ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קיז ב
והמקור או שם הפֹעל ממנו – גֻּלּוֹת, "אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ" (תהלים קלב, א).
אית"ן – אֲגֻלֶּה. יְגֻלֶּה. תְּגֻלֶּה. נְגֻלֶּה.[1] יְגֻלּוּ. תְּגֻלּוּ. תְּגֻלֶּה. תְּגֻלִּי. תְּגֻלֶּינָה.
ומצאנו בנחי הלמ"ד פועל אשר על דרך המרובע "וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי" (ישעיהו י, יג). ותאמר ממנו כל הבנין – שׁוֹשָׁה. שׁוֹשֵׁיתָ. שׁוֹשֵׁיתִי. שׁוֹשֵׁיתֶם וכולי. הבינוני – מְשׁוֹשֶׁה, מְשׁוֹשִׁים וכולי. והפועל והפעול שוים בו, לבד היחיד, שהפועל בצרי והפעול בקמץ. והצווי – שׁוֹשֶׁה. והאית"ן – אֲשׁוֹשֶׁה. יְשׁוֹשֶׁה וכולי. וכתב אדוני אבי ז"ל שלא נזכר פועלו ממנו "כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה" (ש"ב כ, יג). ועוד נכתבנו בשרש יגה.
הִתְפַּעֵל – הִתְגַּלָּה. הִתְגַּלֵיתָ. הִתְגַּלֵיתִי. הִתְגַּלּוּ. הִתְגַּלִּיתֶם. הִתְגַּלִּינוּ. הִתְגַּלֵּיתָה. הִתְגַּלֵּית. הִתְגַּלִּיתֶן.
הבינונים – מִתְגַּלֶּה בסגול. ובא "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ" (בראשית כד, כא) בצרי. מִתְגַּלִּים. מִתְגַּלָּה. מִתְגַּלּוֹת.
המקור – הִתְגַּלֵּה בצרי, או הִתְגַּלּוֹת – "כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ" (משלי יח, ב), "וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ" (עזרא י, א).
העתידים; הצווי – הִתְגַּלֵּה בצרי. הִתְגַּלּוּ. הִתְגַּלִּי. הִתְגַּלֵינָה. או בחסרון – הִתְגַּל בפתח. ובהפסק בקמץ – "שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל" (ש"ב יג, ה).
אית"ן – אֶתְגַלֶּה. יִתְגַּלֶּה. תִּתְגַּלֶּה. נִתְגַּלֶּה. יִתְגַּלּוּ. תִּתְגַּלּוּ. תִּתְגַּלֶּה. תִּתְגַּלִי. תִּתְגַּלֶּנָה. ובא "וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה" (ישעיהו מא, כג) בקמץ העי"ן ומשפטו בסגול. וכן בא "וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ" (תהלים קיט, קיז) כמו וְאֶשְׁעֶה. "וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה" (משלי כז, טו) מורכב מן נִפְעַל והִתְפַּעֵל, והוא פעל עבר לזכר, והוא על "דֶּלֶף טוֹרֵד" שזכר, אומר כי דלף טורד ואשת מדינים נשתוה. או יהיה בינוני לנקבה אף על פי שהוא מלעיל, אומר כי אשת מדינים נשתוה עם דלף טורד, ונקדמה השי"ן פ"א הפעל לתי"ו הִתְפַּעֵל כמשפט אותיות ז"ס ש"ץ כמו שכתבנו. והו"ו היתה ראויה להדגש והוקלה כמו שהוקלו אחרים מזה הבנין, כמו שכתבנו בשלמים. וחסרון – אֶתְגַּל. יִתְגַּל. תִּתְגַּל – פ"א-הפעל
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ ולא בא לעולם בחסרון הה"א אגל יגל.