משנה מקואות י א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק י · משנה א | >>

כל ידות הכלים שהכניסן שלא כדרכן, או שהכניסן כדרכן ולא מרקן, או שמרקן ונשברו, הרי אלו חוצציןא.

כלי שהטבילו דרך פיו, כאילו לא טבל.

הטבילו כדרכו בלא זבורית, עד שיטנו על צדו.

כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע, אינו טהור, עד שיטנו על צדו.

צלוחית שפיה שוקע, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה.

קלמרין הדיוטות, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה.

וקלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה בצדה.

נוסח הרמב"ם

כל ידות הכלים -

שהכניסן שלא כדרכן,
או שהכניסן כדרכן ולא מירקן,
או שמירקן ונשברו - הרי אלו חוצצין.
כלי שהטבילו דרך פיו - כאילו לא טבל.
הטבילו כדרכו בלא זיבורית - עד שיטנו על צידו.
כלי שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע -
אינו טהור - עד שיטנו על צידו.
צלוחית שפיה שוקע -
אינה טהורה - עד שיטנה על צידה.
קלמרין -
אינה טהורה - עד שיקבנה מצידה.
קלמרין של יוסף הכוהן - היתה נקובה מצידה.

פירוש הרמב"ם

אמרו פה שלא מרקן, הוא לקוח מן "ומורק ושוטף במים"(ויקרא ו, כא), והכוונה שהוא יניח ידו ביד הכלי עד שיכניס המים בו, כי רוב הידות הם חלולות.

ואמרו או שמרקן ונשתברו - רומז אל כלי המתכות לבד, אם תשבר היד ולא יבנה אבל נתמעך קצתו, אשר אי אפשר למים להכנס לאלה המקומות המגולים. וכן ביאר בתוספתא שהדיבור בידות החלולות ובאשר אפשר בהם שיתגלו.

הטבילו דרך פיו - שישים פי הכלי למטה על פני המים ומושבו מלמעלה, כי המים לא יגיעו אל תוך הכלי כולו, כי האויר ישאר בו מוחש וידחה המים.

וזיבורית - הוא הדבר השפל.

ואשר ירצה בו פה הוא אשר הטביל את הכלי ולא ישקיע קצותיו בטבילה אם יהיו לו זויות ותוספות, ואולי היה בקצת הכלים תוספות מה היו קורין אותו זיבורית, אי אפשר שיכנסו בם המים עד שיטם על צדם.

פיה שוקע לתוכה' - שתהיינה השפתות כפופות לתוך הכלי כזאת, וברוב (לא) יעשה כזה:

inset

וקלמרין הדיוטות - בלעז "קלמר".

וזאת תעשה מעופרת כפופה לתוכה, עד שאם תתהפך לא ישפך מה שיש בה מהדיו, והיא ברוב נעשית אצלנו, והנה בלי ספק תצטרך שינקב בצדה עד שיבואו המים לזאת הכפיפה, וזו היא צורתו:

inset

פירוש רבינו שמשון

כל ידות הכלים. כגון יד הקורדום וכיוצא בהן שהכניסם בברזל בעקום שלא כדרכן:

לא מרקן. שלא גמר הכנסתן מן לשון ומירק אחר שחיטה על ידו ביומא בפרק אמר להם הממונה (דף לב:):

או שמרקן. שגמר הכנסתן ונשברו:

כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל. אין לפרש מפני שהמים נשאבין לתוכו דהא תינח במקוה שאין בו כי אם ארבעים סאה מכוונות אבל מקוה שמימיו מרובין מאי נפקא ליה מינה הרי אחרי כן כשהכניסו כולו במים מים שבתוכו מושקין למי המקוה ועלתה לו טבילה אלא היינו טעמא משום דכל כלי שבתחלת הכנסתו במים כופהו על פיו אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפי' מכניסו כולו:

בלא הזיבורית. אית דגרסי בלא הזיברין ופי' בערוך שלא הטביל בית ידו וקשה לפירושו דמאי עד שיטנו על צדו ושמא צרות הם ואין המים באין בהן בזמן שיושב כדרכו עד שיטנו וכן כל הני דמתני' כולהו טעמא כדי שיבאו המים בכולם:

