ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכו א
קריאת האל"ף, כי משפטו על משקל האחרים חסרי הפ"א – שֶׂאֶת על משקל גֶּשֶׂת. וכן עם הכנוי "שְׂאֵתִי בְחֵיקִי" (תהלים פט, נא), "אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ" (תהלים סב, ה). ונפל האל"ף גם מהמכתב והשׂי"ן בצרי – "מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים" (איוב מא, יז). אית"ן – אֶשָּׂא. יִשָּׂא. תִּשָׂא. נִשָּׂא. יִשְׂאוּ. תִּשְׂאוּ. תִּשָּׂא. תִּשְׂאִי. תִּשֶּׂאינָה בנוח האלף, כמו "וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה" (רות א, ט). וחסרה גם מהמכתב – "וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד" (רות א, יד), "וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי" (ירמיהו ט, יז). ובא בהראות האל"ף בקריאה – "וַחֲטָאֵי גִלּוּלֵיכֶן תִּשֶּׂאינָה" (יחזקאל כג, מט), והיו"ד למשך. ושם הפעל מזה – "אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ" (ש"ב יט, מג), בפלס "יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת" (שה"ש ה, יב). ועוד שם הפעל ממנו בנפול פ"א הפועל – "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ" (איוב כ, ו) – שֵם, ושרשו נשׂא, בפלס "כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ" (מ"א יח, כז), מן הִשִּׂיג ששרשו נשׂג.
פלא. הכבד ממנו – "כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי" (תהלים לא, כב), "וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת" (שופטים יג, יט), על דרך בעלי הה"א. "וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ" (דברים כח, נט) כתוב באל"ף ונקרא בבעלי הה"א. "וְהִפְלָה יְיָ בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל" (שמות ט, ד) כתוב בה"א. "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא" (שמות ח, יח), "הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ" (תהלים יז, ז); ובנפעל – "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ" (שמות לג, טז), "נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי" (תהלים קלט, יד). ואפשר שיהיו אלה ענין אחר, ושרשם פלה בה"א. ובא בנִפְעַל ממנו מלה בשני סימני נקבה – "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי" (ש"ב א, כו). והאל"ף בפתח כמו שכתבנו ב"הֶחְבְּאַתָה" (יהושע ו, יז), וכתבנו טעם הכפל. "הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהלים קיח, כג) – עיקרו נִפְלְאָה, והומרה הה"א בתי"ו והונחה האל"ף, כמו "וְחָטָאת עַמֶּךָ" (שמות ה, טז).
קרא – קָרָאתָ. קָרָאתִי. קָרְאוּ. קְרָאתֶם. קָרָאנוּ. קָרְאָה, או קָרָאת – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה" (דברים לא, כט), כמו "וְחָטָאת עַמֶּךָ" (שמות ה, טז). קָרָאתָ. קָרָאת. קְרָאתֶן. הבינונים – קוֹרֵא בצרי, וכן כל בעלי האל"ף לבד מעטים שנמצא מפעלי האל"ף בסגול – "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת" (קהלת ז, כו), "וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן" (קהלת ב, כו), "אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע" (קהלת ח, יב), "וְחוֹטֶא אֶחָד" (קהלת ט, יח), "וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל" (ישעיהו סה, כ).[1] קוֹרְאִים. קוֹרְאָה או קוֹרֵאת. קוֹרְאוֹת. הפעול – קָרוּא. קְרוּאִים. קְרוּאָה. קְרוּאוֹת. "קֹרִאים אֶל יְיָ וְהוּא יַעֲנֵם" (תהלים צט, ו) – נכתב
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ כבר הביא כל אלה הבינונים מנחי למ"ד ה"א.