נתיבות עולם/נתיב הלשון/ו
אמר רבי חמא ברבי חנינא (שם) מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה אם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח, רבי אבא בר חנינא אמר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוה"ק שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתיה שלא יבא לידי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח. פירוש כי התורה מדריגתה ומעלתה עוד יותר על הלשון, כי התורה היא שכלי לגמרי וע"י השכל של תורה שהיא למעלה מן הלשון שהוא שכל הדברי בלבד, חוזר אל מקומו כאשר הגיע אל לשון הרע להיות נכרת מן העיקר, ולפיכך התורה היא תקנתן של מספרי לשון הרע ולא שום דבר אחר לגודל המדריגה שנכרת משם. ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, הנה השפלות והענוה היא עוד מעלה עליונה, וכן אמר מה שעשתה החכמה עטרה לראש' עשת ענוה עקב לסילותה כמו שהתבאר למעלה, ובשני אלו מעלות חוזר בעל לשון הרע אל מקומו העליון, וכל הדברים האלו הם סתרי חכמה מאוד בענין הלשון. ור' אבא ברבי חנינא סבר כי סיפר אין לו תקנה כלל, ודבר זה כמו שאמרנו למעלה כי החטא בלשון הרע שייך אל השכל הדברי שהוא צורת האדם אשר נקרא חי מדבר ודבר זה עיקר ושורש האדם, וכאשר יש חסרון בדבר שהוא עיקר ושורש אין תקנה לדבר זה כי יש לו העדר הגמור מצד הלשון. אבל תקנה זאת היא שלא יבא לידי לשון הרע שיהיה נכרת ונבדל מן הש"י, כי על ידי התורה יש לו המדריגה העליונה על השכל הדברי שהוא חטא לשון הרע, וכן הענוה היא ג"כ מדריגה העליונה על הלשון ששומרת האדם שלא יבא לידי לשון הרע ויהיה נכרת מן הש"י, וכל שאר הנכרתים כיון שהכריתה מגיע להם שלא מצד העיקר ולפיכך אפשר שיש להם תקנה, דומה אל האדם שגורם אליו אחר מאיבריו שהוא חולה רפואתו קרובה, אבל אם האבר שהוא עיקר כמו הלב וכיוצא בזה מתקלקל קשה התקנה על זה, כמו כן הדבר הזה כאשר סיפר לשון הרע והגיע אליו הכריתה מצד הלשון שהוא עיקר האדם כדכתיב ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא אין תקנה לדבר זה, אבל התורה היא מועילה שלא יבא לידי לשון הרע וכמו שהתבאר, כי התורה הוא השכל העליון שהוא על השכל הדברי וכאשר עוסק בתורה לא יבא לידי לשון הרע, ועוד יתבאר זה כי אלו דברים הם דברים עמוקים מאוד:
תנא דבי ר' ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות ע"ז וג"ע וש"ד כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב בע"ז אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בג"ע כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, בש"ד כתיב גדול עוני מנשוא, בלשון הרע כתיב לשון מדברת גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקת במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תלתא הורגת למספרו ולמקבלו ולאומרים עליו ע"כ. הדברים האלו מופלאים כי איך יהיה דבר זה שיהיה שקול מספר לשון הרע נגד ג' עבירות הגדולים. יש לך לדעת כי החטאים באדם הם מחולקים ואין חטא אחד כמו השני, וחלקי החטאים הראשונים אשר הם יותר חטא הם שלשה והם אלו כמו שהם מנויים בכל מקום אלו שלשה חטאים ביחד וכל חטא מאלו החטאים מיוחד, וזה כי חטא גילוי עריות הוא מצד הגוף והוא מחמת יצרא דערוה כמו שמבואר בכל מקום, ובמסכת יומא (דף סט:) ובמסכת סנהדרין (דף סד.) אמרו שם כי יש שני יצרים דהיינו יצרא דערוה ויצרא דעבודה זרה, ואלו שני יצר הרע הם כנגד הגוף והנפש כמו שבארנו דבר זה במקומות הרבה, כי מצד הגוף נוטה האדם אל הערוה שהוא מתאוה לו ומצד הנפש נוטה האדם לעבודה זרה. כי בודאי הגוף אין נוטה לעבודה זרה, שהעבודה זרה הם כחות רוחניות ושייך זה אל הנפש בפרט לא אל הגוף, ודבר הזה היה בימים הראשונים יותר כדאיתא במקומו, ועתה הוסר הדבר הגדול הזה שיהיה נטיה לנפש אל כחות חיצונות ודבר זה בארנו במקום אחר סלוק הזה בזמן הזה. ולפיכך ג"ע ראש החטאים שהוא נמשך אל יצר הרע של ג"ע, וע"ז הוא החטא השני והוא ראש החטאים מצד אחד, והוא נטית הנפש אל הרע, כמו שיש לגוף האדם נטיה אל הרע הוא היצר הרע שהוא מצד הגוף וכך יש לנפש נטיה אל הרע והוא יצרא דע"ז, כי אי אפשר שיהיה גוף האדם ונפש שלו מסולקים מן הרע בעבור שהם הפכים שזה גוף וזה נפש, וכבר התבאר בחכמה כי ההפכים כל אחד קצה מיוחד והקצה נוטה אל הרע וההעדר, ולפיכך דבק בגוף האדם הרע, וכן דבק בנפש האדם הרע ואלו הם יצרא דערוה ויצרא דע"ז, ואלו שני חטאים ראשי חטאים. אמנם שפיכות דם הוא אל האדם במה שהוא אדם, והוא אל צלמו כדכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם, כי שפיכת דם הוא אל הצלם הזה שהוא דבר זולת הגוף והנפש רק אל צלם אלקים וכל אלו דברים ידועים בחכמה. ואמר כי לשון הרע שקול כנגד כולם. וזה כי אלו ג' חטאים כל אחד חלק בלבד מן האדם אבל לשון הרע במה שהוא בנפש המדברת שהוא כל האדם הנה החטא הזה כל האדם, כי אלו ג' חטאים כל אחד ואחד חלק בלבד במה שכל אחד ואחד חלק מן האדם, ואלו חטא לשון הרע שהוא בנפש המדברת דכתיב ויהי האדם לנפש חיה בזה נכלל כל האדם. ולפיכך כתיב בחטא לשון הרע גדולות שהוא כולל שלשתן, והבן הדברים האלו מאוד. אף כי בארו קצת פירוש אחר, וזה כי האדם יש בו שלשה חלקים גוף ונפש והשכל, והערוה הוא חטא בגופו כי בודאי הערוה הוא חטא מצד הגוף שהוא מתאוה לזנות ודבר זה אין צריך פירוש, ושפיכת דמים חוטא בנפש האדם ששופך דם הנפש לכך דמו ישפך, וע"ז הוא החטא בשכל ובמחשבה כמו שידוע וכמו שהתבאר למעלה. ולכך אלו שלשה בפרט אמרינן בהם יהרג ואל יעבור, וזה כי אלו שלשה שהם חלקי הנפש, וע"י אלו ג' חטאים מקבל האדם העדר בעצמו, כי כל חטא הוא העדר האדם, וכאשר יעבור באלו חטאים אין כאן פקוח נפשות כי אלו חטאים ג"כ הם העדר האדם ובטול שלו ולפיכך יהרג ואל יעבור. ולשון הרע שהוא לנפש המדברת אשר הוא צורת כל האדם, וכל האדם שהוא כולל שלשה החלקים אשר אמרנו צורתו חי מדבר, לכך כאשר החטא בלשון שהוא נפש המדברת שזה כל האדם הוא שקול כמו כל אלו שלשה שהם חלקי האדם. ועוד כי לשון הרע הוא ע"י אלו ג', וזה כי הדבור הוא ע"י הלשון, שהלשון כלי גופני וצריך לזה כח נפשי שהוא פועל הדבור בכח הנפש החיוני, והדבור צריך אליו השכל, כי כאשר אין לתינוק השכל אינו יודע לדבר, והבהמה אין בה דעת אינה מדברת ונקרא שכל הדברי, ולכך חטא הלשון הרע שהחטא הוא על ידי גוף ונפש ושכל הוא שקול כמו אלו ג' חטאים שהם לגוף ולנפש ולשכל והבן זה, ופי' זה ברור מאוד גם כן לנבונים אך אי אפשר לפרש דבר זה רק המשכיל יבין:
ויש לך לדעת כי לא במקום הזה בלבד אמרו כי לשון הרע שקול כנגד ג' חטאים אבל דבר זה אמרו בשאר מקום גם כן, וזה אמרם בירושלמי במסכת פאה (פ"א) ד' דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע, עבודה זרה מנין הכרת תכרת הנפש ההיא וגו' מה ת"ל עונה בה מלמד שהנפש נכרתה ועונה עמה וכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו', גלוי עריות מנין ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, שפיכות דמים מנין ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, כשהוא בא אצל לשון הרע מהו אומר לא גדול ולא גדולה ולא הגדולה אלא גדולות יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. והפירוש הזה, כי אלו חטאים אינם דומים לשאר חטאים שהחטאים האלו הם אל שלשה חלקי האדם כמו שהתבאר למעלה מענין אלו חטאים כל אחד בענין מיוחד, וכאשר חוטא באלו שלשה חלקים נאבד אף מן עולם הבא, כי האדם נברא שיהיה בעולם הזה ובעולם הבא דכתיב וייצר אלקים בשני יודי"ן יצירה בעולם הזה ויצירה בעולם הבא (ב"ר פי"ד) וכאשר האדם עצם בריאתו מקולקל נאבד מן ה עולם הזה ומעולם הבא. ועוד בספרי (תצא) כי תצא מחנה על אויביך כשתהא יוצא הוי יוצא במחנה על אויביך כנגד אויביך אתה נלחם, ונשמרת מכל דבר רע יכול בטהרות ובטומאות הכתוב מדבר ת"ל ערוה אין לי אלא ערוה מנין לרבות ע"ז וש"ד וקללת השם ת"ל ערות מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו בה כנעניים כך כל המעשה שגלו בה כנעניים מסלק השכינה כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע כי חטא לשון הרע נכלל עם אלו ג' חטאים דוקא כי משפט אחד להם מן הטעם אשר התבאר. וכמו שאלו ג' חטאים הם סלוק שכינה מן הטעם אשר בארנו בפרקים מפני שהם טומאה וכלל עם אלו החטאים ברכת השם כי המברך השם כופר בעיקר איך לא יסלק השכינה שהרי הוא כופר בעיקר לגמרי. ואמר כי לשון דבר לרבות לשון הרע גם כן שגם לשון הרע מסלק השכינה, וזה כמו שאמרנו כי לשון הרע שקול נגד שלשתן ואם אחד מן אלו מסלק השכינה ואיך שלשתן ביחד בודאי מסלק השכינה, והבן מאוד הדברים האלו: