משנה פאה ה א

(הופנה מהדף משנה פיאה ה א)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ה · משנה א | >>

גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגע בארץ א הרי הוא של עניים.

הרוח שפזרה את העמרים, אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לענייםג.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים בכדי נפילה.

גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לֻקַּט תַּחְתָּיו,

כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִּים.

הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים,

אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן לָעֲנִיִּים בִּכְדֵי נְפִילָה.

גדיש, שלא לוקט תחתיו -

כל הנוגעות בארץ - הרי הן של עניים.
הרוח שפיזרה את העומרים -
אומדין אותה, כמה לקט היא ראויה לעשות - ונותן לעניים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים, נפלה.

גדיש שלא לוקט תחתיו — הוא שיקבץ ערימות החיטה על מקום שלא נלקט ממנו לקט של עניים, אבל קיבצוהו והושם על הלקט. וקנסו קנס, שיתן מן הערימה ההיא, כל הנוגע ממנו בפני הארץ, מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט.

ופירוש אומדין — הוא השיעור על דרך קירוב.

פירוש נפלה — שיעור מה שזרע בה בשעת הזריעה.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

גדיש שלא לוקט תחתיו. אסף העמרים למקום אחד בתוך השדה ועדיין לא ליקטו שם העניים את הלקט:

כל הנוגעות בארץ לעניים. הא דלא אמר הכא כמו בסיפא מפרש בירוש' (הל' א) דקנסוהו רבנן משום שהגדיש על הלקט. ואפי' הגדיש חטים על גבי לקט של שעורים פטור מן המעשרות:

שפזרה את העמרים. על גבי הלקט:

כדי נפילה. מפרש בפרק המקבל (קה:) ארבעה קבין נפילה לכור זרע ואין כדי נפילה דר' יהודה דמתני' דהתם גבי מקבל שדה מחבירו ולא עשתה כמו כדי נפילה דהכא דכדי נפילה דהתם כדי זריעה מלשון עד שיזרע חטה ושעורה במפולת יד וכדי נפילה דהכא שיעור לקט שרגיל להיות כלומר שיעור שרגיל ליפול בשעת קצירה דהיינו ארבעת קבין לכור זרע. ולא בא רשב"ג לחדש דברי ת"ק אלא כלומר אין הדבר צריך אומד שכבר קצוב נפילה ועומד:

ירושלמי (שם) הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה היא לעשות ונותן לעניים וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הם של עניים. ר' אבהו בשם רבי יוחנן קנס קנסו בו שגדש ע"ג ליקטן של עניים. עד כדון מזיד אפילו שוגג אפי' כריכות אפילו חטים על גבי שעורים אפי' גדשו אחרים חוץ מדעתו אפי' קרא לעניים ולא באו רבי אמי בשם ריש לקיש דב"ש היא דאמרי הבקר לעניים הבקר . א"ר יוסי שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר דכתיב (עזרא י) כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה מנין שהוא פטור מן המעשרות. ר' יוחנן בר יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זה מעוברת בחדש אחד שהוא מוסיף לא פטור מן המעשרות הוא. פירוש דבית שמאי היא כלוגתא לקמן בפרק ו' (מ"א) אבל לבית הלל לא הוה קנסינן ליה משום דמדאורייתא חייב במעשר והעני נוהג בו דין לקט רבי יוסי סבר דאפי' לב"ה פטור משום הפקר ב"ד כדדריש מקרא דיחרם כל רכושו ור' יוחנן מייתי ראיה מב"ד שעיברו את השנה שלא כדין:

גדיש שלא לוקט תחתיו - מי שאסף והגדיש את העומרים למקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט:

כל הנוגעות בארץ לעניים- דקנסוהו רבנן ב לפי שהגדיש על גב הלקט, ואפילו הגדיש חטים על גבי לקט של שעורים הוי כל הנוגע מן החטים בארץ לעניים:

הרוח שפזרה את העמרים - על גבי הלקט:

כדי נפילה - כדי שיעור שרגיל ליפול בשעת קצירה, שהם ארבעה קבין לכור זרע, והכור הוא שלושים סאין ד. ומשום דאמר תנא קמא אומדים כמה לקט ראויה לעשות קא משמע לן רבן שמעון בן גמליאל אין הדבר צריך אומד שכבר קצוב ועומד כדי נפילה, בשלשים סאין של זרע רגיל ליפול ממנו בשעת קצירה ארבעה קבין וכך יתן לעניים:

כל הנוגע בארץ. מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט. לשון הרמב"ם:

הרי הוא של עניים. כתב הר"ב דקנסוהו רבנן וכו' ולכך אין אומדין כמו בסיפא ומפרש בירושלמי דהפקר ב"ד היה הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות:

ונותן לעניים. בתורת [לקט] ופטור מן המעשרות שמן הספק נותנים לעניים וספק לקט לקט לכולי עלמא כדפי' בסוף פרק דלעיל:

בכדי נפילה. פירש הר"ב כדי שיעור שרגיל ליפול בשעת קצירה וכו'. ואין כדי נפילה דהכא כההוא דמשנה ה' פרק ט' דבבא מציעא דהתם כדי שיעור שזורעים בה. והרמב"ם פירש הכא נמי שיעור מה שנזרע בה בשעת הזריעה. ומהאי טעמא נמי לא פסק כרבן שמעון ב"ג אבל בהדיא איתא בגמרא דב"מ [קה:] כפי' הר"ב ואף הרמב"ם בחבורו חזר בו ופסק כרשב"ג:

(א) (על המשנה) בארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט: הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) ולכך אין אומדין כמו בסיפא. ומפרש בירושלמי דהפקר בית דין הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות:

(ג) (על המשנה) ונותן כו'. בתורת לקט ופטור ממעשרות. שמן הספק נותנם לעניים וספק לקט לקט:

(ד) (על הברטנורא) ואין הפירוש הכא כמו בבבא מציעא מ"ה פ"ט. דהתם כדי שיעור שזורעים בה. והר"מ פירוש הכא כן מיהו בגמרא משמע כפירוש הר"ב:

כל הנוגעות בארץ כו':    הא דלא אמר הכא כמו בסיפא מפ' בירושלמי דקנסו רבנן משום שהגדיש על הלקט כמו שפי' ר"ע ז"ל ואפי' גדשו אחרים שלא מדעתו ואפי' קרא לעניים ולא באו קנסוהו ליתן לעניים כל הנוגעות בארץ ופטרוהו ממעשר ובירושל' מוקי לה ריש לקיש כב"ש דאמרי הפקר לעניים הפקר ור' יוחנן מוקי לה כב"ה ופטור ממעשר משום דהפקר ב"ד היה הפקר ויליף לה מקרא דכתיב בעזרא וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה והא דפטור ממעשרות מהא דתניא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עברוה מעוברת אלמא אע"פ שהוסיף חדש א' שלא כדין כל מעשיהן קיימין ופטור ממעשר כל אותו חדש שהוסיפו על שנת השביעית הרא"ש ז"ל:

כדי נפילה:    ראיתי שה"ר יהוסף ז"ל הגיה כאן וגם בפרק המקבל סי' ה' ניפלה ביו"ד אחר הנו"ן:

יכין

גדיש שלא לוקט תחתיו:    שהגדיש השבלים ע"ג הלקט:

כל הנוגע בארץ הרי הוא של עניים:    אפילו הגדיש חטין ע"ג שעורים דקנסוהו רבנן. ופטור ג"כ ממעשר. דהפקר בית דין היה הפקר אף שלא הופקר רק לעניים:

הרוח שפזרה את העמרים:    ונתפזרו ג"כ שבלים ע"ג לקט:

אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים:    ונראה לי פשוט דעכ"פ צריך לנהוג בה כמשנה ב' לעשר מה שנותן להעניים כמבואר שם:

רשב"ג אומר נותן לעניים בכדי נפילה:    כלומר כבר קצוב הדבר חלק מ"ה מהקציר:

בועז

פירושים נוספים