ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכז א
ועיקרו וַתִּרְצֶה. וכן "וְרָצִאתִי אֶתְכֶם" (יחזקאל מג, כז) נכתב באל"ף אבל נקרא בבעלי הה"א.[1]
שנה – נכתב באל"ף: "יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב" (איכה ד, א). אבל נקרא בבעלי הה"א. "וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ" דמלכים (מ"ב כה, כט) נכתב באל"ף, וכן "וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא" (קהלת ח, א) נכתב באל"ף ונקרא בבעלי הה"א.
תלה – נאמר בעיקר זה בבעלי האל"ף – "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד" (דברים כח, סו), "וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי" (הושע יא, ז), "אֲשֶׁר תְּלָאוּם שָׁמָּה" (ש"ב כא, יב).
ואלה הפעלים פעלי הכפל עריכה
והם שעי"ן הפעל ולמ"ד הפעל דומות זו לזו.[2]
אלה הפעלים מפני הכפלים בשתי אותיות דומות זו לזו הפילו אחת מהן, והיא עי"ן הפעל אך למ"ד הפעל נשארה. והפילוה ברוב כמנהג העברים להקל בלשונם ברוב דבריהם. והפעלים שהם כן, כמו "וְסָבַב בֵּית אֵל" (ש"א ז, טז), "וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ" (יחזקאל כט, יט), "בָּזַזְנוּ לָנוּ" (דברים ב, לה), "וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ" (ישעיהו כח, כח), "דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ" (ישעיהו יט, ו), "וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן" (בראשית כט, ג), "וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ" (איכה ד, טז), "שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי" (זכריה ח, טו), "וְהַחְתַּתִּי אֶת עֵילָם" (ירמיהו מט, לז), "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ" (דברים לב, מג), "אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים" (ש"א ל, טז), "לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ" (בראשית לא, יט), "בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם" (משלי ח, כח), "לִשְׁדוֹד אֶת כָּל פְּלִשְׁתִּים" (ירמיהו מז, ד), "וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם" (ירמיהו מט, כח), "אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם" (ישעיהו מז, יד).
אלה הפעלים ודומיהם במעט מקומות הם שלמים,[3] וברוב הם חסרים. ושמו אל"ף במקום אות הכפל – "אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ" (ישעיהו יח, ב) – כמו בָּזְזוּ, "יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם" (תהלים נח, ח) – כמו יִמָּסְסוּ. וכן אמרו כי הנו"ן בא במקום אות הכפל במלת "חַסְדֵי יְיָ כִּי לֹא תָמְנוּ" (איכה ג, כב) – כמו תָּמְמוּ, וכן