מצוה:להביא ביכורים למקדש
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
(שמות כג, יט)
היא שצונו להוציא הביכורים ולהביאם למקדש. והוא אמרו יתברך "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". ומבואר שהמצוה הזאת אינה נוהגת אלא בפני הבית, ולא יבואו אלא מפירות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן, ומשבעת המינין.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורים, ושם התבאר שהבכורים נכסי כהן.
להביא ביכורים למקדש, והוא הפרי הראשון שמתבשל באילן שחייבין אנו להביאו שם וליתנו לכהן. ולא כל האילנות במצוה זו מן התורה אלא שבעת המינים בלבד שנשתבחה בהן ארץ ישראל, והם: חיטה ושעורה, גפן ותאנה ורימון, זיתים ותמרים. שנאמר "ראשית בכורי אדמתך תביא וגו'" (שמות כג, יט), ובא הפירוש שלא נאמר אלא על שבעה פירות אלו. ולפי הדומה כי בדרך זו למדו זכרונם לברכה, לומר כך: כי אחר שלא הזכירו כל פירות אחרים חוץ מאלו בתורה בשום מקום, וציוונו ברוך הוא להביא מארצנו ביכורי פירות סתם, באמת יש לדון כי על הפירות שהודיענו בתורה שהן בארץ ישראל וששבחה בהן – על אותם ציוונו. ואפשר כי יש לרבותינו ז"ל עוד הכרח הכתוב בעניין או שמא דברי קבלה הם. וכן היה דרכם להביא אותן: הסמוכין לירושלים מביאין אותן רכים, והרחוקין מייבשין אותן (משנה, בכורים ג, ג).
משרשי המצוה. כדי להעלות דבר השם יתברך על ראש שמחתנו, ונזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם. על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות. ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו, כי הפירות ויתר כל הטובה מאיתו יבואו, נהיה ראויים לברכה ויתברכו פירותינו.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות יט:) שהן אסורין לזר כתרומה משנכנסו לירושלים, ומאיזה פירות מביאין מהם ביכורים מדרבנן, ושניתנין הביכורים לאנשי משמר, ושטעונין כלי והוא לכהן אם הוא של עץ. ושלא יביאם אדם בערבוב אלא דרך נוי, כגון שמשים הוצין או עלין בסל, בין כל מין ומין, ומקיף אשכולות ענבים לסל של תאנים על שפתו, ומביאין בידיהן תורים ובני יונה לכבוד הביכורים ונותנין אותם לכהנים. וכיצד היו מעלין אותן (פ"ד מהל' בכורים), והשמחה שהיו עושין עליהן המביאים אותם והיוצאים לקראתם, והמזמורים שהיו קוראין סמוך לעיר -- פרטיה מבוארים במסכת בכורים (פרק ג).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים. ובפירות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן, אבל לא בפירות חוצה לארץ. והעובר עליה, בטל עשה.
מצות עשה להביא ביכורים למקדש. ואין ביכורים נוהגין אלא בפני הבית [פ״ק] ובארץ ישראל בלבד, שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך". [בפ״ב דמסכת בכורים] ומביאין ביכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג, לדברי חכמים בפ״ק דביכורים. ומסוריא, שהקונה שדה בסוריא כקונה בירושלים, כמו ששנינו בסוף מסכת חלה. [שם] אבל עמון ומואב ומצרים ובבל, אע״פ שהן חייבות בתרומות ומעשרות מדבריהם (מצוה קל״ג) אין מביאין מהן ביכורים, ואם הביא מהן ביכורים אינן ביכורים.
שנינו בפ״ק דביכורים אין מביאין אלא משבעת המינים האמורים בשבח הארץ והן: החיטין והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים. ואם הביא חוץ משבעת המינים, לא נתקדשו. [שם] אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים, ואם הביא לא נתקדשו. שנינו במסכת תרומות בפרק אחרון אין מביאין ביכורים משקה חוץ מזיתים וענבים בלבד, שנאמר פרי האדמה, ואם הביא אין מקבלין אותו הימנו. וכן תני רב יוסף בפרק אין נערכין [דף י״א]. [בפרק ג׳ דבכורים] הקרובין לירושלים מביאין תאנים וענבים לחין, והרחוקים מביאים אותם גרוגרות וצימוקין.
עוד שנינו בפ׳ קמא אין מביאין ביכורים קודם עצרת, שנאמר וחג הקציר ביכורי מעשיך. ואם הביא אין מקבלין הימנו [בתוספתא שם] אלא יניחם עד שיבוא עצרת ויקרא עליהן. [מהמיימוני פ״ב דהלכות בכורים עיין שם בהשגות] וכן אין מביאין ביכורים אחר חנוכה, שהביכורים אחר חנוכה חשובים משנה הבאה, ויניח אותם עד עצרת. [בפ״ק ובפ׳ כל שעה דף ל״ו] ומעצרת עד החג מביא וקורא, שנ׳ ושמחת בכל הטוב, מכאן אמרו שאין קורין מקרא ביכורים אלא בזמן שמחה וזהו מעצרת ועד החג שאדם מלקט פירותיו ותבואותיו ויינו ושמנו אבל מן החג ואילך מביא ואינו קורא. [בירו׳ פ״ק דבכורים] אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. כיצד? לא יביא מפירות שחנטו קודם ט״ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט״ו בו.
[במיימוני דלעיל] אחד הנוטע ואחד העולה מאיליו ואחד פירות השותפין חייבין בביכורים, שנא׳ ביכורי כל אשר בארצם. שנינו בפ״ק דביכורים הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו בתוך שדה חבירו או ברשות הרבים, או שהיה נטוע בשדה חבירו או ברשות הרבים והבריכו בתוך שדהו, אינו מביא ביכורים, לא ממה שהוציא ברשות זו ולא מן הצד האחר, שנאמר ביכורי אדמתך. וכן האריסין והחכירין והגזלנין אין מביאין ביכורים, שאין זו אדמתך [שם]. אמר רבי יוחנן בפרק לא יחפור [דף כ״ז] אילן הסמוך למצר חבירו או נוטה לשדה, אע״פ שחייב להרחיק הרי זה מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע את ישראל את הארץ.
הביכורים אין להם שיעור מה״ת, אלא מדבריהם צריך להפריש אחד מששים. והרוצה לעשות ביכורים כל שדהו עושה כדאי׳ בפ״ב דביכורים [ודצריך ששים בירושלמי שם] הפריש ביכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי זה התוספת כביכורים מדבריהם כדאיתא בפ״ג [כל הסוגיא]. בד״א כשהביא מארץ ישראל, אבל אם הביא מעבר לירדן או מסוריא, אין התוספת כביכורים, ואע״פ שאינה כביכורים אינה נאכלת אלא בטהרה. ואין מעשרין הביכורים בכ״מ אלא משבעת המינים כדברי רבי עקיבא [שם].
שנינו בפ״ג [שם] כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאינה שבכרה, אשכול שביכר, קושרן בגמי ואומר "הרי אלו ביכורים" והם נעשין ביכורין. במחובר משקרא להם שם ואע״פ שעדיין לא בשלו כל צרכם ולכשיגמרו ויתלוש אותן מן הקרקע אינו צריך לחזור ולקרות להם שם. לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלש את הפירות, הר״ז מפריש אחר שנתלשו. [בפ״ב] ואם נטמאו הפירות כולן אינו מפריש ביכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא. ואומר רבינו משה [בפ״ב דהלכות ביכורים] שאם אין לו פירות טהורות אינו מפריש כלל. ועוד אומר שהביכורים שנטמאו אינו מסיק בהן תנור וכיריים כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי מקדש. שנינו בפ״ק דביכורים, המפריש ביכורים ונגנבו או שאבדו, חייב להפריש אחרים תחתיהן, שנאמר תביא בית וגו׳ מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית.
גרסינן בירושלמי דביכורים [פ״ק] בשם רבי אושעיא מפריש ביכורים להעלותן בידו לירושלם לא ישלחם ביד שליח שכל הביכורים שנראו לקריאה אינם נתרי׳ אלא בקריאה וכשהשליח מביא אין כאן קריאה לא בבעלים ולא בשלוחם ואם לקטן לכתחילה על מנת לשלחם ביד שליח הרי זה מותר לשלחם. שנינו בפ״ג דבכורים לדברי חכמים שהביכורים נותנין לאנשי משמר והן מחלקין אותן ביניהם כקדשי מקדש. [בפ״ב דבכורים ובפרק הערל דף ע״ג] וזר שאכל ביכורים בכ״מ חייב מיתה בידי שמים מפני שהן קרויין תרומה והוא שיאכל אותם מאחר שנכנסו לירושלים [כמבואר בפי׳ ר״ש שם].
[בספרי כי תבא] הביכורים טעונין כלי שנ׳ ושמת בטנא. ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו כדתניא בתוספתא דבכורים [ומביאה ר״ש בפירוש דף פ״ו דלעיל] ואם הביא שבעת המינים בכלי אחד יצא. ולא יביאם בתערובת אלא שעורים מלמטה וחיטים מלמעלה על גביהן וזתים על גביהן ותמרים על גביהן ורימוני׳ על גביהן ותאנים למעלה מן הכל ויהי׳ דבר אחר מפסיק בין כל מין ומין כגון הוצין ועלין וכיוצא בהן ומקיף לתאני׳ אשכולות ענבי׳ מבחוץ כל זה בתוספתא [שם] שנינו בפ״ג הביאם בכלי מתכות נוטל הכהן הביכורים וחוזר הכלי לבעליו ואם בסלים של ערבה וכיוצא בהן הרי הביכורים והסלים לכהנים. [שם] כשהיו מביאין ביכורים היו מביאין בידם תורים ובני יונה וכן היו תולין מצדי הסלים מבחוץ תורים ובני יונה כדי לעטר את הביכורים ולא היו נותנין היונים על הסלים שלא ילכלכו אותם כדאיתא בירושלמי [שם]. אלו שבסלים היו קריבין עולות ואילו שבידיהן היו נותנין לכהנים כדתנן בפרק שלישי דביכורים.