תניא בתוספתא (פ"ז) כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן הרי אלו אין חוצצין נתן הזפת והשעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו אין חוצצין הכניסן שלא כדרכן הרי אלו חוצצין נתן הזפת והשעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו חוצצין: כל ידות הכלים שנשתברו כגון יד המגל והסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין ואם לאו חוצצין מגל שנשברה ידה מן הסיטה ולפנים אינה חוצצת מפני שהיא כבית הסתרים מן הסיטה ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתו ראשונה אינה חוצצת ואם לאו חוצצת סירגה בגמי או במשיחה הרי זו חוצצת שירפה בשרף הרי זו אינה חוצצת. פי' בין במקום הנקב שדרך אומנין למלאותו. בין במקום הנצוק מלשון (שמות לז) ויצוק לו שדרך אומנים משימין על היד כמין טבעת ותחתיה זפת ושעוה להדביקה היטב: מן הסיטה ולפנים כך כתוב בספרים ושמא משפה ולפנים הוא: סירגה כמו (חולין דף קכה:) סירגי החלונות: שירפה דבקה בשרף:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל ידות הכלים כגון יד הקרדום וכיוצא בה שהכניסה בברזל: שלא כדרכה - בעיקום:

ולא מירקן - לא גמר הכנסתן. לשון ומירק אחר שחיטה על ידו, במסכת יומא [דף ל"ב]:

או שמירקן - שגמר הכנסתן ונשברו:

כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל - דכל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו, אין המים נכנסין לתוכו לעולם ב אפילו מכניסו כולו, עד שיטנו:

בלא הזיבורית - שלא הטביל בית ידו, או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו. ולהכי קרו ליה זבורית, שאינו עיקרו של כלי. ואין המים באין בהן עד שיטנו על צדו. וכל הני דמתניתין כולהו טעמא [כדי] שיבואו המים בכולן:

קלמרין - כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר"ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד ג:

פירוש תוספות יום טוב

או שמרקן. ונשברו הידות ואינן משמשין עוד מעין מלאכתן ראשונה [כדתניא בתוספתא והביאה הר"ש] חוצצין הידות מה שהן תחובין בברזל ומהודקים ואין המים נכנסין בהן. כיון שאינו עומד להתקיים כך חוצצים. מהר"ם:

כלי שהטבילו דרך פיו. כתב הר"ב דכל כלי שבתחלת הכנסתו וכו'. כי האויר ישאר בו מוחש וידחה המים. הרמב"ם. ומהר"ם כתב אם לא שיהיה פיו רחב ביותר:

בלא הזבורית. פי' הר"ב בית ידו או דבר הנוסף. וכן פי' הרמב"ם וכתב דזיבורית הוא הדבר החסר ובנא"י הדבר האפל והנקל והפחות ע"כ. ועיין ברפ"ה דגיטין. והראב"ד בפ"ג מה"מ [הלכה יב] גורס זרבובית. ומפרש שהכלי שיש לו שתי פיות נקרא זרבובית ומביא ראייה מויקרא רבה ומתני' ה"פ כלי שהטבילו כדרכו שוליו למטה ואין לו זרבובית הוא פה שני לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו שהכלי שאין לו אלא נקב א' אין המים נכנסים בכולו מפני הרוח ואילו היה לו פה שני בצדו אפי' לא יטהו על צדו יכנסו בו המים ע"י אותו הנקב ע"כ. וז"ל מהר"ם בלא זיבורית ההר"ר )שמעון פי' כעין קנישקנין כלי שקנים יוצאים ממנו כדאמרינן בויקרא רבה בפסוק והוא ישקוט השותים במזרקי יין (עמוס י) כוסות שיש להן זרבוביות. ונ"ל הל' דבר המוסף ומתרבה מל' [קדושין מט] אשתרבובי אשתרבוב דזיין ושי"ן מתחלפים כמו מנעל של זרב דסוף מס' כלאים מל' שרב. ובלשון מקרא יזורבו נצמתו [איוב ו] כמו שרב ושמש ע"כ:

קלמרין. כתב הר"ב ואם הטבילו כדרכו כו'. קשה דא"כ במטהו על צדו סגי ולמה בעינן שינקבנו ולכן צריך לפרש שאפילו אם יטהו על צדו אין המים נכנסים כו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) חוצצין. מה שהידות תחובים בברזל ומהודקים ואין המים נכנסים בהן, חוצצים, כיון שאינו עומד להתקיים כך. מהר"ם:

(ב) (על הברטנורא) אם לא שיהא פיו רחב ביותר. מהר"ם:

(ג) (על הברטנורא) וצריך לפרש, דאפילו במטהו על צדו אין המים נכנסים בו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ולא מירקן:    פי' הרמב"ם ז"ל אומרו פה שלא מרקן הוא לקוח מן ומורק ושוטף במים והכוונה שהוא יגיע ידו ביד הכלי עד שיכניס המים בו כי רוב הידות הן חלולות וזה שאמר או שמרקן ונשברו רומז אל כלי מתכות בלבד אם תשבר ונתמעכה קצתה עם קצתה אשר אי אפשר למים להכנס לאלה המקומות וכן ביארה התוספתא שהדבור הלז הוא בידות החלולות ובאותם שאפשר שיפחתו וידבקו שני דופנותיו זה בזה ויסתם החלל וזהו בכלי מתכות ע"כ וכן פי' ג"כ בפ"ג דהלכות מקואות צ"ל בלא זבורית וגרסת הראב"ד כו' והוא התחלת הדבור: וגרסת הראב"ד ז"ל שם בהשגות בלא זרבובית והוא כלי שיש לו שני פיות נקרא קנישקניז וה"פ דמתני' כלי שהטבילו כדרכו כלומר שוליו למטה ואין בו נקב זולת פיו והיינו בלא זרבובית לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו שע"י כך יכנסו המים בכולו שאילו היה נקב בצדו דהיינו זרבובית לא היה צריך להטותו על צדו שאפי' יטבילנו דרך שוליו ע"י הנקב שבצדו יכנסו המים בכולו כן פי' שם מהר"י קארו ז"ל לפי פי' הראב"ד ז"ל וגירסתו ואית דגרסי זבורית וי"ס זוברית ופי' הרא"ש ז"ל שהוא צואר ארוך של הכלי כמו שעושין לכלי זכוכית. ובערוך פי' בלא זבורית פי' טבלו ולא הטביל בית ידו ויש אומרים ולא זבורית פי' לא עלתה לו נקיות וטהרה ע"כ והביאו בשמו בספר הרוקח סי' תפ"א:

צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שינקבנה מצדה:    ס"א עד שיטה אותה על צדה וקשה לי עלה דהאי גירסא דמ"ש מקלמרין שפיהן ג"כ שוקע לתוכן דלא סגי בהטייה על צדן. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בחבורו צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צדה. קלמרין אינה טהורה עד שיקבנה מצדה כדי שיכנסו המים לעקמומיות שבה ע"כ ולפי זה ניחא אבל כאן בפי' מתני' פירש בין בצלוחית בין בקלמרים שפיהן כפוף לתוכן:

תפארת ישראל

יכין

שהכניסן שלא כדרכן:    כיד הקרדום שהכניסו תוך הברזל בעיקום:

ולא מרקן:    לא גמר הכנסתן:

או שמרקן ונשברו:    שנשבר היד ואין ראוי עוד לתשמיש הראשון:

כאילו לא טבל:    דבפה כלי למטה. לא יכנסו מים לכלי:

הטבילו כדרכו בלא זבורית:    צואר ארוך שלכלי. ומדאינו מעיקר הכלי. נקרא זבורי':

עד שיטנו על צדו:    כדי שיכנסו המים:

צלוחית שפיה שוקע:    ואפי' כשיטה לא יכנסו המים:

קלמרין:    דינטענפאס:

הדיוטות:    פיהן שוקע שלא ישפך הדיו כשיתהפך:

בועז

פירושים נוספים