נתיבות עולם/נתיב התשובה/ד

בפרק אין עומדין (ברכות דף לד:) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך, ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורי' עומדי' שנ' שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב ואידך מאי רחוק רחוק מעבירה מעיקרא קרוב קרוב לעבירה מעיקרא ונתרחק ממנה. ויש לתמוה שיהיה בעל התשובה מדריגתו גדולה ממי שלא חטא, ולפי זה יהיה מדריגת דוד שעשה תשובה יותר גדול ממשה שלא חטא. ומכל מקום אין זה קשיא כי שאני משה דמופלג במעשים היה ומלתא אחריתי היה בו, ולא אמרו רק כאשר הם שוים הצדיק שלא עשה החטא ובעל התשובה שעשה החטא ושעשה תשובה. וטעם מחלוקת זה כי למאן דאמר בעל תשובה יותר גדול, כי התשובה אי אפשר רק מצד מדריגה יותר עליונה שהיא התפשטות מן החטא, שכאשר כבר חטא ושב בתשובה דבר זה התרחקות יותר מן החטא ממי שלא חטא והוא צדיק, שזה שלא חטא אין צריך להתגבר על יצרו כמו מי שהוא בו חטא ושב בתשובה שזהו צריך להתגבר על יצרו ומתרחק מן החטא לגמרי ולפיכך כתיב שלום לרחוק ואחר כך לקרוב, ודבר זה מבואר. ומ"ד צדיק גמור יותר עדיף מפני כי בעל תשובה היה בעל חטא והרי כיון שהיה בעל חטא יש לו צירוף אל החטא, והצדיק שהוא צדיק גמור לא היה נוטה אל החטא כלל ולפיכך צדיק גמור יותר עדיף:

ועוד יש להבין מחלוקת שלהם, כי אשר נוטה אל החמרי אין מעלתו כ"כ, וסבר רבי אבהו כי בעל תשובה שהוא מסלק עצמו מן החטא דבר זה פשיטות גמור כמו שהתבאר למעלה, כי זהו ענין בעל התשובה שהוא מתפשט ומסתלק מן החטא לכך מעלתו יותר כי אי אפשר להתפשט ולהסתלק מן החטא רק מצד הפשיטות הגמור, ולכך אמרו התשובה נבראת קודם שנברא העולם א"כ התשובה היא על העולם הגשמי ולכך שלום לרחוק והדר לקרוב, כי הבעל תשובה קרוב אל הש"י. ויש לך להבין כי מה שבעל תשובה הוא יותר עליון ויותר נבדל אלקי מן הצדיק דבר זה נרמז בה"א, כמו שאמרו במנחות (דף כט:) כי העוה"ז נברא בה"א שיש לה פתח למטה שכל הרוצה לצאת יצא ויש לה פתח למעלה שאם רוצה לשוב בתשובה ולכנוס מסייעין לו, ולמה יש לה תג שאם הוא חוזר בתשובה קושר לו הש"י כתר. והנה הכתר הזה הוא התג אשר יש על הה"א והוא למעלה מן האות, וזה מרמז כי יש לבעל תשובה אשר הוא חוזר בתשובה ונבדל מן החמרי כתר ממש, והכתר הזה כתר נבדל שהרי הוא על האות, והצד"י שמורה על האדם שהוא צדיק ג"כ יש לו כתר דבק באות אבל אין הכתר הוא למעלה על האות רק שהיא קשורה באות מאחוריו, והנה תג של ה"א שהוא על האות הוא כתר נבדל לגמרי, וזה מפני כי בעל התשובה נבדל מן החמרי לגמרי לכך הכתר הזה הוא נבדל, אבל כתר הצד"י אינו נבדל מן גוף האות לכך כתר שלו אינו נבדל כמו בעל תשובה לפי שהוא פורש מן החמרי ועשה תשובה. ולמאן דאמר כי הצדיק יש לו מעלה יותר שלא חטא כלל ולא היה לו חבור וצירוף אל הפחיתות והמחלוקת, כי יש כאן ב' בחינות כי