<< · סמ"ג · לאו · ר · >>


מצות לאו ר - לא לפסוק דין מוות באומד הדעת, אלא רק בעדים

כתוב בפרשת משפטים "ונקי וצדיק אל תהרוג(שמות כג, ז). בסנהדרין [דף ל"ג] תניא: מניין ליוצא מבית דין חייב, ואמר אחד יש לי ללמוד עליו זכות, שמחזירין אותו? תלמוד לומר "ונקי אל תהרוג". וזה אע"פ שאינו צדיק, שלא נצטדק בבית דין, מ"מ נקי הוא מדין מיתה שהרי יש לזכותו. ומניין ליוצא מבית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה להמיתו, שאין מחזירין אותו לבית דין לחייבו? תלמוד לומר "וצדיק אל תהרוג". זה שנצטדק בדין, אע"פ שיכול להיות שאינו נקי, אל תהרוג אותו כי לא אצדיק רשע. אם מידך יצא זכאי, מידי לא יצא זכאי, יש לי הרבה שלוחים ליפרע ממנו. ותניא שם [בדף דלעיל] דה"ה חייבי גליות וחייבי מלקיות.

ובכלל לאו זה הא דתנו רבנן בפרק אחד דיני ממונות [דף ל"ז] שאומר בית דין לעדי נפשות: שמא ראיתם שרץ אחר חברו לחורבה, ורצתם אחריו ומצאתן חרב בידו, דם מטפטף והרוג מפרפר? אם כן ראיתם, אין בדבריכם כלום. אין הורגין בעדות זו, אלא על פי ראיית שני עדים. ועל זה וכיוצא בזה נאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג" כלומר הואיל ויש צד לנקותו ולהצדיקו, אל תהרגו.