משנה יבמות יד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יד · משנה א | >>
חרש שנשא פיקחת, ופיקח שנשא חרשת, אם רצה יוציא, ואם רצה יקייםא.
כשם שהוא כונס ברמיזה, כך הוא מוציא ברמיזה.
פיקח שנשא פיקחת, ונתחרשה, [אם רצה יוציא, ואם] רצה יקיים.
נשתטית, לא יוציא.
נתחרש הוא או נשתטה, אינו מוציא עולמית.
אמר רבי יוחנן בן נורי, מפני מה ד האשה שנתחרשה יוצאת, והאיש שנתחרש אינו מוציא.
אמרו לו, אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת, שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.
משנה מנוקדת
חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת,
- אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם;
- כְּשֵׁם שֶׁהוּא כוֹנֵס בִּרְמִיזָה, כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִּרְמִיזָה.
- פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם.
- נִשְׁתַּטֵּית, לֹא יוֹצִיא.
- נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה,
- אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית.
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצֵאת,
- וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא?
- אָמְרוּ לוֹ:
- אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְּגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת;
- שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ,
- וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ:
- אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְּגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת;
נוסח הרמב"ם
חירש - שנשא פיקחת,
- ופיקח - שנשא חירשת,
- אם רצה - יוציא.
- ואם רצה - יקיים.
- כשם שהוא כונס - ברמיזה,
- כך הוא מוציא - ברמיזה.
- אבל פיקח שנשא פיקחת - ונתחרשה,
- אם רצה - יוציא.
- ואם רצה - יקיים.
- נשתטת - לא יוציא.
- נתחרש הוא, או נשתטה - אינו מוציא עולמית.
[ב] *הערה 1: אמר רבי יוחנן בן נורי:
- וכי מפני מה אמרו -
- האישה שנתחרשה - יוציא,
- והאיש שנתחרש - אינו מוציא עולמית?
- וכי מפני מה אמרו -
- אמרו לו:
- אינו דומה האיש המגרש - לאישה המתגרשת,
- האישה יוצאה - לרצונה, ושלא לרצונה,
- והאיש אינו מוציא - אלא לרצונו.
- אינו דומה האיש המגרש - לאישה המתגרשת,
פירוש הרמב"ם
אמרו נשתטה לא יוציא - ואפילו היא יודעת לשמור גיטה, וטעם זה לפי שהיא בקלות דעתה תפקיר עצמה לזנות ולכך לא יגרשנה.
ואל תפשע באלו המשניות כולם בעיקר שהקדמתי לך, והוא כשהנשואין גמורין והגרושין אינן גמורין מפני כך אינו מקיים, אלא הדין הוא שלא יוציא עולמית:
משנה ב [נוסח הרמבם]
רבי יוחנן בן נורי אין הפרש אצלו בין אשה שנתחרשה לאיש שנתחרש לא יוציא, ולכך שאל בתמיהה על זה ההפרש שעשו חכמים בין איש לאשה. ואמרו טעם בזה.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חרש - כשם שכונס ברמיזה. כלומר כקידושין כך גרושין. ב וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא:
ונתחרשה - אע"פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן:
אם רצה להוציא יוציא - דלא בעינן דעת האשה:
נשתטית לא יוציא - ואע"פ שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה, ג תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
נתחרש הוא - לאחר קדושין, הואיל והיו קדושיו קדושין גמורים לא יוציא עולמית, שאין גרושין שאינן גמורים מפקיעין קידושין גמורים:
פירוש תוספות יום טוב
ואם רצה יקיים. הא פשיטא אלא אגב דתנא יוציא תנא יקיים. תוספות:
כשם שהוא כונס ברמיזה. כתב הר"ב כלומר כקדושין וכו' וז"ל רש"י ונ"י מה טעם קאמר כלומר כקידושין וכו':
כך מוציא ברמיזה. עיין במשנה ז' פ"ה דגיטין:
נשתטית לא יוציא. פירש הר"ב מדרבנן והיינו טעמא דהכא לא קתני עולמית כמו בנשתטה הוא דקתני עולמית. גמרא. וכתב נ"י דלפי שאין גרושיו כלום מן התורה קתני האי לישנא שאין לגרושין תקנה עולמית. שאפילו נשאת בגט זה ויש לה בנים תצא. משא"כ בחרשת דבדיעבד אם נשאת לא תצא ואע"פ שאין לה בנים. ואפשר שאם נתגרשה תנשא אפילו לכתחילה. הריטב"א ז"ל:
אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה וכו'. מפרש בגמרא דלדבריהם קאמר לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש. אשה לא מגרשה. אלא לדידכו מ"ש אשה ומ"ש איש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) יקיים. הא פשיטא, אלא אגב דתני יוציא תנא יקיים. תוספ':
(ב) (על הברטנורא) מה טעם קאמר כלומר כקדושין. רש"י ונ"י:
(ג) (על הברטנורא) וה"ט דהכא לא קתני עולמית כמו בנשתטה הוא דקתני עולמית. גמרא. וכתב נ"י לפי שאין גרושיו כלום מן התורה קתני האי לישנא שאין לגירושין תקנה עולמית שאפילו נשאת בגט זה ויש לה בנים תצא, משא"כ בחרשת דבדיעבד אם נשאת לא תצא ואע"פ שאין לה בנים. ואפשר שאם נתגרשה תנשא אפילו לכתחלה. הריטב"א ונ"י:
(ד) (על המשנה) מפני מה כו'. מפרש בגמרא דלדבריהם קאמר לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה לא מצי מגרשה אלא לדידכו מ"ש אשה ומ"ש איש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חרש שנשא פקחת וכו': ביד פ"ד דהלכות אישית סי' ט' ובפ' ב' דה' גירושין סי' י"ז ושם פ' י' סי' כ"ג:
אם רצה יוציא: מלת להוציא נמחקה:
כשם שהוא כונס ברמיזה: פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א) ורמיזה דוקא נקט תנא ולא קפיצה כמו שכתבתי בפ הנזקין סי' ז':
נשתטית לא יוציא וכו': רוב פרק זה בפירקין דלעיל דף ק"י:
נתחרש הוא או נשתט: שם פ' מי שאחזו דע"א והרכנת הרא"ש משמע משם פ' מי שאחזו ריש דע"א דהוי רמיזה. ומשמע דהכא אין צרי' לבודקו בהרכנת הראש ג' פעמי' כדאמרי' התם גבי נשתתק משום דהכא כשם נכנס ברמיזה כל דהו כך הוא מוציא ברמיזה כל דהו בלא בדיק' שלש פעמים. אח"כ דקדקתי וחפשתי וראיתי שרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל באה"ט סי' קכ"א הביא דין חרש שמוציא ברמיזה כשם שכנס ברמיזה אחר שהביא דין מי שנשתתק שבודקין אותו שלש פעמים משמע דעלה קאי ודרמיזה דחרש הוי נמי בבדיקה שלש פעמים כדין מי שנשתתק וכן ג"כ העתיק רבינו הגדול מהרי"ק שם בספר שלחן ערוך שוב חפשתי ומצאתי שבבית יוסף שם אה"ע סי' ק"כ האריך במי שנשתתק וכתב בכתב ידו שיכתבו ויחתמו ויתנו גט לאשתו אם צריך לבודקן אם לאו וגם בכסף משנה פ"י דה"ג. שוב מצאתי שכתב באה"ע בסי' קכ"א בב"י חקירה זו מבוארת וז"ל ומפשט המשניות דפ' חרש והניזקים נראה שחרש גמור שנשא כשהוא חרש ברמיזה סגי ליה לגרש ואינו צריך בדיקה דבדיקתו אינה מוציאה אותו מחזקת דעתא שגישתא דהא אם נשאה כשהוא פקח ונתחרש אינו מגרש אפי' ע"י בדיקה והיכא דנשאה כשהוא חרש מש"ה שרינן ליה לגרש אע"ג דדעתיה שגישתא כשם שכנס ברמיזה ולא היו קדושין גמורים כך מוציא ברמיזה וכן משמע לכאורה מדברי הפוסקים ז"ל מדלא הזכירו בדיקה אלא בנשתתק אבל מצאתי לרבינו ירוחם שכתב בח"ג שגם החרש צריך בדיקה כדין מי שנשתתק ולמה שכתבתי בסמוך דלהרשב"א ז"ל אלם מעיקרו ג"כ אינו מגרש אלא בבדיקה דומיא במי שנשתתק אפשר דגם חרש בעי בדיקה עכ"ל ז"ל:
נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית: בגמ' דייק אביי דגבי דידה דהוי מתקנת חכמים כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדמפר' בגמ' קתני לא יוציא אבל גבי דידיה דהוי מדאוריתא קתני לא יוציא עולמית. ועיין בהר"ן ז"ל פ' התקבל דף תקפ"ד. ועוד דייק אביי התם בפ' מי שאחזו דעולמית דקתני אתרוייהו אנתחרש ואנשתטה אנשתטה כדאמרי' והא דקתני ליה אחרש אשמועי' אפי' יכול לדבר ע"י כתב פי' שיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט אתם פלוני ופלוני אעפ"כ לא יוציא. ביד פ"א דהל' גירושין סי' ב' ובטור א"ה סי' מ"ד וסי' קי"ט וסימן קכ"א וכולה פרקין באבן העזר סימן עק"ב וסימן קע"ה:
תפארת ישראל
יכין
חרש שנשא פקחת: דאינו קדושין דאורייתא:
אם רצה יוציא ואם רצה יקיים: קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל:
אם רצה יוציא ואם רצה יקיים: דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין:
נשתטית לא יוציא: אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה:
נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית: להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש:
אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא: דס"ל דבשניהן לא יוציא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת