עין איה על שבת י יז

(שבת צה.): "גודלת ופוקסת משום בונה".

וכי דרך בנין בכך, אין, כדדריש רבי שמעון בן מנסיא, "ויבן ד' אלהים את הצלע", מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא. הבנין יש לו שתי תעודות, תעודת התועלת להחסות על ידו מקור ומזרם וממטר 1 , ותעודה שניה להרחיב דעתו של אדם ע"י הדרו והודו של הבנין, "כתפארת אדם לשבת בית" 2 . וכאשר עיקר כחו המיוחד של האדם הוא ביסוד חיים הרוחניים, על כן אפילו כל הדברים שנתכוננו לשם הכרח ותועלת חומרית פשוטה, הולכים הם ומתעלים למדריגת הוד ותפארת, המרוממת את הנפש האנושית הגבה למעלה. ומזה תוצאות לכל החיים המשופרים, שסוף כל סוף, אחרי הצירוף של כל הסיגים שבהם, יביאו את האנושיות כולה למעלה עליונה ונשאה, שהיא המטרה של יסוד התפארת שבנשמה. ועל כן ביצירה הראשונה של בנין עדי עד אשר לאדם, הוקם זה היסוד הנאמן, המעלה את הרגשות מתחתית הכח הטבעי הבהמי המכרח, עד הגובה של הדר הפאר המעדן ומעלה. וזהו היסוד של כח הבנין בכל מובניו, ע"פ הערך האנושי הפנימי שלו, שבשביל כך אנו קורין את הבנין הראשון "ויבן ד"א את הצלע" , על שם הפאר והתפארת שהוא מתלוה מידי יוצר וצר צורה, אל היסוד החיוני המקיים עולם בחסד אל עולם, קורא הדורות 3 , אשר אמר ויהי ,4 מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אל אדם . וכן הוטבע החותם של אחדות הרעיון של יסוד היופי עם הערך הבניני, שלפי המורגש הוא בנוי על הכח המציק ומכריח, עד שבכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא , ונחשב בשביל כך גודלת ופוקסת במובן ההלכה למעשה דרך בנין, ואיסורם הוא משום בונה. יז. .1 עפ"י ישעיה ד, ו. .2 שם מד, יג. .3 שם מא, ד. .4 תהילים לג, ט.