עיקר תוי"ט על כלים ח

(א)

(א) (על הברטנורא) לא מבעיא כלי חרס דמינו הוא דפשיטא דמציל דלאו תוך הוא שהרי זה הוא תוך אחר, אלא אפילו כלי שטף דלאו מינו הוא אימא דתוך דכלי חרס הוא וליטמא אפ"ה מציל, מיתורא דוי"ו דתוכו, לומר תוכו ולא תוך תוכו. תוספ':

(ב) (על המשנה) ומשולשלת כו'. אע"פ שפיה למעלה מאויר התנור:

(ג) (על הברטנורא) משמע דלא פליג ר' אליעזר אלא בכוורת אבל במחיצה מודה, והיינו כפירוש האחר שכתב. עתוי"ט:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) כלומר שקועה בתוך התנור. דאלו שוה לשפת התנור נמי טהורה, כדאשכחן בכלי חרס שיש לו ג' שפיות בסוף פרק ד'. תוי"ט:

(ה) (על המשנה) לחומרו כו'. ואמרו בריש פרק ג', מטילין אותו לחומרא בזיתים. לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אע"פ שלא יהיה בו נקב כי אם בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהיטמאות התנור וכן יטמא התנור כו', ואופן החומרא שם נאמר שהוא יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) בנוסחת ארץ ישראל, הכלי הנקוב כו':

(ג)

(ז) (על המשנה) לתוכו. כדפרישית לעיל דכשהפיות שוים חשיב נמי תוך תוכו:

(ח) (על המשנה) משקים כו'. ה"ה אוכלים. ומשום סיפא שבשולי חבית, שאין רגילות האוכלים שישארו בשוליו, נקט נמי ברישא משקין. א"נ משום מתניתין דלקמן דדוקא משקים:

(ט) (על הברטנורא) לשון הר"מ, אשר בו לטפוח היד. ועתוי"ט:

(ד)

(י) (על המשנה) שאין כו'. תה לאומרו יתברך וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תובו כל אשר בתוכו יטמא, מכל האוכל כו' וכל משקה כו', הנה לא ייחד בטומאה זולת לאוכלים ומשקים. ואמר בתורת כהנים, יכול אף כלים מיטמאים באויר כלי חרס, ת"ל אוכל יטמא, אוכלים מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס, מאיזו מין שיהיו ממין הכלים. הר"מ:

(ה)

(יא) (על הברטנורא) מפקינן ליה בגמרא מברייתא דלעיל דאין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס, ואי איתא דכמאן דמלי טומאה הוא, אם כן אם כלי שטף הוא הפנימי שמיטמא מגבו, יהא טמא, דהא נוגע בטומאה:

(ו)

(יב) (על הברטנורא) דמרבה אני כלי חרס ומוציא אני כלי שטף. דומיא דטומאת מת כמו שיתבאר בפרק י':

(יג) (על המשנה) מוקף כו'. על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכת. הר"מ:

(יד) (על המשנה) פותח טפח. לענין טומאת מת. וכן פירש הר"מ. אבל לענין טומאת שרץ אין עירוב האויר מועיל לטמא, כדתנן לעיל משנה ג'. והיינו כשנפרץ מעצמו אבל אם שייר בו אפילו כל שהוא לא הוי צמיד פתיל. עתוי"ט:

(ז)

(טו) (על הברטנורא) ויקרא עין כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד. הר"מ:

(טז) (על הברטנורא) וקאי אתנור אבל הר"מ פירש שאם היה השרץ באויר העין. עתוי"ט:

(ח)

(יז) (על הברטנורא) נראה לי דהתנור עשוי כזה ושפה חיצונה עודפת על הפנימית. מהר"מ:

(יח) (על הברטנורא) פירוש, ממקום שמתחילהקדירה לסתום כו', ומיקל טפי מדרבנן. תוי"ט:

(ט)

(יט) (על הברטנורא) וצריך לומר דהכא לא נעשה לאפות בו הפת כההיא דבן דינאי. תוי"ט:

(כ) (על המשנה) סיידין. הם ג"כ חפירות בקרקע:

(כא) (על הברטנורא) וזה לשון התוספתא, שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ע"כ. שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדירות ולהעמידם על רצפת הקרקע. מה שאין כן בתנור וכירה שמעמיד הקדירה על גבן. ולא טימאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע:

(כב) (על המשנה) לזבז כו'. דאז חשובה כלי, דלפעמים מטלטלים אותה ואינה עשויה לשמש את הקרקע. מהר"ם:

(י)

(כג) (על הברטנורא) אמנם תנא רישא משום סיפא, לפי שאמר בסיפא אוכלים ומשקים ירצה בו או אוכלים או משקים, לפי שכלי טמא יטמא האוכלים ויטמא המשקין. הר"מ:

(כד) (על הברטנורא) זה הוא לשון רש"י דמפרש דדבילה נמי דתרומה הוא. אבל הר"מ דמסיק שהוא של חולין כו' לא הוה ליה להעתיק לשון דפוסלת רש"י את התרומה. תוי"ט:

(כה) (על המשנה) לצמאו. מתוך שהפונדיון בפיו מצוי הרוק ואין צמא לשתות, ורוק הבא מהפונדיון חשוב משקה. הר"ש:

(יא)

(כו) (על הברטנורא) ותימה, דהא מפרש היתה גורפתו התנור הטמא. אבל עירוב פירושים הם, דהא דכתב כאן דקאי אתנור הוא פירוש הר"ש. ומה שכתב היתה כו' התנור הטמא, הוא פירוש הר"מ, וגרס נטמאה, ומפרש אתרומה שבפיה. תוי"ט: