ספר חסידים תרה
מפרשים: פירוש קדמון ברית עולם

מי שעשה עבירות גדולות כגון מי שבא על אשת איש והוליד ממנה וכן כיוצא בהם מעבירות חמורות שיש להם פרי מגיע פריים בעולם הזה והעיקר שמור ומזומן להם לעולם הבא. ועל זה נאמר (משלי א לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו. ונאמר עליו עבירות שעושין פירות יש להם פירות שאין עושין פירות אין להם פירות. דבעולם הזה מגיע לו פרי מעשיו ועיקר מעשיו מוכנים לעולם הבא ליפרע ממנו עליהם נאמר בתוספתא בדין פיאה אלו דברים נפרעים מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא על עז גילוי עריות ושפיכות דמים ועל לשון הרע כנגד כולן על אלו ממהרין ליפרע ממנו בעוה"ז חוץ מפורענות שנפרעים ממנו לעולם הבא ובתלמוד ארץ ישראל חזקו בדבר זה מן הכתובים ואמר בענין עז הכרת תכרת כתיב (במדבר טו לא) הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב. הנפש ההיא עונה בה בזמן שעונה בה. כתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב הרי לגבי עז וגבי עריות כתיב (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וגבי שפיכות דמים כתיב (בראשית ד יג) גדול עוני מנשא. כשבא אצל לשון הרע מה כתיב (תהלים יב ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ואם תראה אחד מן רשעים שהשפיע לו הקב"ה טובה והנעים עליו בעולם הזה אפשר שעשה מצוה בעולם הזה ונוטל שכרו כאן כדי שנפרעים ממנו בעולם הבא כמו שנאמר (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ומתרגמים ומשלם לשנאוהי טבין דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון. מכשילו בשילום גמולו כשיעור שעשה בעולם הזה וכמו כן נאמר עוד כי הצדיק שעבר עבירות מועטות הקב"ה מייסרו בעוה"ז כשיעור מה שממרקים עליו כדי שיהא לו שכר בעולם משלם כל צדקותיו לעתיד לבא. דבר זה נאמר בתלמודנו ובתלמוד ארץ ישראל ואנו מזכירים כאן מה שאמרו בתלמוד א"י לפי שתפסו בו דרך קצרה. וכן אומר רובו זכיות ומיעוטו עבירות מיעוט עבירות שיש בידו נפרעים ממנו בעולם הזה כדי ליפרע לו משלם שכר לעתיד לבא. רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנים לו שכר מצות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליפרע ממנו משלם לעולם הבא. רובו זכיות יורש ג"ע. רוב עבירות יורש גיהנם. הרי בארו לנו בזה הדבר כי צדיקים שעשו עבירות קלות אין נפרעין ממנו לעולם הבא אלא בעולם הזה. ומי שעשה רוב זכיות ומת עד שלא נפרעו ממנו מיעוט עבירות שעשה אינו מקבל עונש כלל על עונותיו אלא מנכין לו מזכיותיו בשיעורו ובזמן שלא נפרעו ממנו בעוה"ז. ומי שמת ורובו עבירות יורש גיהנם ואינו נוטל שכר כלל על זכיותיו אלא פוחתין לו מן הפורענות בשיעורו ואם כבר גמלו הקב"ה אותו מיעוט מצות קלות שעשה בעולם הזה נפרעים ממנו על כל העבירות שעשה משלם ושכרן של צדיקים שראוי להם על זכיותיהן בעוה"ב אין דרך לכל היצור ולא לשטן לחסר ממנו כלום אלא מתקיים להם באמת ובתמים שיזכו בו אי אפשר שלא יגיע להם שכרן משלם. וכן מי שמת כשהוא רשע אין דרך להתפלל עליו כדי שיזכה עם הצדיקים כי אותה תפלה אינה מועלת כלום לפי ששכר שראוי לצדיקים אינו אלא הטורח והעסק שעסקו וסבלו בעשיית המצות והתאפקו והתחזקו מעבירות אבל מי שהלך אחר תאותו להתעדן בעבירות היאך יתכן שיהא לו חלק טוב. ודאי מבוטל ורחוק מן הדעת. ומי שהזכיר מחכמים ענין העתירה ובקשה על החוטא לא אמר אלא כדי להקל מעליו הפורענות בלבד לפי שהשכר הוא דין אמת לצדיק. הכינו לו הקב"ה על זכיותיו. ואין מדרך אמת שיחסר לו הקב"ה ממנו כלום בעולמו. וגם הפורענות דין להקב"ה על החוטא ויתכן שיעתיר אליו מי שהוא חשוב לפניו כדי להסיר מקצתו מעליו או כלו. לפי חשיבות המעתיר וכפי פורענות של חוטא. הלא תראה מי שסבור להועיל על החוטא לא אמרו אלא יכולני לפטור את העולם מן הדין. ולא אמר לזכות את החייב ואין בעתירה בעבירה שום שכר לרשע כמו שאמר על דבר זה כי הקדוש ברוך הוא כבר אמר לכל הרשעים שובו אלי והשיבו מדרכיכם הרעים ואני אבטל מכם הפורענות ואשלם לכם שכר טוב על תשובותיכם עדי והתשובה בידי אדם היא. והוא יכול לעשותה וקרובה אליו מעתירות המעתיר שאינו מאמין בה ואינו דבר בידו שיכול לעשותו. ואלו היה מגיע שכר לרשע מחמת העתירה כשמעתירים עליו היה מן הדין ראוי שיהא קבול תשובתו לפני הקב"ה לענין מתן שכרו יותר חזק וגדול ומאחר שהקב"ה קרא לרשעים לחזור בתשובה ואמר שובו אלי ואשובה אליכם וכיוצא בזה הרבה וחק לנו יום צום העשור וקראו יום הכפורים והבטיחנו לומר שבו אנו מתכפרים על עונותינו שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם. ועשיית רצונו של הקב"ה כמו כן מכפר עון ויש בדבר הזה טובה ותקנה גדולה לבני אדם המצויינין בעבודתו של הקב"ה ויש להם שכר בכך העתירה נמי מועילה להקל מן הפורענות או לדחותה ואין בדבר הזה ריחוק הדעת ולא להיות לו שכר בשבילה. שהרי נאמר ההגדה אמת משם רבותינו שהיא נאה ונתכונה לענין מה שזכרנו. ועל הדברים האלה הנאמרים משם רבותינו יש מן הדין לסמוך מלכת אחר זולתם. אמנם דין העתירה היא שוה ליום הכפורים וכמו שאמר במשנה אחטא ואשוב אחטא ויום הכפורים מכפר ואמרו בתלמוד אגב דברים הואיל כשיחטא אדם על כונת שיום הכפורים מכפר עון עליו אין יום הכפורים מכפר עליו. וגם כמו כן יש מי שחטא וסומך על העתירה אין מקבלים עליו עתירה וכן הוא דין העתירה הרי נדחה דבר האומר שיש לו שכר בעתירה ונתבטל ונתרצה על הדרך שאמרנו נמצא העונש שהעניש הקב"ה את הרשעים על תנאי שאם לא יחזור בתשובה או לא יעתיר עליו מי שעתירתו מקובלת אז יענש שכן הבננו מדברי רבותינו שאמרו יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין. ואמר רבי יוחנן על אלישע הנקרא אחר כשאמות אכבה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי יוחנן פסק קיטרא מקברא דאחר. ואלו ראיות גמורות שהעתירה מועלת נתברר מכל הדברים שהזכרנו שהשכר המיוחד לעולם הבא אין דרך לכל בריה ליכנס בו ולא לשטן ולא ל זולתו כדי שיחסיר ממנו משיעור מה שהוא ראוי לקבל כלום. ולא שיזכה החוטא ולא שיתוסף בפורענות יותר ממה שהוא חייב. כי אלה הם מדות הצדק אבל בעולם הזה אנו יודעים מדרך הדעת שיש יסורין המגיעים לקטנים ולצדיקים מפני שיש להם תקנה בדבר זה לעתיד לבא שהן עתידין לקבל עליהן שכר טוב יותר מכשיעור הצער שאירע להם. ויש בדבר זה עוד ראיה לבני אדם המצויינין בעבודתו של הקדוש ברוך הוא ותקנת דרכיהם. וכיון שיתכן עוד שינסה אותם מחמת דברי מקצת הברואים בזמן שהוא יודע שיש להם תקנה בדבר או שיוסיף בנסיונים או יקל ממנו. כל זה אין בו שום כיעור אף על פי שכבר זה ידוע ומקויים מן הדין. הרי הכתובים אומרים אותו ענין למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך ונסיון זה מענין איוב שהעיד בו הכתוב כי הוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע והתחיל להביא עליו אלו היסורים קשים וחזקים. ועקר סיבה היתה מדברי השטן. וביאר הכתוב שלא היה מחוייב בצרות וביסורים שבאו עליו. אלא הקדוש ברוך הוא התחילן כדי שיגמלהו טובה עליהם ולמען יראו כל הרואים והשומעים אותן קושי יסורים ומתקנים דרכיהם. כמו שנאמר (איוב ב ג) ותסיתני בו לבלעו חנם אינו חייב מזה שהבאתי עליו אלא לפי שגלוי וידוע לפני כי הוא ממתין ומיחל ביסורים הבאים עליו לכן הבאתי עליו וכדי שיגמלהו טוב בשכרו שהוא יותר מצרות שאירעוהו. כי יסורים המגיעים לו לאדם בעולם הזה יש מהם מה שמקבלים בתחילה לא על דבר אלא כדי שיזכו ויקבלו עליו גמול טוב ושכר גדול והוא הנקרא חנם. כי המנוסה בו אינו חייב שיבא עליו. ומהם מה שהוא פורענות ונקמה על עבירות שכבר קדמו הם והם בדרך החיוב ולא יאמר עליהן חנם ומתחזק דבר זה. ומתבאר יותר ממה שאמר הקב"ה ליחזקאל ונקוטותם בפניכם בכל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם וידעו כי אני ה' לא על חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת. מנה חטאתם וביאר הפורענות הבאה עליהם מן הדין האמת הוא שהם חייבים שתבא עליהם ואינם יסורים של חנם. שכל נסיון שבאים לבני אדם כדי שיזכו ויקבל עליהם שכר טוב כדרך הנסיון של איוב שהי' חנם כדי לזכותו עליהם. ואמרו בתלמוד בפרק השותפין ובפרק יום הכפורים כי זה השטן שהשטין על איוב הוא מלאך המות ודבר זה אינו רחוק מן הדעת הלא אמור בתורה ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. וכתיב (במדבר כב לב) הנה אנכי יצאתי לשטן. וכתיב (שמות ג ב) וירא מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו והמלאך שנראה ובידו חרב שלופה הוא מלאך המות. ולכך אמר לבלעם כי עתה גם אותכה הרגתי. וכמו כן ראה דוד אותו כמו שנאמר (בראשית יח ב) וישא עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים ואמר כי נבעת מפני מלאך ה' והוא בלא ספק מלאך המות. לפי שנשתלח להשחית העם כמו שאמור בענין. ומלאך ליהושע לחזקו במלחמה. והזהרה לשטן על איוב רק את נפשו שמור שלא תהרגהו. ויהי היום ר"ה מלאכים מזכירים מעשה בני אדם אם טוב אם רע ומבקשים לפני הקב"ה להסיר הספק מבני אדם שאומר למה הצדיקים בנעימות בעולם הזה ומביא עליהם יסורים להודיע לבני אדם צדקותיהם. וכדי להראות אתנניהם לבריות וכתיב (דברי הימים ב' יח יח) את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וכתיב (דניאל ז י) דינא יתיב וספרין פתיחו. והוא אין צריך ספר כי הוא יודע המחשבות עד שלא נוצרו אלא כמנהגנו דברה תורה בלשון בני אדם. ומביא יסורין על הצדיקים עבור דברי השטן. לפי שבר"ה פוקד כל היצורים אנו תוקעים לזכור לנו עקידת יצחק ולערבב את השטן לדחותו מעלינו: