משתמש:Pashute/מגיד דבריו ליעקב הקדמה

הקדמות אלו (הראשונה והשניה)
נכתבו ע"י המלקט והמביא לבית הדפוס הרה"ק רבי שלמה מגיד מישרים דק"ק לוצק, נאמן ביתו של המגיד ממעזריטש.
המגיד מלוצק הוסמך ע"י רבו לכתוב את דברי תורתו,
ובראשו כתב הקדמה זו שהוא אחד מאבני היסוד בתורת החסידות והסברת דרכה,
וכפי שנכתבו בדף השער של הספר:
"וגודל מעלת תהלות בעל המחבר ומהות החיבור הטהור והקדוש הזה 
 יתבאר הכל באר היטב אי"ה בהקדמות הספר הזה 
 ומוטל על כל מעיין בספר הזה לקרוא ההקדמה מתחלה ועד סוף וימצא מרגוע לנפשו".


יראת הרוממות ואהבת המלך מלכי המלכים הקב"ה
יתברך ויתעלה זכרו לעד לנצח נצחים,
הוא ראוי ונכון שיהיה תקועה בלב ישראל קדושים משרתי עליון,
שהם עמו ונחלתו (תהלים מזמור אל נקמות ה') "כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזב" -
נחלת יעקב בלי מצרים בשינוי מתוך מה ידידות על פי המדרש במסכת ביצה, ר' הערה משמאל,

נחלת יעקב בלי מצרים: בפיוט "מה ידידות" למנחם בן סרוק נאמר: 'נַחֲלַת יַעֲקֹב יִירָשׁ, בְּלִי מְצָרִים נַחֲלָה'. הפיוט מיוסד על פי המדרש בגמרא בבלי פרק 'כל כתבי' (ט"ז) על המשנה "מצילין מזון ג' סעודות: 'א"ר (אמר רבי) יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר (ישעיהו הפטרת שחרית יום הכיפורים) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו': לא כאברהם - שכתוב בו (פר' לך לך) "קום התהלך בארץ לארכה וגו' ולא כיצחק - שכתוב בו (פר' ויצא) "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" אלא כיעקב: שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"

כי הם דבוקים בו ית' בו יתברך - כלומר בקדוש ברוך הוא, על פי הפסוק (בדברים פר' ואתחנן) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" הבב"ת הבלתי בעל תכלית (כלומר האינסופי) - והוא דבוק בהם כפי שמביא התפארת ישראל של המהר"ל מפראג (לז ע"ב): "הנה הדבר מבואר כי מה שאמר אנכי ה' אלוהיך, לומר כי מלכותו ואלוהותו יתברך דבק בהם והם מקבלים מלכותו ביותר מכל שאר הנמצאים"
כי הם המעט על פי הפסוק 'לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, כי אתם המעט מכל העמים' - (פרשת ואתחנן) - שהם ממעטין ומקטינים א"ע את עצמם ומאן דאיהו זעיר וכו' כל מאן דאיהו זעיר - איהו רב, ומאן דאיהו רב - איהו זעיר, דכתיב ויהיו חיי שרה מאה: חושבן רב - כתיב ביה שנה - זעירא דשָנים: חד... (זוהר פרשת שלח)
ועלינו לשבחו רמז לתפילת עלינו לשבח - סיום ואולי שיא התפילות, ולפארו ולרוממו בהגדה של פסח ובמקומות רבים נמצאים שני אלו יחד. "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם ...וכך בפיוט 'נשמת כל חי' בתפילת שחרית של שבת. ולברכו על התורה תחלה משנה נדרים פרק אלו נדרים (א' א') ..."על מה אבדה ארץ...? ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם..." ... אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה. ור' הערה משמאל פירוש המהר"ל מפראג על כך.

בהקדמה לספר תפראת ישראל (למהר"ל מפראג) הוא מסביר מדרש זה על 'ברכת התורה תחילה':

[מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר יְהוָה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ] "בפרק אלו נדרים (פ"א א) אמר רב יהודה אמר רב: "מאי דכתיב: מי האיש החכם ויבין את זאת על מה אבדה הארץ וגו' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו. שנאמר: ויאמר ה' על עזבם תורתי ולא הלכו בה. היינו ולא שמעו בקולי, היינו ולא הלכו בה. אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה".

ודבר זה מן התימה, שיהיה חורבן הארץ בשביל שלא ברכו בתורה תחילה, ולא בשביל עכו"ם וגלוי עריות ושפיכת דמים שהיו בבית ראשון.

אמנם ביאור זה, כי הדבר שהוא סיבה אל מציאות דבר אחר, הוא גם כן סיבה אל קיום מציאותו. ואל יקשה לך כי הנגר הוא סיבה לבנין הבית, ועם כל זה בהעדר הנגר יישאר הבית קיים. דבר זה אינו, כי אין הנגר סיבה לבית, רק שהוא מקרב העצים יחד, ודבר זה הנגר פועל, לא עצם הבית, והבית נעשה מן הנגר במקרה. אבל דבר שהוא סיבה בעצם אל מציאות דבר אחר, כל שכן שהוא סיבה לקיום שלו, שהרי היה סיבה שיהיה נמצא וכן גם כן הוא סיבה לקיום שלו ודבר זה מבואר במופת [תוספת הכותב: וכעין קרן או שהנר הוא סיבה לה, ובהעלם הנר תיעלם גם מציאות קרן האור].

ולפיכך אם היו מברכין על התורה תחילה לומר ברוך נותן תורה לישראל, והיה אהבה אל הש"י במה שנתן תורה לישראל, כי זה עניין הברכה על התורה שהוא יתברך מבורך על זה ואוהב השי"ת בשביל הטוב שנתן לו התורה, ואז היה זה סיבה גם כן שתהיה התורה מתקיימת בישראל, שהיה השי"ת נותן בלבם לשמור ולעשות ולקיים, אף אם היו עוברים לפעמים מצווה אחת, היו חוזרים מיד לשמור ולעשות ולקיים, וזה היה מן השי"ת אשר הוא סיבה לתורה והוא גם כן סיבה שלא תתבטל. דומה לזה, כאשר הגיע נזק אל ענף היוצא מן האילן, אז העיקר שממנו יצא חוזר וגודל גידולו מן השורש אשר היה סיבה לגידול שלו שיצא, ובלא השורש אין קיום לאילן כלל.

ולפיכך אילו היו מברכין בתורה תחילה, מה שהוא יתברך סיבה לתורה ונתן להם התורה, והיו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, מצד הדבקות הזה היה השי"ת סיבה גם כן שלא תתבטל התורה.

אבל מפני שלא ברכו בתורה תחילה, שלא היו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, לא היה כאן סיבה מקיימת את התורה בישראל, ובאו לידי זה שעברו על התורה ודבר זה גורם שאבדה הארץ.

ואמרו: דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו.

פירוש ששלוש מדרגות הם: המדרגה האחת היא מדרגת החכמה, שיש לאדם בתחתונים מה שיכול האדם להשיג.

המדרגה השניה היא מדרגת הנבואה, שהיא על הנביאים, שהם בני אדם שהם בעולם הזה ובא להם רוה"ק מעליונים.

המדרגה השלישית היא ההשגה, שהיא בעליונים, כי המלאכים הם עליונים.

וזה שאמר דבר זה נשאל וכו', כי מה שהוא יתברך סיבה לתורה, הוא יותר עליון מן מדרגת חכמים נביאים ומלאכים, כי אלו כולם הם עלולים ומסובבים [עלול הוא מה שנולד מהעילה, ומסובב הוא מה שנולד מהסיבה], ואינם מגיעים אל דבר שהוא מצד העילה דווקא, ומצד העלולים אין ידיעה לזה. כי אף אם היו נותנים הסיבה שאבדה הארץ בשביל שחטאו, לא היה זה סיבה לאיבוד הארץ, כי אם חטאו היה הש"י מקיים התורה בהם והיו חוזרים למוטב. רק הסיבה היה שלא ברכו בתורה תחילה, ובזה בא להם איבוד הארץ, ואלו היו דבקים בו יתברך במה שנתן תורה, אז היה השם יתברך עימהם במה שנתן התורה להם.

וכמו שהיה הוא יתברך הסיבה למציאות התורה בהם, היה גם כן סיבה לקיום התורה בהם ולא אבדה הארץ. אבל עתה שלא היו מברכים בתורה תחילה, ולא היו דבקים בו יתברך במה שנתן תורה לישראל, גם כן לא היה השם יתברך עימהם לקיים התורה, וזה היה גורם שאבדה הארץ.

ואל יקשה לך למה לא היו מברכין בתורה תחילה. שאין פירוש הברכה הדיבור בפה בלבד, דוודאי הדיבור בפה היו מברכים. אבל הכוונה על הברכה בעצמה, היא האהבה הגמורה והדבקות אל השם יתברך, לאהוב השם יתברך במה שנתן תורה, וזהו עניין הברכה. ואין כל האהבות שוות, כי האהבה האמיתית היא האהבה בכל לב ובכל נפש, וכדכתיב (דברים ו') ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ולא היה להם האהבה הגמורה אל השם יתברך במה שנתן התורה לישראל, ובפרט על הטובה הגדולה שהיא התורה שהיא טובה על הכל, שיש לברך הש"י ויתעלה שמו על זה בכל לבו. וכפי הטובה העליונה לא היו מברכים בכל לבם.

וזה שאמרו שם (נדרים פ"א א) גם כן: מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים שיוצאים מהם תלמידי חכמים? מפני שאין מברכין בתורה תחילה.

כי אף אם היו מברכין בפה, מכל מקום דבר הזה, שהוא נתינת התורה, צריך לברך הש"י בכל לבו, ובזה יש לו האהבה הגמורה אל השי"ת. ואף אם הוא תלמיד חכם והוא צדיק גמור רחוק הדבר הזה שיברך הש"י בכל לבו על נתינת התורה כפי הראוי. ועוד, כי התלמיד חכם, לבו דבק אל התורה כי חביבה התורה על לומדיה, ובשביל אהבתם לתורה, דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד, כי כאשר באים ללמוד תורה ואהבתם אל התורה, אין בלימוד שלהם האהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה. כי אין האהבה לשנים, כי כל אהבה היא דבקות בנאהב, ואם דבק בזה אינו דבק באחר. ולפיכך אהבת התורה שהיא חביבה עליהם, דבר זה מסלק שאין הברכה בכל לבו אל השי"ת במה שנתן התורה.

וזה שאין מברכים בתורה תחילה, ולפיכך אין יוצאים מהם תלמידי חכמים. כי אילו היו אוהבים אותו במה שהתורה נמצא מאתו יתברך, היה השם יתברך גם כן סיבה לתורה לצאת מהם תלמידי חכמים. ועתה שהם דבקים ורודפים אחר התורה עצמה בלבד, ואינם דבקים בו יתברך, במה שהוא יתברך סיבה לתורה, לא היה יוצא מאתם תלמיד חכם שיש בו תורה, שאין כאן הסיבה המשפיע את התורה הוא התלמיד חכם. וזה שאמר הכתוב (ירמי' ט') ולא שמעו בקולי, נגד התורה עצמה, ולא הלכו בה שלא לקחו התורה עם סיבתה, כי לקיחת התורה עם סיבתה נקרא הליכה בתורה לגמרי.

ומפני זה לא היו יודעים דבר זה לא חכמים ולא נביאים ולא המלאכים, כי דבר זה מגיע אל הסיבה הראשונה בפרט, ואין מגיע אל המסובב. וכל אלו הם עלולים ומסובבין. ולכן פרשה הקב"ה בעצמו.

וכן אם אין תלמיד חכם מברך בתורה תחילה, אין לוקח את התורה עם סיבת התורה, ויש כאן הסרה והפסק, ואין יוצאין ממנו תלמידי חכמים. כמו מי שלקח אילן בלא שורש אשר ממנו האילן, אז אין נמשך פרי ממנו. ולפיכך אם מברך בתורה תחילה, יוצא מהם תלמיד חכם ועושה פרי. ומפני כך כאשר האדם מכווין בתורה להש"י אשר נתן התורה, גם כן הש"י מציל אותו מן השגיאה, ויאיר עיניו בתורתו

וקדומה אלפים : אלוף חכמ"ה אלוף בינ"ה יתירה נודעת לנו צירוף של שלשה אמרות: 'אלוף חכמה', 'אלוף בינה' ו'בינה יתירה נודעת לנשים'. ר' הערה משמאל

'אלוף חכמה' מקורו בפסוק "אם אין אתה שומע לי, החרש ואאלפך חכמה!" - בסיום דברי אליהוא בן ברכאל הבוזי לאיוב (העונה הצעיר והאחרון בספר) ובהמשך לאמירתו "אם יש עליו מלאך אחד מיני אלף - להגיד לאדם ישרו? ויחננו! ויאמר: 'פדעהו מרדת משחת! מצאתי כופר!!' בביטוי זה המגיד מלוצק, זכר צדיק לברכה רומז לשמו - שלמה כשם שלמה המלך "החכם מכל אדם" ולשם משפחתו פלאם חילוף אותיות המתחיל ב'פלא' חילוף אותיות אלף, ובו גם הפסוק 'האלף לך שלמה' משיר השירים, עם כל המשמעות הנלווית באגדתות הקשורות בפסוק זה".
'אלוף בינה' מקורו בפסוק
המילה אלוף נמצאת בספר בראשית מספר פעמים בהקשר של "אלופי עשיו" ועמים אחרים. בתורה שבעל פה הוא נקרא "שרו של עשיו". בספרו דברת שלמה הרב אומר ____בע"ה להשלים______. על הפסוק במשלי: "איש תהפוכות - ישלח מדון, ונרגן - מפריד אלוף" (שמשמעותו הפשוטה היא שאדם אשר כל הזמן מתלונן, יכול להתגבר על האיש החזק ביותר, או לפרק את המשפחה (ככתוב: 'אלוף נעוריה' וכפירוש ה'מצודות': מפריד את האדם מהשר הממונה עליו - כלומר הוא מפרק את חייו עצמו) אומרים חז"ל: מפריד את האדם מאלופו של עולם (כפירוש רש"י) על פי הגמרא במסכת חגיגה (פרק 'אין דורשין' סוף המדרשים על משנה א - דף ט"ז ע"א) "דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש: מאי דכתיב 'אל תאמינו בריע אל תבטחו באלוף'? אם יאמר לך יצה"ר: 'חטוא, והקב"ה מוחל לך!' אל תאמין בו. ואין 'רע' אלא יצה"ר (יצר הרע) שנאמר 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'. ואין 'אלוף' אלא הקב"ה, שנאמר: 'אלוף נעורי אתה'. שמא תאמר 'מי מעיד עלי?'..."
ובבראשית רבה (כ') "ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת וגו'. 'איש תהפוכות ישלח מדון, ונרגן מפריד אלוף': איש תהפוכות: זה הנחש, שהיפך דברים על בוראו. ונרגן: שריגן דברים על בוראו ואמר: לא מות תמותון. מפריד אלוף: שהפריד אלופו של עולם, ומיד נתקלל. __לחפש בבמדבר רבה___ -לפי ביאורו של ר' אראל סג"ל שמשווה מקורות למרגלים הנרגנים במדבר, ובמפורש הפרידו את העם מאלופו של עולם."

ע"י על יד משה נביאו - נאמן ביתו על פי הפיוט 'אדון עולם' ומיסודו של הפסוק "...לא כן משה עבדי! בכל ביתי - נאמן הוא! (פרשת בהעלותך) ע"ה עליו השלום
ולאורה נסעה ביטוי מחודש המורכב מדברי איוב: ""בהלו - נרו עלי ראשי, לאורו - אלך חשך", דברי עשיו הרשע ליעקב אבינו עליו השלום: (בפרשת וישלח) "ועתה נסעה ונלכה, ואלכה לנגדך", ודברי משה רבנו עליו השלום בתחילת פרשת דברים: "ונסע מחֹרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם...". ור' הרחבה בהערה משמאל על פסוקים אלו

ובמדרש 'ילמדנו' על דברי עשיו בפרשת וישלח: דרש ר' אחא: אמר לו עשיו 'נהלך שנינו בעולם'. אמר לו יעקב 'טול אתה עולמך ועבור... הייתי ביום אכלני חֹרב וקרח בלילה' וראה גמרא עבודה זרה פרק ראשון: 'עשרין ושית שנין קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל...' הביטוי 'נסע ונלך לאורו' משמש הרבה את בעל התניא, ובספרות חב"ד, כך שניתן להעריך שהביטוי הגיע מהמגיד ממעזריטש או קדום יותר

ונלכה באור ה' מן הפסוק: בית יעקב לכו ונלכה באור ה' הנאמר לפי מנהג האר"י, בתפילת שחרית לפני שיר של יום בכל יום חול

למען היותנו מקושרים בו ית' אהבה עזה ועצומה
וזכרו לא יסוף מזרעינו כמו הביטוי על מרדכי היהודי, בפסוק האחרון במגילת אסתר עד סוף כל הדודות
ועד בכלל כל השרשים כולם
כי הוא מסבב כל עלמין וכו'
ותחות כל עלמין
כאשר נראה בחוש בכל דור ודור:
אשר הוא ית' לנו מעיר
לעזור ע"י הנביאים ואנשי כנה"ג כנסת הגדולה ותנאים ואמוראים והגאונים וגאוני הזמן (פר' מגילה נקראת) ויקרא המלך לחכמי יודעי העתים - מאן חכמים? רבנן, יודעי העתים - דידעין לעבר שנים ולקבוע חדשים.
ומורה דרך ישכון אור עליון על פי איוב (פרק אחרון תשובת ה' מן הסערה) "התבוננת עד רחבי ארץ? הגד! אם ידעת כולה: אי זה הדרך ישכון אור? וחושך - אי זה מקומו?" ור' לגבי אור עליון בהערה משמאל

אור עליון המהר"ל מפראג בתפארת ישראל (ז' ב') משנה את הפסוק לביטוי: "ואם כן איזה דרך ישכון אור המצוות?" והרמ"ק בפרדס רימונים שער א מביא לראשונה הביטוי 'אור עליון': וכאשר רוצה לכנס במקום הזה - האופָן העומד על ד' ממונים שזכרנו לעיל, נכנסים לפני הד' הממוני' על ד' הפתחים, ועולים כל המגינים ומתיחדים כלם ברוח א' - ומאור עליון. ונקרא כלם: 'מגן א'. וסימן: 'אנכי מגן לך'" (פר' לך לך) __לבדוק בזוהר ובספרות הקבלה___

מלמעלה - למטה מטה ביטוי בכל ספרות הקבלה. הובא לראשונה על ידי ר' משה קורדוברו בספרו פרדס רימונים שער א על פי מאמר המדרש במגילה (פרק מגילה נקראת): על הפסוק (המסכת מסודרת בחלק זה על פי פסוקי המגילה) "כי נפל תיפול לפניו" - וכשהן יורדין, יורדין עד עפר!
כמאמרם ז"ל אין לך יום שקללתו וכו' גמרא במסכת סוטה פר' (ט) עגלה ערופה (על המשנה האחרונה בפרק: משבטלה סנהדרין...) אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר...
אמנם יתרון אור מן החושך,
ואמת מארץ תצמח
ובגודל חשכת גלותינו לא עזבנו אלקינו
והאיר אל עבר פנינו אורה זו תורה הקדומה ועלומה וסתומה ומכוסה ומופלא
שכיסן עתיק יומין -
עד עת בא דברו - אמרת ה' צרופה
על ידי בוצינא קדישא התנא האלקי רשב"י זלה"ה בספר הזהר וז"ח זוהר חדש ותיקוני זהר
שמזהיר כברק לעיינין עיני העדה הם החכמים -

החכמה תחיה בעליה... לחיותינו כהיום הזה:

ע"י האלקי מוהר"ר משה קורדווירא אשר כל סתום לא עממהו
והגדיל עצה והפליא תושיה לגלות כל רז דא אור הזהר הנ"ל
בביאורו בספר הפרדס ושאר ספרים קדושים
ולימד דעת את העם לידע ולהודיע ולהודע שהוא הא־ל ית' מרוחק ונעלה מאוד ממדת הברואים
ומזהיר ומשמר ומרחק מאוד מן ההגשמה ח"ו בחכמה זו
כי הם דק שכליים, ואורות עליונים, זחיות אלהותו ית'
כאשר רוח ה' דיבר בו כי חכמת אלקים בקרבו
באשר עלה ארי' ומשבחו משחק מילים על האר"י לוריא - עם נבואת החורבן (שהיא גם נבואת גאולה) של ירמיהו הנביא 'עלה אריה מסבכו, ומשחית גוים נסע - יצא ממקמו' ובהמשך: 'כי קול מגיד מדן...'
בשבח המגיע לכתבים כתבי קודש האלקי ר' יצחק לוריא זל"ה
דנהירין לי' שבילין דרקיע במקור נאמר על ידי
ואזן וחקר תקן לפי הפסוק ___ בכתב יושר דברי אמת - תורת אמת היתה בפיהו,
לבאר הכל בפרטות
את הכל עשה יפה בעתו
עת לכל חפץ ה' בידו הצליח משחק מלים בין שני פסוקים, עת לכל חפץ בקוהלת, ו....
אמנם כן הרב הקדוש האר"י זלה"ה
בהיותו צריך להרחיב ביאור כל דבר דבור על אופניו
בפרטי פרטיות כל עולם ועולם בפ"ע
כל מדה ומדה נכונה המכונה בשם פרצופים
אשר הם דרחשים נחמדים וארוכים מאוד אשר יכלה הזמן וכו'
כאשר מבואר בהקדמת סה"ק עץ חיים
שהוא רק ראשי פרקים כמציץ מן החרכים ומגלה טפח ומכסה אלפים אמה
לא היה יכול עוד להרחיב הדיבור בהרחקת ובהפשטת הגשמיות ממנו ית'
ומה גם שלא היה לו מן הצורך כי גילה זאת רק לתלמידיו הקדושים
שהיו כבר ממולאים חכמה ובינה יתירה ולמדו דעת מספרים הקדושים של האלקי מוהרמ"ק זלה"ה.
והנה בעו"ה רבו כמו רבו הדורות מטה מטה ונתמעטו הלבבות
וכמעט נשכח חכמה זו רק אצל מעט מזעיר יחידי סגולה
וגם מהם שתו בצמא דברי האר"י זלה"ה. רק דברים כפשטן
ואחזו ותפסו בו מדה כמדתו טפח הנ"ל ע"מ להטפיח
ומטפח ועולה על דעתו דעת עליון ואין אתו יודע עד מה
כמאמרם ז"ל בס"י ע"ס בלי מה ר"ל שהם רק חיות אלוהות
כי השליכו אחרי גיוום ספרים קדמונים הנ"ל
עד אשר בחמלת ה' עלינו האיר אור ישראל ה"ה הרב אלקי הקדוש מוהר"ר ישראל בעש"ט
ותלמידיו הקדושים אשר נתאבקו בעפר רגליו לשתות בצמא את דבריו דברי אלקים חיים
כי הוא גילה מקור יקר תפארת חכמה זו
על כל קוץ וקוץ תלי תילין של הליכות עולם העליון
והתאחדותה בעולם התחתון בכל תנועה והילוך ודיבור ועובדא
כמאמרם ז"ל על חנוך שהיה תופר מנעלים ועל כל תפירה היה אומר ליקב"ה
כאשר יבא ביאורו בפנים בזה הספר אי"ה
כאשר הרבה מדבריו הקדושים הובאו ביתה יוסף
בספרים אשר חוברו יחדיו הם דברי קדשו של כבוד הרב הגאון קדישא ופרישא
מוהר"ר יעקב יוסף הכהן נ"י
והן אמת כי יראתי לגשת אל הקודש פנימה
להעלות על מזבח הדפוס דברי קדשו של אדומ"ו האלקי הקדוש מוהר"ר דוב בער בעהמ"ח זללה"ה
כי הם דברים שעומדים ברומו של עולם ומילין לצד עילאה ימלל
אשר לאו כל מוחא סביל דא
ובדבריו הקדושים רמוזים הבנת כמה מאמרים מע"ח ומכוונת האר"י זלה"ה ומזוהר
כידוע לכל שומע אמרותיו הנעימים למאות ולאלפים מגדולי עולם
ונכנסו דבריו בלבם כאש בוערת ונתלהב נפשם לעבודת הבורא
כי החיבור הוא רק כטיפה מן הים מגודל חכמתו
אשר יום ליום יביע אומר כמבוע מים חיים בקדושה ובטהרה ובפרישות מן האשה כמה שנים
ומי יוכל לספר גודל שבח מעלת קדושת הרב אדומ"ו
אשר לא יאומן כי יסופר מופתים נפלאים
אשר תפלתו ודיבורו היה נשמעת והקב"ה גוזר והוא מבטל
ועליו נאמר ותגזור אומר וכו'
אשר עינינו ראו ולא זר גודל השגת מדרגתו גבוה מאוד
והיה עניו ושפל ברך והיה יראת ה' תמיד על פניו וכבוד ה' חופף עליו כל היום
ולפעמים היה מדבר ואומר משבח הרב המובהק מוהר"ר בעש"ט הנ"ל
ושמעתי מפיו הקדוש מה אתה מתמה שהיה לו גילוי אלי' ועוד מדריגות גבוהות מאוד
והתחיל לרמז מהות מדרגות גילוי אלי' וכמה בחי' יש מה גבוה מעל גבוה.
ופ"א שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעש"ט זלה"ה למד אותו שיחת עופות ושיחת דקלים וכו.
וגם למד עמו סודות שמות הקדושים ויחודים וגם ספר מעין חכמה למד אותו ואמר לו פי' על כל תיבה
וגם הראה לי בספר רזיאל אותיות וכתב מלאכים ואמר שלמד אותו כל זה
כי כל מלאך יש לו תמונת אותיות א"ב משונה מחבירו לפי מדתו וערכו ומאיזה עולם הוא והמ"י.
וגם הראה לי בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים
ואמר לי ממש שע"י שמות אלו ידע הבעש"ט בכל חודש ניסן בכל שנה איזה ממונה ממנים על העולם
בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו.
ושאלתי אותו ולמה בר"ח ניסן
והשיב מפני שהוא ר"ה למלכים
ואמרתי לו הלא אדומ"ו אמד לי שלימד אותו כל דבר בודאי ידוע ג"כ לאדומ"ו
והשיב למה לא יהיה זה ידוע לי
רק שצריך לעשות לזה כמה יחודים ומגודל ענותנותו לא רצה לדבר ממדריגות עצמו כלום
ושאלתי אותו למה אדומ"ו אינו רוצה לגלות מדרגתו והלא "'הבעש"ט"' זלה"ה גילה מדריגתו
והשיב שהוא ג"כ לא גילה רק אפס קצהו
ומגילוי "'אליהו"' לא גילה רק אפשר קודם מותו
רק אני השגתי זה ב"ה בבואי אליו.
וכמה מעשיות קצרה היריעה מהכיל והשם יודע שהאמת אתי
והעד שאני כותב דברי אלה על ספר חיבור הקדוש הזה
וכתבתי כל זאת למען דעת כל עם ד' שאף בגלות המד הזה ובארץ טמאה הזאת
לא עזבנו אלקינו ושלח לנו צדיקים גדולים חקרי לב להחיותינו כיום הזה
ובודאי יש תמיד צדיקים אשר עליהם כל בית ישראל נשען ולמען יאמינו בה' ובעבדיו הקדושים.
כלל הדברים שבגלל הדבר הזה לא מצאתי ידי ורגלי להכניס א"ע בהדפסת הספר הקדוש הזה
אפי' לכתוב דברים כאלו היה רחוק מאוד בעיני
כי הם חכמות ראמות עד דלא יכיל למללא בפומא
כי הם כהררים התלוים בשערה
ע"ד נודע בשערים בעלה בשיעורא דלבא והמ"י.
וכ"ש להביא בכתב עט סופר יושר אמרי שפר
ואמר לי שלזה כיון התנא (אבות ו, א) ר' מאיר אומר
כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה
ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו
נקרא וכו' עד ומרוממתו על כל המעשים.
והקשו המפרשים שבתחלה כולל דרך כלל זוכה וכו' ולבסוף אצל ולא עוד פורט כל המעלות שמנה והולך,
אך הענין מובן שכשהוא עוסק בתורה לשמה ולא לשום ד"א
נמצא הוא מדובק עם כל חיותו ומלותיו להתורה שהיא חכמתו ית'
וזוכה לחכמת אלקות ראמות עד מאוד עד דלא יכיל למללא כנ"ל
ובודאי א"א לפורטם ולהביאם בכתב וזהו זוכה לדברים הרבה היינו חכמות עליוני' כנ"ל
בכל תנועה והילוך ובכל דבר שרואה וכל זה אינו משיג כ"א הוא עצמו.
אמנם יש עזד מעלות רבות ומשובחות הנראות ממנו לכל אדם לעד על חכמתו הצפונה בלבו הנ"ל
וזהו ולא עוד אלא וכו'.
וכ"ז ראינו בחוש כל המעלות שמונה התנא היה כולם באדומ"ו זלה"ה כידוע ומפורסם לכל יודעו ומכירו
מפני שעסק בתורה לשמה


ופעם א' שאל אותי אדומ"ו זלה"ה למה אין אני כותב מה שאני שומע
והשבתי לו התשובה כנ"ל גם אמרתי כי ראיתי כותבי כתבים ומקצרים מאוד מכוונת אדומ"ו
ולפעמים אינם מבינים וכותבים לפי הבנתם
ואמר לי אעפ"כ איך שיהיה נכתב הכל טוב למען היות למזכרת לעבודת הבורא ב"ה
ואמרתי לו ולמה אדומ"ו רוצה וחושק לזה כך אמר לי וכי קטן בעיניך דבר שביקש דוד המלך ע"ה
(תהלים סא, ה) "אגורה באהליך עולמים" ר"ל בב' עולמות (יבמות צו, ב)
ואע"פ כן לא רציתי לכותבן
וכ"ש עתה להעלותן על הדפוס מנעתי זה כמה [זמנים] מחמת כל הטעמים הנ"ל
ומה גם שהם ילקוטים מכמה כותבים שלקטו אחרי האמרים ולא היו מסודרים יפה בלשון מסודר
ומה גם מחמת חביבתן היו מועתקים כמה פעמים והיו משובשים מאוד וחסרים באיזהו מקומן
ואם באתי להגיה כחשקי ורצוני הייתי מוכרח לכותבו הכל מתחלה כחדשה
והיה קשה עלי הדבר הזה מאוד
אמנם אחרי ראותי עזרת ה' בגבורים בגבורה של תורה אור הנדפסים על ידינו
אחר השלמת הדפסת ספר הזהר ותיקוני זהר וספר יצירה עם פי' שושן סודות והוא מתלמידי הרמב"ן זללה"ה
ה"ה ספר תולדות יעקב יוסף וספר בן פורת יוסף עם האגרת של הרב הבעש"ט זללה"ה
חיבוריו הקדושים של כבוד הגאון החסיד וקדוש מוהר"ר יעקב יוסף כ"ץ הנ"ל
אמרתי בודאי הוא כהיום עת רצון לזכות עם ה' בדברים הקדושים כאלו
וראיתי מעשה ונזכרתי גודל חשקת ורצון אדומ"ו שהיה לזה כפי דברים הנאמרים אלי כנ"ל
ואזרתי כגבר חלצי ואנה ה' לידי כמה כתבים מכמה כותבים
והעיקר מועתק מכתיבת יד הרב המופלג וחסיד ועניו הישיש מוהר"ר זאב וואלף מק"ק הראדנא הגדולה דמדינת ליטא
והגהתי ומצאתי טעמים מוטעמים מתוקים מדבש אמרי נועם אשר זכרתים עוד רק לא היו באפשרי לכותבם מחדש ולסדרם בלשון מסודר כנ"ל
ומן השמים סייעוני וזרזני לזה ונחלמה חלום בלילה אחד אני ושותפי הרבני ומופלג הישיש מוהר"ר שמעון נ"י
לזרז אותנו בדבר זה כי שותפי הנ"ל זרזוני לזה והפציר בי זה כמה
וברוך ה' אשר הפליא לעשות עמנו וזכינו להשלים ולגמור את החיבור הטהור והקדוש הזה בכי טוב.
הלא כה דברי זעירא דמן חברייא
כעבד לפני המלך וש"ב ושאר בשרו (כלומר: קרוב משפחתו) של אדומ"ו אדוני מורי ורבי הרב' בעל המחבר זלה"ה זכרו לחיי העולם הבא

שלמה במוהר"ר אברהם מלויצק
ולע"ע ולעת עתה מתגורר פה ק"ק קהילת קודש קארעץ