עין איה על שבת ט פא

פא. אמר רב מרי ברה דבת שמואל, מ"ק "עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו". כשנחפש את המקור מהיכן מתהוה הרע והכיעור, עד שהנטיה של ע"ז חוזרת ומבצבצת אחרי שכבר הורמה האומה בכללה למרומי הכרת אלהות טהורה ונאדרה בקודש, איך לא נכפף הרע המסותר, אשר מעמדו הוא משפלות הכללית של האדם בירידתו אל תהום הזוהמא האלילית, אחרי הארת האור הגדול - אשר משך אחריו כ"כ באדיריות של חבה ושל טוהר את הנשמות, הכללית והיחידיות של האומה בכללה ובפרטיה, במעמד הר סיני, אמנם נמצא היסוד הרע לא בעצמות המהות הנפשית הישראלית, שכבר טוהרה, וכבר עלתה מידי השיקוע הכללי שכלל האדם עדיין נתון בתוכה, אבל היתרון הזה של הקודש המטוהר הוא שרוי בעומק הנסתר והחבוי של הנשמה. מתנה עליונה, סגולת עולמים של ישראל, היא הכרתה האלהית המטוהרה של כנסת ישראל, שהיא צריכה מטבעה הסתרה גדולה, צניעות פנימית וחשבון עצמי נפשי עמוק, עד שתתיסד עמוק עמוק בכל מעמקי הנפש. ואז בהשלמתה והשלטתה הפנימית, שכללה את כל כחות החיים, תוכל לצאת לאויר העולם להודע לעין כל, בביטוי, בהוראת פעולה ותנועה ניכרת אל החוץ. אבל החשק הפנימי להתגלות מיד אל החיים, להסביר את התוכן האלהי המתגלה בפעולות מורגשות, בסימבולים מצויירים, זהו חפץ של ההתפרסמות הבאה בלא עתה, היא יכולה לעכב את הטוהר ולעורר את הזוהם הנסתר של הארס האלילי לשוב לפעולתו המכוערה. וזהו רז מעשה העגל, הפחזות של התפרסמות המונית, בהתוכן האלהי אשר הוזרח במעמד העליון של הר סיני. ותחת אשר בעוד "שהמלך במסיבו", דיה האהבה המסותרה לרוות כל נפש, ואין צורך לריח מתפזר המורגש לעברים שונים, נתעקמה ההדרכה, ו"עד שהמלך במסיבו נרדו נתן ריחו", להגלות ולהתפרסם מה שהוא חבוי ומסותר בתוכיות רזי הלב. והפרסום מאחד את ההמוניות בירידתה ומעכר את ההכרה העליונה העומדת לנצח על כל, ולזכך את כל העולם כולו באורה הבהיר.