עיקר תוי"ט על נזיר ה

(א)

(א) (על הברטנורא) ובגמרא פריך מה אלו אמר זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא (בתמיה) אלא עד דמטי חצי היום הוא דהוה תמורה ה"נ לכי מגליא מלתא דיצא שחור תחילה קדוש ולא השתא דנפיק לבן ברישא ומסיק דשאני תמורה דליכא לפרושי מלתא בענין אחר כלל ממה שאמר זו תחת זו לחצי היום. אבל הכא יש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוין להקדיש ל"ש שחור ל"ש לבן שיצא מפתח ראשון, והא דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור השחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מבית ראשון ואפילו על הלבן חל ההקדש:

(ב)

(ב) (על המשנה) שמן. במקום שהיין שם ביוקר מן השמן ואפ"ה קאמר ב"ה דאינו קדוש אע"פ שמה שתעלה בידי הוא פחות בדמיו מדמי מה שנדר והויא דומיא דדינר זהב כו':

(ג)

(ג) (על הברטנורא) ובדוקא נקט משום דשתיית יין אינו סותר אבל טומאה וגילוח דסותרין לא גרע מגלח או גלחוהו לסטים:

(ד) (על הברטנורא) משמע אפילו מד"ס דאלו מד"ת לא שייך קנסא אלא דינא הוא או לאו דינא. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) ותרעה כו'. אע"ג דבאשה שהפר לה בעלה אם שלה בהמתה החטאת תמות. התם שאני דבעל מיגז גייז, אבל החכם עוקר הנדר מעיקרו. תוספ':

(ו) (על הברטנורא) משמע דה"ק דהתם שאני שע"י גזירת הכתוב קדשו השבט, ודוחק לפרש כן שהרי הוא אומר ומה אלו טעה והניח השבט כו' משמע דאדרבה ה"ק שאין השבט מקדשו אלא גזירת הכתוב כו'. וי"ל דהר"ב ה"ק לא כמו שאתם אומרים וכי השבט קדשו בתמיה. וכמו זה נמצא במשנה שמשיבים כדרך לא כן, בפ"י דפסחים:

(ז) (על הברטנורא) ואף ב"ש לא השיבו זה לעיקר טעמם, אלא עיקר טעמא דמתמורה ילפינן:

(ד)

(ח) (על המשנה) בהמתו. ר"ל ג' בהמות המחוייבות לו. הר"מ בפירושו. ואפשר שהמשנה נתכוונה להורות שאפילו לא נגנבה אלא אחת ולפיכך שנאן הכל בלשון בהמה אחת:

(ט) (על הברטנורא) ונולד לא שכיח הוא. וכן חורבן הבית כשהיה קיים בשעת הנזירות:

(ה)

(י) (על המשנה) שאין כו'. משמע שאין אחד מהם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר. ולא שאין בשנים הראשונים שום נזיר דא"כ לר"ט להוי נזיר שהרי שניהם אינם נזירים לדידיה ושפיר הוי חשוב להפלאה. תוספ'. וע"ע:

(יא) (על המשנה) שלא כו'. בגמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר א"ר יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו אביי אמר כגון דאמר א"נ לאו פלוני הוא אהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דבריו האחרונים. ופירש"י דה"ק ב"ה לא מבעיא כי נתקיימו דבריו הראשונים דהוי נזיר אלא אפילו לא נתקיימו דבריו הראשונים הרי זה נזיר משום דבריו האחרונים. והתוספ' פירשו דמיירי שחזר בו תכ"ד ואגב אורחיה קמ"ל דתוך כדי דבור כדבור דמי, ודבריו האחרונים עקרים. ועיין תוספות יום טוב:

(ו)

(יב) (על הברטנורא) ורבי יהודה היא ופירשו התוספ' דפלוגתייהו במתניתין אליבא דב"ה היא:

(ז)

(יג) (על הברטנורא) וכן פירשו התוספ' ופירוש זה דחוק לומר דכולה ר"ש היא ואין הלכה. ונראה כפירוש הר"מ שפירש כוי יש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה כו' ולפיכך חל עליו הנזירות באיזה צד שיאמר כו' שכבר אמר אמת במקצת ע"כ. ובחבורו הוסיף וז"ל וכל הדרכים האלו בענייני המצות ולא בטבעו ותולדתו ע"כ. כלומר וזה אמת ודאי שיש בו דרך חיה ודרך בהמה כו' ונמצא שהוא נזיר ודאי ולא בא לכלל לא מחית אינש לספיקא:

(יד) (על הברטנורא) לכאורה משמע ששלש ספיקות בדבר. וליתא, שכך אמרו בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם חיה אם בהמה. וז"ל התוספ', שאין זה לא חיה ולא בהמה דמשמע בריה ולא יכול להרביעה לא עם היה ולא עם בהמה. ועתוי"מ: