674
סוף ימי הורדוס
בבית המקדש, ועתה הנה גם יבזו אותו, אבל לא אותו מאסו כי אם את בית המקדש עצמו, ויצו לשרוף חיים את שני מורי התורה ואת תלמידיהם" (מ״ח). ובמלחמת היהודים I, 33, 4באו בזה דברי יאזעפוס יותר מבוררים לאמר: "העם אשר יראו לבלי יבולע על ידי דרישה וחקירה גם לעוד הרבה אנשים זולתם בקשו תחלה כי יעניש רק את אלה אשר מהם יצא הדבר ואחר כך הוסיפו לבקש לענוש רק את אלה אשר עשו מעשה, והורדוס מלא בקשתם ויצו כי אלה אשר הורידו מעל העמודים ושני מורי התורה עצמם ישרפו חיים, ושאר כל אשר הובאו על זה לבית האסורים צוה להרוג."
ועל זה יאמר יאזעפוס באלטטי' שם כי הורדוס התנהנ בזה ברחמים.
והנה זה הי' חסדו ורב טובו של הורדוס לבית ישראל.
כמדומה לנו כי כאשר נקרא את הדברים האלה נחשוב כי הננו עומדים בארץ ספרד בימי האינקוויזיציאן, ונשכח לגמרי כי הננו עומדים בימי ממשלת יהודה בארצם.
והנה נשרפו חיים ראשי מורי התורה וטובי תלמידיהם על אשר רצו לקיים מצות התורה, ויתר כל אלה אשר נתפשו הוצאו להורגים, ומחסדו הגדול לא עשה הורדוס כלה בעוד אלפים עמהם יחד ויט כלפי חסד.
ובאמת כי כפי מה שהננו רואים מכל דברי יאזעפוס, הנה גם למורי התורה האלה עצמם גם לתלמידיהם לא הי' להם בזה לא מחשבת מרד ולא דבר התקוממות, וכל מה שעשו לא עשו אלא לקיים מצות התורה בחשבם כי הגיע העת לזה בשמעם כי מת הורדוס, ויוכלו למלאות רצון התורה באין מפגיע.
והורדוס לא לבד שלא רצה לדעת שכל מה שעשו הי׳ רק לקיים דברי התורה, כי אם שלא בוש בפני כל העם לאמר כי בזו בזה את מקדש ד׳, ויצו לשורפם חיים.
כיוצא בזה עשה רק אחאב מלך ישראל עם נבות היזרעאלי אשר על תשובת נבות לתומו חלילה לי מד׳ מתתי את נחלת אבתי לד־ השיא עליו עון אשמה לאמר ברך נבות אלקים ומלך.
אבל כמה רחוקים דרכי המעשים האלה שנעשו עתה על ידי הורדוס בימי הבית השני מהמעשים ההם אשר נעשו אז בימי הבית הראשון בימי אחאב בן עמרי מלך ישראל.
הערה (מ"ח) החכם גרעץ אשר גדלה השתדלותו בכל דברי ימי ישראל למעט הדמות בכל הנוגע להעם עצמו, ובכל הנוגע ליחידי הסגולה בקרב העם ,השמיט (בח״ג עמוד (236 לגמרי את כל דברי יאזעפוס באלטטי׳ ובמלחמת היהודים מגדולתם ותפארתם שלשני ראשי חכמי הדור האלה בתורה, וכי היו אהובים אצל כל העם מפני גדולת תורתם, והרביצם תורה ??? מרובה מאד לתלמידם רבים וגדולים, כל זה השמיט גרעץ ולא כתב כל עיקר.
ותחת זה למען הצדק מעשי הורדוס בדה לו מלבו דברים על כל חכמי התורה בימים ההם כי עסקו באגדות של דופי נגד הרומיים ונגד הורדוס ויסבו את דברי הפסוקים עליהם, ואחרי אשר יאריך שם בהדברים הבדוים האלה אשר בדה מלבו יאמר כי שני אלה הם הצטיינו ביותר בשנאתם הגדולה להרומיים ולהורדוס ועל כן אהבו אותם העם.
ואנחנו היינו חפצים לדעת מה טיבן של דרכים כאלה בדברי הימים, ועד מתי זה נשתדל לעשות את דברי ימינו שרוע וקלוט, ומה טיבן של דברים כאלה אשר לא נבראו כי אם להצדיק את מעשי הורדוס, ולהפוך את דברי ימינו ולהשתדל לתת להם פנים אחרים ממה שהיו.