מצד הגוף החמרי הוא החטא ומצד הזה הצדיק שלא חטא מעלתו יותר עליונה, אבל מצד הנשמה שאין מצד הנשמה החטא מעלת בעל התשובה יותר עליונה שיש אל הנשמה הפשיטות לגמרי כאשר הוא בעל תשובה כמו שהתבאר. ומחלוקת איזה מעלה יותר עליונה ולפיכך כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, כי הנביאים הם בני אדם בגוף איך אפשר שיראו בנבואתם מדריגת הצדיק הנבדל המדריגה שיהיה לו לעתיד לבא דבר זה אי אפשר, רק ע"ז נתנבאו על מדריגת בעלי התשובה שהיה נפשם מוטבע בחמרי כשהיו חוטאים ואף כי חזרו בתשובה אין לנפשם מדריגה נבדלת לגמרי ופי' זה מבואר, כך הוא דעתו ואין סותר לדעתו מה שיש תג על הה"א למבין דבר זה, ועוד יש לדעת מחלוקת החכמים האלו כי למאן דאמר בעלי תשובה יותר גדולים, כי בעלי התשובה שמסלק את החטא דבר זה הוא סלוק הגוף, והוא יותר מן הצדיק אשר הגוף הוא המונע המדריגה העליונה שהיא בעוה"ב, שהרי הצדיק לא היה גובר לבטל את הגוף שלו ולפיכך לעוה"ב שהוא העולם שאין שם פחיתות הגוף בעלי תשובה יותר, ולמאן דאמר הצדיק הוא יותר כי כאשר היה בעוה"ז לא היה נמשך אחר גופו החמרי אשר בו החטא, לכך לעוה"ב שהוא מסולק בעצמו מן החמרי לגמרי יקנה אז מעלה העליונה הוא סלוק החמרי לגמרי, וא"כ המעלה הזאת שהיא לבעל תשובה שהיה מסלק את גופו החמרי אין צריך לצדיק כי דבר זה יהי' מעצמו לעוה"ב ששם הוא סלוק הגוף וא"כ מעלת הצדיק יותר שמעולם לא היה נוטה אחר החמרי ולכך מדריגת הצדיק עין לא ראתה אלקים זולתך כי מדריגת הצדיק צפונה, ומחלוקת שלהם דבר עמוק מאוד כאשר תבין כי מדריגת הצדיק עולה עד המדריגה הצפונה לגמרי והבן זה:

ובפ"ק דעבודה זרה (דף ד:) אמר רבי יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנא' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, והיינו דאמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם וכו' ולמה עשו אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה אף אתה עשה תשובה, ואם חטאו צבור אומרים לכו אצל צבור שעשו תשובה אף אתם עשו תשובה וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאם אימא לא צריכא, ואי כתב רחמנא צבור משום דנפישי ברחמי אבל יחיד אימא לא צריכא, והיינו דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ע"כ. ותמיה על דבר זה איך אפשר לומר שהש"י גרם לדוד שיעשה חטא כדי שילמדו ממנו הדורות הבאות לעשות תשובה וא"כ למה נענש הרי הקב"ה גרם החטא. וקושיא זאת אינה קושיא, כי מה שאמרו כי לא היה דוד ראוי לאותו חטא היינו שמפני שהי' צדיק גמור הרי הקב"ה רגלי חסידיו ישמור מן החטא, וכן ישראל היו צדיקים וראוי שיהיה הש"י שומר אותם מן החטא, ומפני שיש בזה שהדורות ילמדו לעשות תשובה כי דבר זה ענין גדול, ולגודל התועלת שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה לא היה הש"י שומר אותם מן החטא, וזהו פירוש לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה. ועוד כי לא היתה הגזירה על אלו דהיינו ישראל שהיו באותו דור שיחטאו רק שהיתה הגזירה מן הש"י שיהיו חוטאים ויעשו תשובה ויהיה הש"י מקבל אותם, ומזה נדע כי הוא ית' מקבל השבים הן הכלל הן הפרט, ודבר זה הי' מסייע אל החטא שתצא הגזירה אל הפעל, ואם לא היה הגזירה מאחר שהיו צדיקים לא באו לכלל חטא רק שהיתה הגזירה בעולם שיהיו נמצאים חוטאים אשר יעשו תשובה, ומ"מ בודאי הם היו חוטאים כי לא היה הגזירה על אלו שיחטאו כלל רק כי סדר הש"י שסידר התשובה בעוה"ז מסייע להם שיחטאו, ואם לא הם היו חוטאים היה נמצאת התשובה בעולם ע"י אחרים כי לא סידר הש"י רק שתהיה התשובה נמצאת בעולם ע"י חוטאים, ולכך אמר כי לא היו ראוים לחטא רק כי הש"י אשר גזר וסידר התשובה בעולם על כל פנים מסייע:

ובאולי יקשה לך א"כ מנין לומר דהוה מסייע לזה מה שסידר הש"י וגזר שתהיה נמצאת התשובה כדי שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה, כיון שעל כל פנים צריך לומר שהיה החטא ג"כ מעצמם שמא הכל היה מעצמם. דע כי כל חטא הוא מקרה לאדם, ומי שהוא בעצמו צדיק כמו ישראל וכן דוד, כי ישראל וכן דוד מצד עצמם היו צדיקים כדמוכח הכתוב שהיו צדיקים גמורים בעצמם, לכך אין ראוי החטא שהוא במקרה יקרהו, כי איך לא יהיה הדבר שהוא בצד עצמו מכריע הדבר שהוא במקרה, בוודאי אם היו צדקות שלהם ג"כ במקרה ולא בעצם כמו שתמצא הרבה שהצדקות בהם הוא במקרה ובודאי בזה נוכל לומר שהחטא שהוא במקרה מכריע הצדק שהוא ג"כ במקרה כי מקרה אחד הכריע המקרה השני, אבל דבר כמו זה שהחטא היה להם במקרה והם היו צדיקים בעצם דבר זה אין ראוי להיות כלל, ולפיכך אמר שהיה החטא נמצא בשביל לתת פתחון פה לבעלי תשובה, ולפיכך אע"ג שהיה החטא במקרה מוכנים היו אל התשובה, אשר התשובה ג"כ אינה דבר במקרה כי התשובה היא מיסודי העולם, וכמו שאמרו במסכת נדרים (דף לט:) שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואחד מהם הוא התשובה ודבר הנברא אי אפשר שלא יצא לפעל שאם לא כן יהיה לבטלה הבריאה. ומה שלא היה התשובה יוצא לפעל על ידי רשע כי אין ראוי שיהיה יוצא לפעל התשובה על ידי רשע אשר אפשר שלא יחזור בתשובה, ואם היה חוזר בתשובה היה בא התשובה לעולם במקרה קרה שאפשר היה שלא יחזור בתשובה הרשע, והתשובה בעולם יסוד גדול ואי אפשר רק שתבא התשובה בעולם רק על ידי מי שמוכן לגמרי אל התשובה כמו ישראל שאי אפשר שלא יעשו תשובה, ומעתה לא תהא התשובה באה בעולם במקרה רק בעצם. ומה שאמר שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה, פירושו כי דבר זה הוא פתחון פה של בעלי תשובה שיעשה תשובה כי כאשר היה התשובה כבר בעולם מעתה ג"כ יעשו אחרי' תשובה שהרי התשובה בעולם כלו' המדריגה העליונה של תשובה נגלה ונמצא בעולם, ומעתה יהא פתחון פה לכל בעלי תשובה, וזה שאמר לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה, כלומר כי בעצמם צדיקים היו רק לדבר זה היו מוכנים להביא מדריגת התשובה בעולם, ואף אם היו חוטאים הרבה ועשו תשובה קין וראובן ובודאי כמה היו שחטאו ועשו תשובה, לא הי' נמצא בשביל זה התשובה על ידם בעולם ולא פתחו פתח התשובה לכל באי עולם, רק דבר זה היה על ידי ישראל ודוד שהם היו עיקר בעולם, ישראל צבור ודוד יחיד שהיה עיקר בעולם וכאשר הם פתחו פתח תשובה שייך לומר כי נמצא פתח תשובה פתוח בעולם והבן זה היטב מאוד:

ויש לך להבין איך דוד היה מוכן אל התשובה לכך אמר שהקים עולה של תשובה שלא היה התשובה נמצאת בדוד במקרה, וכן בישראל כי לא היו ראוים לזה להיות פותח פתח התשובה [רק] דוקא ישראל שיצאו ממצרים שהם ראשונים שהיו צבור הראשון, ודוד המלך הראשון ראשון גם כן כי היה המלך הראשון שהיה משבט יהודה והוא ראוי שיהיה ראש וראשון לישראל, ועוד יש לך להבין כי דוד ראוי שיהיה ראשון, ולכך אמרו במדרש (תלים פצ"ב) כי אדם הראשון נתן ע' שנים משנותיו לדוד המלך, ודבר זה כי אז העולם על עמדו שהיה חיי האדם ע' שנה והיו הכל שוים לא כמו שהיה בראשונה שלא היו חיי האדם זה כמו זה רק מחולקים בעצמם, אבל מן דוד המלך ואילך היו הכל שוים שנות האדם זה כזה ע' שנים והיה דוד התחלת העולם כמו שהיה אדם הראשון ולכך נתן לו אדם הראשון ע' שנה משנותיו. ומפני כך ראוי ישראל ודוד שהם ראשונים לפתוח פתח התשובה, וזה כי בעל התשובה הוא חוזר אל התחלתו הראשונה הוא הש"י כי הוא ית' התחלת הכל ולכך הש"י מקבל שבים מצד כי הכל ראוי לשוב אל דבר שהוא התחלה לו ומפני כך יש כאן סלוק חטא, כי כאשר שב הדבר אל התחלתו האדם בעצמו שב אל התחלתו כמו שהיא בלא חטא ועון כמו שהיה האדם בתחלת בריאתו ולכך יש כאן סלוק עון. ולפיכך ראוי אותם שהיו ראשונים והתחלה כמו שהיו ישראל שיצאו ממצרים ודוד המלך שהם התחלה בעצמם הם ראשונים לשוב אל התחלתם כמו שהם התחלה לשוב, כי ההתחלה של דבר ראשון לשוב אל הדבר שהוא התחלה שלו. ולכך ראוי לישראל ודוד שהם ראשונים והתחלה לשוב אל הש"י שהוא התחלה אל הכל והוא מקבל הכל, ובזה היה ישראל ודוד פותח פתח תשובה שהיתה בעולם במציאות, כי כאשר ההתחלה הוא שב אל הש"י שהוא התחלת הכל ואז הכל נמשך אל התחלה. ובמדרש (ב"ר פפ"ד) אמר הקב"ה לראובן מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה חייך שבן בנך פותח בתשובה שנא' שובה ישראל עד ה' ע"כ, והדבר הזה פרשנו כי ראוי הדבר שהוא התחלה כמו שהיה ראובן שהוא בכור והתחלה לשוב אל הדבר שהוא התחלה אליו, וכאשר האדם שב אל התחלתו אז האדם בעצמו שב אל התחלתו הראשונה כמו שהיה בלא חטא ולכך ראוי שיהיה הושע שהוא מראובן יהיה פותח בתשובה דוקא, והן הדברים אשר אמרנו כאשר תבין, ולכך אמרו על דוד שהוא הקים עולה של תשובה כי ראוי אליו להקים התשובה: