עיקר תוי"ט על אהלות יג

(א)

(א) (על המשנה) הן. מפני שיש כמה גווני בלא הספיק כדאיתא בתוספתא, שלא היה לו טיט לגומרה או שקראו חברו או שחשכה לילי שבת, לכך נקט לשון רבים. נ"ל:

(ב) (על הברטנורא) אינו נכון, דאין כל ראשי אדם שוין:

(ג) (על הברטנורא) ונראה דלא גרס אבל להוציא, אלא הכי גרס, ולהוציא. ועתוי"ט:

(ב)

(ד) (על המשנה) התקרה. פירוש, תקרת הבית אשר בנה חוצה לה הר"מ.

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ה) (על הברטנורא) וקשה, דלמה יעשה מפולש. והר"ש כתב, שעושה חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה. ולשון מהר"מ, להושיט קנה של גרדי לחברו:

(ו) (על המשנה) כל שהוא. כשיעור תשמיש שרוצה לעשות בו. מהר"מ:

(ז) (על הברטנורא) חוץ מקנה כו' הנזכרים למעלה. הר"ש:

(ה)

(ח) (על המשנה) על ידי. פירוש, על כח. כמו על יד מפקידה כו':

(ט) (על הברטנורא) וא"כ ליהדר נמי פחות מעצם כשעורה. ושמא הדר תניא למחשביה בהדי שרץ ונבלה. ומהר"מ כתב לאשמעינן דאם לית בחדא כשיעור למעט, כולהו מצטרפים למעט ולא אמרינן דמת ונבלה מצטרפים לטמא ולא למעט, קמ"ל דכל שטומאה ושיעורו שוה, מצטרף. טומאתו ולא שיעורו, שיעורו ולא טומאתו, אין מצטרף:

(י) (על הברטנורא) הר"ש. אבל דעת הר"מ דלקבל טומאה אין שיעור אף מדאורייתא. ולהכי כתב בחיבורו פחות מכביצה שאינן מוכשרים:

(יא) (על הברטנורא) שלשה טפחים. ואף דתנן פרק ח' משנה ה' אלו לא חוצצין הזרעים והירקות. יש לומר, דלענין אוהל שאני, דאין נעשה אוהל כיון דהרוח מנשבו. תוספ':

(יב) (על המשנה) שלא כו'. ובכפרים. כדתנן במשנה ג' פרק ג' דעוקצים:

(ו)

(יג) (על המשנה) המת. קשה, פשיטא, דבלאו טומאה שבבית איהו גופיה מביא הטומאה לבית שאצלו. ונראה לי, כגון שהזית מונח בכלי חרס ופומיה לצד הבית שהטומאה בתוכו, וכלי חרס גופיה, לא מבטל ליה ואינו ממעט, וסלקא דעתך אמינא דהכזית ימעט כו'. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) אוכלים. וקשה, אמאי לא תני ברישא בהדי ממעטין, כביצה [אוכלים] שלא הוכשרו. ובסיפא לתני אין ממעטין אוכלין שהוכשרו, כמו דתני בנבלת עוף טמא שהכשירה. ושמא דבר פשוט הוא. ובנבלת עוף טמא איצטריך לאשמעינן דלא הוי כנבלת עוף טהור דלא בעי הכשר. מהר"מ:

(טו) (על הברטנורא) כלומר, ועל ידי כן חזר להיות כמו גוש: