מצודות על ירמיהו נא טז

<< | מצודות על ירמיהופרק נ"א • פסוק ט"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ירמיהו נ"א, ט"ז:

לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵה־אָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃


 

מצודת ציון

"לקול" - באה הלמ"ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל"א)

"תתו" - מלשון נתינה

"המון" - מלשון המיה ושאון

"ויעל" - באה הוי"ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י"ב) ור"ל אז תטמאה

"נשיאים" - עננים ע"ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל"ה

מצודת דוד

"ויוצא" - הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו

"ברקים" - לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם

"מקצה הארץ" - ר"ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה

"לקול תתו" - בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים