תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
ועל כן אין בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי שבבלי יחשבו בין י"ח דבר הבוצר לגת ובירושלמי כיצד בוצרין בית הפרס, לפי שענין שני הדברים אחד, רק שלדברי הירושלמי הוסיפו במעמד של י"ח דבר להכריע שהבוצר לגת הוכשר גם בבית הפרס דרבנן.
וכיוצא בכל זה נאמר גם בירושלמי ,ועל אשר יחשבו שם "תני שמנה עשר דבר גזרו ובשמנה עשר רבו ובשמנה עשר נחלקו ואלו הן שגזרו על פתן וכו׳ ועל הלכות ארץ העמים" נאמר שם אחר זה: "ועל הלכות ארץ העמים ולא כן אמר ר׳ זעירא בר אבוגא בשם רב ירמיה יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחגן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל וכו׳ הלל ושמאי גזרו על טהרת הידים ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר׳ לוי כך היתה הלכה בידן ושכחוה ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים.־
וכל הדברים האלה הולכים למקום אחד וענינם הוא לאמר שבמעמד ההוא שבו וחזקו את הגזירות האלה. וכן נאמר בגמ' שבת ד׳ י"ד "תנא אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה וכו׳ הי גזור ברישא אילימא הא גזור ברישא כיון דהך גזור ברישא הא תו למה לי אלא הך גזור ברישא והדר גזור בכולהו ידים."
והתוס׳ שם תמהו בד״ה אף וכתבו "מדקתני אף משמע דעל הספר גזרו תחלה ואחר כך על הידים הבאות מחמת ספר וכיון דסתם ידים לבסוף גזרו כדאמר לקמן אם כן ידים הבאות מחמת ספר בו ביום גזרו דהא בין גזירה דספר לגזירה דסתם ידים גזרו עליהם ואם כן הוה טפי מי״ח דבר ,ואם נאמר דעל הידים הבאות מחמת ספר לא באותו פרק גזרו אלא מקודם לכן הוה אתי שפיר. אך לשון אף לא משמע כן ועוד לא יתכן שגזרו על הידים ועדיין ספר עצמו לא הי' פוסל את התרומה.״ והנה נשארו רבותינו בקושיא (י"ט) ,אבל הדברים פשוטים.
אין ספק שכן הדבר כמו שכתבו הם עצמם "ואם נאמר דעל ידים הבאות מחמת ספר לא באותו פרק גזרו אלא מקודם לכן הוה אתי שפיר."
וזה גם נתקבל ולא הי׳ צריך חיזוק בהמעמד של י"ח דבר.
והננו רואים במשנת ידים פרק ג׳ משנה ה׳ שכבר נחלקו בית שמאי ובית הלל אם שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים "ר׳ יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת ר׳ יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים ושיר השירים מחלוקת ר' שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל."
ויותר מזה הננו רואים במס׳ ידים פרק ד׳ משנה ו' "אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים ,אמר ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד הרי הם אומרים עצמות חמור
הערה (י״ט) והתוס׳ יו"ט במס׳ ידים פ״ג מ״ב האריך בקושיא זו וכתב בשם הרמב״ם דכולה חדא גזירה ואי לא הא לא קיימא הא.
והדברים תמוהים דהא הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין נאמר על זה בגמ׳ ק בד' י"ד מ״ט גזרו ביה רבנן טומאה דאי לא הא לא קיימא הא, ובכל זה לא לבד שנתפרשו שניהם במשנה כי אם שלדעת הרמב״ם ז"ל עצמו נחשבו לשנים ידים הבאות מחמת ספר לא הוזכרו במשנה כל עיקר.