עבודת הקדש (גבאי)/חלק ג/פרק נז

תבנית:עבודת הקודש (גבאי)

עצ"ב. ויתעצב אל לבו יורה כפי ענינו על חולה ורוע הפנים, כאדם החולה ופניו רעים על שלא הצליחה נטיעתו, וכן הענין בכאן בשוה, וסודו כי הפנים המאירים נזעמו להיותם כלולים מן הדין יפול זה בהם, וזה סוד העצבון האמור כלפי מעלה בענין זה, וסודו כי נעצב השם הגדול אל לבו בסבת לבו ועליו, כי הוא האומר נעשה אדם, והמשכיל בדבר אשר כתבנו בו ימצא טוב זה הסוד כי נורא הוא. ובבראשית רבה א"ר ברכיה משל למלך שבנה פלטין על ידי הדריכל ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתכעס לא על ההדריכל, כך ויתעצב אל לבו. א"ר אסי משל למלך שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב אל לבו. והמלך סוד השם הגדול בנה פלטין, הוא האדם שהוא בית מושב וכסא כבוד לשבת עליו באמת ובנה אותו על יד ההדריכל כענין שכתבנו, ראה אותה ולא ערבה לו שלא השלימה הכוונה ולא המשיכה האור הנערב מהמקור כי זה תכלית הפלטין ולזה נתכעס על האדריכל:

ורבי אסי הוסיף במשל הסחורה שעשה אותה להרויח בה ולהתיחד בכבודו, ולא די שלא הרויח ולא נמשך אליו האור מלמעלה אלא שהפסיד ונסתלקה האם מעל הבנים, לפי שהחטא גרם הפרוד בין איש לאשתו ואין הברכה שורה כי אם בהיותם בייחוד אחד, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו כי מריים ופשעיהם סבה שעצבו את רוח קדשו סוד ה"א אחרונה הנקראת רוח הקדש, על שם הרוח הבא אליה מהקדש, ומעשיהם גורמים כי רוח הקדש לא עברה בארץ ונסתלק האור והשפע, ובא הדין והעצבון מהשמאל בסוד מצפון תפתח הרעה:

ולפי שהפכו את המדה כי דור תהפוכות המה מדד להם כמדתם, ויהפך להם לאויב הוא שהוא רחמים נלחם בם. וזה סוד אמרם ז"ל הרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין, והכל בקלקול מעשיהם ובחגיגה פרק קמא ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מאי במסתרים אמר רב שמואל בר אויא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו, מפני גוה, מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר רב יצחק מפני גאותן של ישראל שניטל מהם ונתנה לאומות העולם, ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של מלכות שמים, ומי איכא בכיה קמיה קב"ה והאמר רב פפא אין עצבות לפני הקב"ה שנאמר הוד והדר לפניו וגו' לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי, ובבתי בראי ליכא עצבות והכתיב ויקרא אדנ"י יהו"ה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו', שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו דכתיב הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:

יש ספרים שגורסים בהם ובבתי גואי ליכא וכו' והיא גרסת הרב המקובל ר' טודרוס הלוי ז"ל, וכתב בזה הלשון, יש ספרים שגורסים בהם ובבתי בראי לא, וטעות סופר הוא שאי איפשר כן לפום שקלא וטריא דשמעתא ולפום מאי דאיתי ראיה ממלאכי שלום דאלו אראלים חצונים נינהו דכתיב צעקו חוצה דהיינו בתי בראי עד כאן, והוא הגרסא הנכונה על דרך האמת, ולפי סוד הענין:

וזה כי בתי גואי הם הכתרים הפנימיים סוד העליה ואין שטן ואין פגע רע שם כי אם ששון ושמחה, ועליהם נאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, כי המקום ההוא למעלה ממקום אחיזת המצרים ואין להם רשות משם ולמעלה ולזה נקרא מקומו שהוא מיוחד לו לבדו ואין לזרים אתו והכל שם בריוח ואין שם לא עצבות ולא שום דאגה, ומהזרועות ולמטה נקרא בתי בראי ששם נאחזים כחות נכריות אשר הם סבת הגליות והחרבנות ומשם הבכי והמספד והצרות וכל מיני יגון ואנחה, כי הם מסתירים פני הרחמים ואז מדת הדין גוברת וגומרת הדין, וזה סוד הבכיה האמורה כלפי מעלה והמקומות ההם נקראים מסתרים, על שם שמסתירים פני החסד והרחמים, ועליו אמרו מקום יש לו להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו, הנה התבאר סוד אמרם הא בבתי גואי הא בבתי בראי:

ואמנם מה שהקשו ובבתי גואי ליכא לפי הגרסא הנכונה והכתיב ויקרא אדני יהו"ה צבאות לבכי וגו', דמשמע דאפילו בבתי גואי איכא הנה הכתוב מוכיח כן, יתבאר למבין סוד השמות הקדושים הבאים בענין, וזה יוכיח כי גרסת ובבתי גואי ליכא היא האמיתית ושאני חרבן בית המקדש דחמיר טפי למעלה ולמטה דאפילו מלאכי שלום בכו, ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יי' אמר רבי אלעזר שלשה דמעות הללו למה, אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן, בסוד עינים התחתונים עיני זעיר אנפין בשלשת גווני העינים שהם אוכם וסומק וחוור כלולים מכל הגוונים שם השלשה דמעות שרויות וירדו, כלומר לא נתבסמו הגוונים ההם הכלולים מן הדין והיא הבכיה על חרבן מקדש של מעלה ועל חרבן מקדש של מטה ועל גלות ישראל ממקומן:

ובפרק הרואה בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו, ובאידרת נשא אמר המאור הקדוש רשב"י ע"ה (ח"ג קל"ז ע"ב) בזה הלשון, תאנא בהני עינין בתרי גווני מיניהו בסומקא ואוכמא שרן תרין דמעין, וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא לישראל מחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבה מאן ימא רבה ימא דחכמתא עילאה, כלומר דאתסחון בחיוורא דמבועא דנפיק מחכמתא רבה ומרחם להו לישראל עד כאן, ואכלול בכאן ענין השינה הנזכרת כלפי מעלה לפי שהוא מענין הפרק:

איתא בפרק עגלה ערופה אמר רחבה בכל יום ויום לוים עומדים על דוכנם ואומרים עורה למה יישן אדני וגו', וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, אלא בזמן שישראל שרויים בצער ואומות העולם בשלוה לכך נאמר עורה למה תישן וגו':

ובירושלמי סוף מסכת מעשר שני, את המעוררין אותם שהיו אומרים עורה למה תישן וגו' וכי יש שינה לפני המקום, והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן וגו' ומה תלמוד לומר ויקץ כישן וגו', אלא כביכול כאלו לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה, וכן הוא אומר ובהמרותם תלן עיני:

ועל דרך האמת לא קשו קראי אהדדי הא למעלה סוד המאור העליון מקום הנקרא אריך אנפין שאין בו שום שנוי והפוך ולא צד שמאל, אלא רחמים גדולים אין שם שינה כלל, אלא עין הרחמים פקוחה תמיד ועליו נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ובאידרת נשא (ח"ג קכ"ט ע"ב) שומר ישראל דלעילא, הא למטה במקום הנקרא זעיר אנפין ששם ההפוכים ימין ושמאל פנים ואחור, ויש עינים כלולים מימין ושמאל ואינן פקוחות תמיד כעינים של אריך אנפין ועליו נאמר עורה למה תישן אדני ויקץ כישן אדני, ובאידרת נשא (ח"ג קל"ז ע"א) עורה לאתסחא בההוא חיוורא הקיצה למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון, עורה והקיצה נז הקודש שפג תרי השגחותא רחמי ונוקמין עד כאן, ולהורות על סוד הענין באו השמות אצל השינה באל"ף דל"ת. ובאידרת נשא אמר המאור הקדוש רשב"י ע"ה (ח"ג ק"ל ע"א) בזה הלשון כתיב הנה עין יי' אל יריאיו, וכתיב עיני יי' משוטטות, זכו עין יי' עינא דלעילא, לא זכו עיני יי' משוטטות דלתתא, דתנינן מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה, הה"ד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמאי הוא בן פורת עלי עין, כלומר בסבת עין דאשגח ביה וכתיב טוב עין הוא יבורך, מ"ט אקרי חד, תא חזי בעינין דלתתא אית עין ימינא ואית עין שמאלא, ואינון תרי בתרי גווני, אבל הכא לית עינא שמאלא ותרויהו בדרגא חד סלקין וכלא ימינא ובגין כך עין אחד ולא תרין:

ותאנא (שם) עינא דא דהוא עינא דאשגחותא פקיחא תדיר חיכן תדיר חדאן תדיר דלא הוי הכי לתתא דכלילן בסומקא באוכמא בחוורא בתלת גווני לא הוי תדיר פקיח דאית גביני סורטא על עינא, ועל דא כתיב עורה למה תישן אדני פקח יי' עיניך וראה בדין אתפקח אית למאן דאיתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא זכאה מאן דאשתזיב מיניה, זכאה חולקיה מאן דאשגח עלויה בחד חוור מיניהו ועל דא כתיב טוב עין הוא יבורך, וכתיב בית יעקב לכו ונלכה באור יי' עד כאן:

ומכאן יתבאר סוד העינים הנאמרים במקום ב"ה שהם מלשון גוונים על אבן אחת שבעה עינים לפי שהם כלולים מימין ושמאל ולהיות גבינים על העין שהוא סוד הדין הגובר על הרחמים, ומכסה השחור את הלבן נתיחסה השינה אל העין העליונה, וזה כשהתחתונים גורמים כן במעשיהם כי הכל כפי המקבלים כי אין שנוי והפוך ותמורה כי אם מצד התחתונים, וזה שעור מה שראינו לעבוד בו בזה הפרק: