<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרשה א

[א] "בני ישראל" בענין הזה, ואין עכו"ם בענין הזה.

"בני ישראל" -- אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה, בין משוחררת בין אין משוחררת?    תלמוד לומר "ואשה".


"בני ישראל" מה תלמוד לומר?

  • לפי שנאמר (ויקרא טו, לא) "והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" -- שומע אני בין מתוכו בין מאחריו...
  • תלמוד לומר ביולדת "ואל המקדש לא תבוא".
  • [ב] יכול, יולדת הקלה תהיה מטמאה אותו מתוכו ושאר כל הטמאים בין מתוכו בין מאחוריו?..
  • תלמוד לומר "בני ישראל"-- הרי בני ישראל כיולדות; מה יולדות אינה מטמאה אותו אלא מתוכו אף כולם לא יטמאו אותו אלא מתוכו.
  • [ג] אין לי אלא הבא מידי טומאה חמורה כיולדות; הבא בידי טומאה קלה -- טמא מת, ובועל נדה, וכל המטמא את האדם -- מנין?
  • תלמוד לומר "ולא ימותו... בטמאם את משכני אשר בתוכם"-- לרבות את כולם.


[ד] "כי תזריע וילדה"-- פרט לשילדה לפני הדיבור. או יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור וילדה לאחר הדבור?... תלמוד לומר "ואם נקבה תלד"-- אין הדבר תלוי אלא בלידה.


"תזריע וילדה"-- עד שתצא ממקום שמזרעת, פרט ליוצא דופן. רבי שמעון אומר, יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבים עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן.


[ה] "אשה כי תזריע וילדה זכר" מה תלמוד לומר?

  • לפי שנאמר "וטמאה שבעת ימים... וביום השמיני ימול" - שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה; מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה?
  • אמר ר' יהודה הריני דן: מה אם ביוצא חי --שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה-- הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה, היוצא מת --שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה-- אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה?!
  • אמרו לו לר' יהודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין! אם טיהר החי את אמו, יטהר המת את אמו?!
  • תלמוד לומר "זכר"-- לרבות את המת.


[ו] אין לי אלא בן תשעה; בן שמונה, בן שבעה, בן ששה, בן חמשה מנין?    תלמוד לומר "וילדה זכר"-- כל שתלד.
אי "וילדה", אין לי אלא הולד; מנין המפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך?    תלמוד לומר "כי תזריע וילדה"-- כל זרע שתלד.


[ז] יכול המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים תהא טמא?    תלמוד לומר "זכר"-- מה זה מיוחד שיש בו מצורת האדם, יצאו אלו שאין בהם מצורת האדם.

[ח] יכול המפלת בריית ראש שאינו חתוך, בריית הגוף שאינו חתוך, ושיש לו שני גבין ושני שדראות הואיל ויש בהם מצורת האדם תהא טמאה?    תלמוד לומר "וטמאה שבעת שמים וביום השמיני ימול"-- מה זה מיוחד שהוא ראוי לבריית נשמה, יצאו אלו שאין ראוים לבריית נשמה.


"וטמאה"-- היא טמאה ואין הולד טמא.

  • הלא דין הוא! ומה אם --שהולד גרם לה טומאה-- הרי היא טמאה, הולד --שגרם לטומאה-- אינו דין שיהא טמא?!
  • שעיר המשתלח יוכיח! שגרם לטומאה והרי הוא טהור!
  • לא! אם אמרת בשעיר המשתלח -- שאין לו טומאה! תאמר בולד שיש לו טומאה! הואיל ויש לו טומאה יהא טמא!
  • תלמוד לומר "וטמאה"-- היא טמאה ואין הולד טמא.


[ט] "וילדה... וטמאה שבעת ימים"-- שתספור שבעה לולד האחרון.

  • הלא דין הוא! מטמאה במת ומטמאה בולד. מה מצינו כשהוא מטמאה במת -- אינה סופרת שבעה אלא לטומאה האחרונה, אף כשהוא מטמאה בולד -- לא תספור אלא לולד האחרון!
  • [י] או כלך לדרך זו: מיטמאה בדמים ומיטמאה בולד. מה מצינו כשהיא מיטמאה בדמים -- אינה סופרת שבעה אלא לטומאה הראשונה, אף כשהיא מיטמאה בולד -- לא תספור שבעה אלא לולד הראשון!
  • [יא] נראה למי דומה. דנים טומאה שהיא ממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר ואל יוכיחו דמים שהם מגופה, או כלך לדרך זה: דנים טומאה שהיא ממנה מטומאה שהיא ממנה ואל תוכיח טומאת המת שאין ממנה...
  • תלמוד לומר "וילדה.. וטמאה שבעת ימים"-- שתספור שבעה לולד האחרון.


[יב] "שבעת ימים"-- יכול בין סמוכים בין מפוזרים?    תלמוד לומר "כימי נדת דותה"-- מה נדתה סמוכים אף ימי לידתה סמוכים.

[יג] "כימי נדת דותה" -- הקיש ימי לידתה לימי נדתה. מה ימי נדתה אינם ראויים לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם, אף ימי לידתה שאינם ראוים לזיבה -- אין ספירת שבעה מהם.

[יד] "דותה תטמא"-- לרבות את בועלה.

"דותה תטמא"-- לרבות את הלילות.

"דותה תטמא"-- לרבות את היולדת בזוב שלא תהיה טהורה עד שתשב ז' נקיים.