא כמבואר בערכו) והיה אוירא מעונן ויאמר השתא יאמרו מה נטיל אוירא דהן סבא, והקדיח לו הקב"ה ככברה ונראה מתוכה.
והרב ראה"ו בח"ג צד 42 יאמר שר' חנינא היה מצטער על מצב דורו הרחוקים מצדקה ואינם מפרנסין ת"ח ועליהם דרש על מי שעיניו צרות בת"ח בעו"הז עיניו מתמלאת עשן בע"הב ב"ב עה., ובמחילה מכבודו שלא ראה ששם קאי על ר' חנינא המאוחר שנקרא בשם ר"ח חברון דרבנן, שמקודם אמר רבה אר"י וע"ז הקשה עשן בחופה למה א"ר חנינא וכו', וכן יאמר שם הוא ר' חנינא אשר לעג לאמונת הכשפים – ואף כן דעתו זכה בבחינת המעשים המתמיהים המסופרים מחכמי התלמוד אשר מוכחשים מטבע הענין – ולא חדל מלקרוא להם "מלין בלי דעת" ע"ז לח:, חולין קלט: עכ"ל, וצחוק עשה לנו הלא שם אמר רב אשי אמר לי ר' חנינא מלין, ומה זה שייך לר' חנינא זה?
הלכותיו מפוזרין בכל הש"ס בבלי וירושלמי וכמעט כולם המה אך פירושי המשנה ובאורה ככל דרכי האמוראים הראשונים, והלכותיו המפורסמות ב"ב כג: רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, סנהדרין ז: אזהרה לב"ד שלא ישמע דברי בע"ד קודם שיבא בע"ד חבירו, שם נז. בן נח שיחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה, חולין צט: אין בגידים בנותן טעם, בכורות יא: הלוקח טבלים מן העכ"ום ממורחין מעשרן והן שלו, וכן נמצאו ערלה פ"ג ה"א, שבת פ"א ה"א פ"יד ה"ג, פסחים פ"ה ה"ב, יומא פ"ח ה"ב, מגילה פ"ג סה"א, יבמות פ"ב ה"ד, והרב רא"הו מביא כמה ציונים על שמו והמה שייכים לר' חנינא חברון דרבנן.
