משנה סנהדרין ז א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ז · משנה א | >>

ארבע מיתות נמסרו לבית דין, סקילה, שרפה, הרג, וחנקב.

רבי שמעון אומר, שרפה, סקילה, חנק, והרג.

זו מצות הנסקלין.

משנה מנוקדת

אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין:

סְקִילָה,
שְׂרֵפָה,
הֶרֶג,
וָחֶנֶק.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שְׂרֵפָה, סְקִילָה, חֶנֶק, וָהֶרֶג.
זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין:

נוסח הרמב"ם

ארבע מיתות נמסרו לבית דין -

סקילה, שריפה, הרג, וחנק.
רבי שמעון אומר: שריפה, סקילה, חנק, והרג.
זו מצות הנסקלין.

פירוש הרמב"ם

הסיבה במחלוקתם בארבע מיתות בית דין בהיותם מוקדם או מאוחר, לפי שמקדימים במאמר מיתה חמורה לפני מיתה קלה. וחכמים ורבי שמעון חולקין בשריפה וסקילה איזה מהם חמור, וכן בחנק והרג. ותועלתנו לידע איזו מיתה חמורה, לפי שמי שנתחייב שתי מיתות ידון בחמורה לדברי הכל.

ואמרו זו מצות הנסקלין - רומז למה שקדם מעניין זה בפרק שקודם לזה.

ואין הלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ארבע מיתות - סקילה שרפה הרג וחנק. סקילה חמורה משרפה, ושתיהן מהרג, ושלשתן מחנק. ונפקא מינה למי שנתחייב שתי מיתות, דקיימא לן דנדון בחמורה א:

רבי שמעון אומר וכו' - ואין הלכה כר' שמעון:

זו מצות הנסקלין - הא דפרישנא בפרקין דלעיל:

פירוש תוספות יום טוב

סקילה שרפה כו'. כתב הר"ב סקילה חמורה משרפה כו' אפרש בס"ד לקמן בפ"ט משנה ג'. ומ"ש הר"ב ונפקא מינה למי שנתחייב שתי מיתות כו'. וכ"פ רש"י והרמב"ם ונ"י. ומשנה ד' דפ"ט היא. ויש לתמוה דלא נקטי המשנה דלעיל מההיא. דשנים מחייבי מיתות ב"ד שנתערבו נידונין בקלה. וי"ל דרבותא דחמירא עדיפא. ועוד י"ל דניחא להו למנקט נפקותא באדם א':

חנק. אע"ג דלא כתיב בהדיא. ארבע מיתות גמרא גמירי לה. וכל מיתה האמורה בתורה בסתם אי. אתה רשאי (לו) להחמיר עליה אלא להקל עליה. ולר"ש דאמר חנק חמורה מהרג. נאמר מיתה בידי שמים. ונאמר מיתה בידי אדם. מה מיתה האמורה בידי שמים. מיתה שאין בה רושם. אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם ואימא שרפה מדאמר רחמנא בת כהן בשרפה. מכלל דהא [בת ישראל] לא בת שרפה היא. [הלכך מות יומת הנואף ע"כ חנק הוא [רש"י]. גמרא דף נ"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) מ"ד פ"ט. והא דלא נקט המשנה דלעיל מההיא דשנים מחייבי מיתות ב"ד שנתערבו נדונין בקלה. וי"ל דרבותא דחמירא עד. יפא. ועוד י"ל דניחא למנקט נפקותא באדם אחד:

(ב) (על המשנה) חנק. אף על גב דלא כתיב בהדיא, ד' מיתות גמרא גמירי לה. וכל מיתה האמורה בתורה בסתם אי אתה רשאי להחמיר עליה, אלא להקל עליה. ולר"ש כו', מה מיתה ביד"ש אין בה רושם אף כו'. ואימא שריפה, מדבת כהן בשריפה מכלל כו'. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ארבע מיתות וכו':    גמרא אמר רב הונא כל מקום ששני חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר חוץ משבעה סמנים ורב פפא סבא משמיה דרב אמר גם ד' מיתות ורב הונא מודה ליה אלא דבפלוגתא לא קמיירי ורב פפא מוסיף סדר יום הכפורים ורב הונא בריה דרב יהושע מוסיף גם סדר התמיד ולאפוקי שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה צריך להקדימו במעשה כגון סדר שמנה בגדים של כהונה גדולה דמכנסים קודמין בלבישה ולא הקדימו לשנותם כסדר ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחלה אבל אי אפיך לית לן בה כגון דברי סדר חליצה דבין שהקדים חליצה לרקיקה או רקיקה לחליצה מה שעשוי עשוי. שבעה סמנים דבפ"ט דמסכת זדה הסדרן בעינן דהכי קתני התם בסיפא בהדיא העבירן שצא כסדרן לא עשה כלום וד' מיתות מדקא פליג ר"ש בסיפא ש"מ דוקא קתני וסדר יומא דתנן כל מעשי יום הכפורים האמור על הסדר ואם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום משום דחוקה כתיב ביה וסדר התמיד דתנן זהו סדר התמיד אלא דאיכא מאן דס"ל דזהו למצוה בעלמא ואי אפיך לית לן בה:

רש"א שריפה וכו':    ור' ישמעאל נמי ס"ל בברייתא דבגמרא דשריפה חמורה וה"ה דס"ל כותיה דסייף קיל כמו שכתבו תוס' ז"ל בדף נ"ג וכן ר' יונתן ס"ל כותיה בברייתא דחנק חמור מהרג. ועיין בת"כ פ' עשירי דפ' קדושים:

זו מצות הנסקלין:    הא דפרישנא בפירקין דלעיל בית הסקילה וכו' ומשום דבעי למיתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד הדר ונקיט להאי והכי מפ' לה בגמרא. וביד רפי"ד דהלכות סנהדרין:

תפארת ישראל

יכין

וחנק:    סקילה חמורה משריפה, ושניהן יותר מהרג, ושלשתן יותר מחנק, ונפקא מנה, דהמתחייב שני מיתות, נידון בחמורה, ובנתערבו שני חייבי מיתות נידון בקלה:

והרג:    ס"ל שריפה חמורה מסקילה, וחנק מהרג:

זו מצות הנסקלין:    אפרקן דלעיל קאי:

בועז

פירושים נוספים